קהלת ה:ז מחשבת ישראל: חובות הלבבות, תורת העולה וגבורות השם

וּכְבָר רָמַז הֶחָכָם אֶל הָעִנְיָן הַזֶּה בְּמַאֲמָרוֹ (קהלת ג א) לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם, וְאַחַר כָּךְ זָכַר מֵהֶם עֶשְׂרִים וּשְׁמוֹנָה עִנְיָנִים וְהוּא מָה שֶׁאָמַר (קהלת ג ב) עֵת לָלֶדֶת וְעֵת לָמוּת וְגוֹ׳ עַד אָמְרוֹ (קהלת ג ח) עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם, וְאָמַר (קהלת ט יא) כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם, וְאָמַר (קהלת ה ז) כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם.

אַךְ הִנִּיחַ הַנָּבִיא הַתְּשׁוּבָה בְּבֵאוּר עִלַּת זֶה מִפְּנֵי שֶׁעִלַּת כָּל אֶחָד מִן הַצַּדִּיקִים הַנִּבְחָנִים. וְכָל אֶחָד מִן הָרְשָׁעִים שֶׁהֵם בְּטוֹבָה בְּעוֹלָם הַזֶּה זוּלַת עִלַּת הָאַחֵר לָכֵן הֵעִיר עַל זֶה בְּאָמְרוֹ (דברים כט כח) הַנִּסְתָּרֹת לַה׳ אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, וְאָמַר הֶחָכָם בְּדוֹמֶה לָזֶה (קהלת ה ז) אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ וְגוֹ׳, וְאָמַר הַכָּתוּב (דברים לב ד) הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט.

ובאו אלו הכהנים נגד הרמת דשן המזבח שהיו מקריבים בו הקרביים מכל הקרבנות, והם היו גורמין עקר הדשן, מה שאין כן בשאר אברים שלא היה נקרבים רק בעולות ותמידין ומוספין, לכן בא כאן כהן נוסף בקרביים, ונגד דשון המנורה שבא על ידי הדלקת השמן, בא כהן נוסף בסולת שהיה בלול בשמן, ונגד החביתין שהיה כהן גדול מקריב בא היין בשניים, להיות כי כבר נתבאר כי היין היה מורה על השפעת והשגחת השם יתעלה בכלל העולםף כמו שנתבאר פרק שבעה עשר, והוא בזה כדמות קרבן החביתין המורה לנו גם כן דבר זה כמו שנתבאר פרק עשירי, ובהיות כי שלשה עשר כהנים שהיו עובדים בתמיד, היו מורים על שלשה עשר כהנים העובדים בששת ימי בראשית כמו שנתבאר פרק אחד ועשרים, והוא להם מצד מדריגתם וכבודם זה על זה, כמו שנאמר (קהלת ה ז') כי גבוה מעל גבוה וגו', על כן באיל הבא מצד תגבורת הכבוד והשדרה שיש למקצת בני אדם על קצתן, באו שלשה עשר בני אדם כמו בתמיד.