קהלת ה:יא מחשבת ישראל: גן נעול, חובות הלבבות, האמונות והדעות ודרשות אל עמי

אחר כן אמר "וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם", כלומר ידעתי שתקראנה לחכם תחת השמש המקרים שיקרו לכסיל, לפעמים יעני, לפעמים יחלה, לפעמים יקרוהו צרות רבות ורעות, וכמו שיקרה ג"כ לכסילים, כדרך (קהלת ט, יא) "וגם לא לחכמים לחם". (שם ה, יא) "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים", וכמו שיתבאר בחדר זה. כי דרכי ה' נשגבים מבינת האדם, ואין אנו יכולים לעמוד על סוד דרכיו, וכדברי הכלל הל"ב. ואמר עוד (קהלת ב, טו) "ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני, ולמה חָכַמְתִּי אני אז יותר? ודברתי בלבי שגם זה הבל". כלומר אחר שנתברר לי ועיני רואות שיקרה לחכם כמקרה הכסיל, אמרתי בלבי, החכם והנבון, אם כמקרה הכסיל יקרני גם אני, ולא תצילני החכמה וכשרון המעשים ממקרי הזמן, למה חכמתי אני אז יותר? כלומר למה מנעורי שמתי צוארי תחת עול החכמה, וסבלתי צער היצר, ולא הלכתי אחר עיני, כי הבאתי למוסר נפשי, ומשלתי על תאותי ויצרי הרע, והייתי נוהג בחכמה והוא טרח גדול מאד, וכדרך (אבות, ה) "לפום צערא אגרא", כי יצר הלב קשה. ומדוע צִעַרְתִּי נפשי מאד עד שנהייתי חכם יותר מכל אדם? אם לא יהיה לי יתרון על הכסיל במקרים שיקרוני, וכדרך (ישעיה מט, ד) "ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי". והשיב קהלת שדבר בלבו שגם זה הבל, כלומר הדבר הזה שאמרתי ממקרה החכם והכסיל, ושהתמרמרתי על נהגי בחכמה, הבל הוא, ואין ממש בטענה זו, ו[להלן] פירש דבריו למה דבר זה הבל.

וּמֵהֶם מָה שֶׁאָמַר (קהלת ב׳:כ״ו) כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו וְגוֹ׳ וְאָמַר (שם ז) לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל (שם) טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל וְאָמַר (שם ה) מְתוּקָה שְׁנַת הָעוֹבֵד וְאָמַר (שם יא) כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל וְאָמַר (שם יב) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע וְגוֹ׳.

החמישי שער קבוץ הממון. ראו אנשים כי הטוב שיתנהג בו האדם בעולם הזה, הטורח ‏בקבוץ הממון, והשלמת הדברים. מהם מה שאמרו כי המאכל והמשתה והמשגל אשר בהם תקנת ‏הגוף לא יושגו כי אם בו, וכן בו יהיה המקח והממכר והנישואין, וכל עסק שיהיה בין בני אדם בו ‏יהיה, עד שהמלכים לא ימליכום כי אם בו, ואין מקבצים החילים וכובשים המבצרים כי אם בעבורו, ‏ולא יחפרו המוצאים המטמונים, כי אם להוציא אותו מהם, ואין ההליכה אל בתי העשירים וחלות ‏פניהם כי אם בעבורו, ואין הנדבות והכבוד והצדקה וההודות כי אם להם, וכמ"ש (משלי י"ט ו') רבים ‏יחלו פני נדיב, ומשלת בגוים רבים (דברים ט"ו ו'), וזאת הממשלה בממון, וכמו שנאמר (משלי כ״ב:ז׳ ‏ז') עשיר ברשים ימשול. והסתכלתי בדבריהם וראיתי, שהטוב ממנו הוא מה שיבא לאדם מבלי ‏טרח ועמל, אל מי שישתדל לדרשו, הוא ביגיעה ובמחשבה ובקוצר הרוח ובנדודים בלילה והיגיעה ‏ביום, עד שאם יגיע למה שירצה ממנו, לא תתישב שנתו לעתים רבות, וכמו שאמר (קהלת ה' י"א) ‏מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. וכאשר ישימהו ‏האדם כונתו ימשול בו ויתאוהו, כאשר זכרתי בשער האכילה והשתיה, שיהיה כאש וכמות וכעוצר ‏רחם, גם יותר מהם, כמו שאמר בזה (משלי כ"ז כ') שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא ‏תשבענה. ואיה המריבה והתגרה והשנאה והמלחמה, כאשר יעשו הזאבים והכפירים עד שיטרפו ‏טרף, וכמ"ש (נחום ב' י"ג) אריה טורף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וגו'. ואיה סבל צעקת היתומים ‏והאלמנות והעניים ושאר העשוקים, ואיננו פונה אליהם, כי אם מי שיאהב קבוץ הממון, וכמ"ש ‏‏(קהלת ד' א') והנה דמעת העשוקים ואין להם מנחם. ואיה לקיחת הממון והפסד הכבוד ואבוד ‏האמונה וגלות כל מסתור, ובו אמר (הושע ז' א') ונגלה עון אפרים ורעות שומרון כי פעלו שקר וגנב ‏יבא פשט גדוד בחוץ. ואיה העברת המועדים ושבועות השקר עד שיעדר הצדק לגמרי, כמו שאמר ‏‏(ירמי' ז' כ"ח) אבדה האמונה ונכרתה מפיהם. וכאשר יבא לו הממון כחפצו, בוטח בו ושוכח אלהיו ‏וכופר במי שחננו הממון, כמו שאמר (דברים ח' י"ג י"ד) וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת ‏את יי' אלהיך. ויש פעמים רבות שיהיה הממון סבת הריגתו ואבדו, אם בלסטים או בשלטון והדומה ‏לזה, וישאר הוא ובניו חסרי כל, וכמו שאמר (קהלת ה' י"ב-ט"ו) עושר שמור לבעליו לרעתו, כאשר ‏יצא מבטן אמו, גם זו רעה חולה; ואם ישאר בידו עד עת מותו, ישא האב עון הממון עמו אל הקבר, ‏ויסבול אשמתו, כמ"ש (יחזקאל י"ח י"ח) אביו כי עשק עושק וגו', ויניח לבן פחות אשר לא יהיה לו ‏ברכה, כמ"ש (משלי כ' כ"א) נחלה מבוחלת [מבוהלת] בראשונה ואחריתה לא תבורך. אבל הושם האדם ‏לאהוב הממון לשמור מה שחננו הבורא ולא יאבדהו לזולתו, כמו שאמר (משלי ו' כ"ב) ברכת יי' היא ‏תעשיר ולא יוסיף עצב עמה:‏