קהלת ה:יב מחשבת ישראל: עקידת יצחק, נתיבות עולם, חובות הלבבות והאמונות והדעות

ועתה אודיעה נא פתרון הספור ושברו ואם ברור לכל בעל שכל ענינו וסודו. כי הצור תמים פעלו הוא המולך על כל העולם כלו בכבודו. ומנהיג אותו בצדקתו ויושרו חלילה לאל מהצדיק רשע ומהרשיע צדיק מתת לאיש כפעלו מפי עליון לא תצא הרעות והטוב על איש מאישיו כי לכל אחד גמול ידיו יעשה לו והיה זה חן וחסד מלפניו לעורר לב האנשים ולזרזם לבחור בטוב ולמאוס ברע להסכים ולהקריב דעותיהם אל דעת עליון כמו שאמר (תהילים ס״ב:י״ג) ולך אדני חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו והשלשה ילדים המה מספר כתות האנשים אשר יתחלקו אליו האנשים על החלוקה הראשונה המפורסמת דוגמת שלשה בני אדם הראשון גם על מספר שם חם ויפת בני נח כמוזכר במקומם לסבה שנזכר'. שלחם האלהים אל העוה"ז עולם המעשה בו יקנו שם ויעשו חיל בשלמות נפשם אשר ע"ז נאמר ויקח ה' אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה (בראשית ב׳:ט״ו) והכנוי אל הנפש הנזכרת למעלה בפסוק ויפח באפיו נשמת חיים שהוא פירוש נאה כמו שכתבנו במקומו כי זה חיי האדם האמתיים לא זולת והכין להם די מחסורם איש לפי אכלו לא יחסר כל להם לצורך המלאכה וכמו שאמר (תהילים קכ״ח:ב׳) יגיע כפך כי תאכל אשריך וטוב לך כי על כל פנים זה לא יחסר לו וכמו שאמרו חז"ל על החסידים הראשונים (ברכות ל"ה:) מלאכתן מתברכת ותורתן משתמרת. ^*ומן הידוע וכו' ר"ל כי מה שיש לאדם מקניני הזמן יותר מדי סיפוקו ומחסורו ההכרחי יהיה לפעמים לו לשטנה למנעו ולהטרידו מקנין השלימות הנפשיות האמיתית, וזש"א החוקר ואולי אינו וכו', וגם בבחינה זאת נוכל לאמר מאה"כ (קהלת ה׳:י״ב) "עושר שמור לבעליו לרעתו", ומן הידוע כי המותר מהספוק יצא ממספיק אל מטריד כמו שאמר החוקר בפרק י"ד מהמאמר הז' מספר המדות ואולי אינו טוב הזדמנות המסיר הצדיק מהאושר אשר לו והוא דעת תוריי נכבד מאד דברו החכם באומרו ריש ועושר אל תתן לי וגו' (משלי ל׳:ח׳). והארכנו בעניני בפרשת המן שער מ"א. ושלח אותם דרך הים באניה כי כן באמת הגופים לנפשות כאניות או הספינות אשר בהם יעבור אדם ארחות ימים ועל דרך שאמר המשורר זה הים גדול ורחב ידים וגו' שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת וגו' (תהילים ק״ד:כ״ו) תאר העולם בכלל אל הים הגדול כמו שאמר המליץ (בחינת עולם פ"ח) העולם ים זועף רב מצולה רחב ידים והמשיל בעלי הנפשות אשר בו לאניות אשר בהם יעברו הסוחרים והסחורות עליו ועל האדם בייחוד אמר לויתן זה יצרת לשחק בו וכמו שאמר המליץ (שם) ואתה בן אדם על כרחך עובר עליו כו' כי חבור הגוף והנפש לבד הוא אשר נברא לשחוק ולשמוח בו מצד טוב תכליתו כמו שאמר ישמח ה' במעשיו (תהלים שם) כי בשאר חבורי הגוף והחיות כאשר חשבה האניה להשבר הכל נשבר ונפסד יחד ואין שמחה מצד אישיהם וצוה שיעשו ויצליחו בכל מקום אשר ימצאו שם ויביאו זכרון לפניה' ועל דרך שנ' ביד כל אדם יחתום (איוב ל״ז:ז׳) והצער והטורח שיש בכל העתק ותנועה הוא העצב שנתעצבו הנערים אלו בשומעם שכבר הוכרחה להם זאת התנועה הראשונה שהיא תנועת העצם שעליה אמר (אבות פ"ד) ועל כרחך אתה חי ובכית התינוק סמוך ללידתו סימן לדבר ועוד מעט בעוברם ראו את העולם אשר נתן בלבם שתחלת ענינה כדמות פרדס גדול ונפלא אשר כן המשילתו התורה לגן עדן מקדם שמה מכל מיני מחמדים מהמאכל והמשקה העושר והכבוד ויתר מחמדי בני אדם ותענוגותיהם אשר תכף להכנסם בו יכספום ויבחרום כמו שאמר חמאה ודבש יאכל לדעתו מאוס ברע ובחור בטוב (ישעיהו ז׳:ט״ו) כמו שכתבנו במאמר על הנפש שער ו'. ושלשה הזרוזים אשר לא נעלם ענינם מעיני כל נוצר ולא נסתר מיודעיהם. האחד הוא מה שגלה עתיק יומין ית' שמו אל זקננו הראשון כשאמר לו כי עפר אתה ואל עפר תשוב (בראשית ג׳:י״ט) וזה כי החיים יודעים שימותו מהכרח החמר והיא המיתה הטבעית שאמרנו ראשונה שהיא יקרה בעיני השם ושעליה אמר בספרו של ר"מ והנה טוב מות (ב"ר פ"ט) והיא הפרדת הנפש והפשטתה משניות החמר וממשיגיה וכבר כתבנו ענין זה יפה במאמר את המות ואת הרע הנה כי היציאה מהפרדס היא מפורסמת הכרחיות על כל החיי'. והענין הב' הוא מה שאמר איש מכאובות ונכאה לבב באומרו בייסוריו ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה והפרסום יעיד על זה שהאדם נקבר ערום מכל אשר לו מהנכסים אשר קנה בעולמו ומאומה לא ישא בידו וכבר לוקח מאמרו המשור' על זה עצמו כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו (תהילים מ״ט:י״ח). אמנם הג' הוא מה שאמרו סבר אפין דזיו ליה כפני חמה במאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע איך שתובן כוונתו וכ"ש לפי מה שפירשנו אנחנו בטוב כוונתו כי כל העם אשר בשער יודעים שהקנינים הנמצאים בזה העולם כולם הם טובות מדומות לא טובו' בהחלט מאחר שלא נמצא בהם תועלת זולתי מה שיספיקו חיי האד' ורהבם עמל ואון. והנה באמת אזן אנשים גלויה ועומדת שאלו הקנינים הם יפים ונחמדי' למראה אבל אינם טובי' ועליה' לשמוע מפי היועץ האלהי להזהר מהנאים והיפים ולבחור הטובי'. והנה באמת ההסתכלות בשלש' דברים הללו המפורסמי' באמתיות' ירחיק כל אדם מעבירה ויביאהו לידי שלמותו האחרונה כאשר יתבאר. והנה כאשר יגדלו הנערים ויעבר עליהם חומש זמנם שהוא ארבע עשרה שנה בין רב למעט כבר התחילו לבוא לכלל אנשים ויבדלו בתשוקותיהם ומעשיהם ואיש לדרכו פונה בכל עניניהם וכמו שנא' (בראש' כ"ה) ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם יושב אהלים. אמנם כבר שמנו ההבדלים על שלשה ראשים. האחד אשר יפנה דרך כרמים גנות ופרדסי' להשביע עדים מכל אשה תאוה נפשם הבהמית לאכול לשובע בטנם ולהתעלם בשעשועי מחמדי הבשר מתמרוקי הנשים ויתר התענוגים אשר יכללם חוש המישוש המחרף אותנו והשם נפשנו פחותות התאוות והתשוקות כבהמות השדה וחימו ארץ ויותר מהמה מה שימצא האדם על חטא מחתת פי כסיל להפוך קערה על פיה בלא הועיל או שיזיק במה שסבבו לנפשם חיי הצער והמהומה ולעשות הרופאי' בני ביתם ויהי הם מריקים גופותם כהריק האשפות מך הזבל ובין כה וכה הם פורשים לפניהם מכמורות התחלואים ורשתות תבוסת המות התכופה יצפנו לנפשותם ויפלו בהם באין מנוסה וימותו ועמהם תמות נפשם הדברית אין לה עוד שם ושארית כי לא השתדל לחזק אותה להעמיד' על התעצמו' על הענין אשר כתבנו בפסוק המיתה ונוסף גם הוא שנזדמן אליו להכריתה באיסורי האכילות והביאות האסורות אשר נכרתו עליהם כמה כריתות אם טבעיות ואם תוריות. ועל זה וכיוצא אמר החכ' (קהלת ג׳:י״ח) אמרתי אני בלבי על דברת בני האדם לברם האלהים ולראות שהם בהמה המה להם כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקר' אחד להם וגו'. הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר כמו שכתב במקום הנזכר:

ואמר שני חכמים וכו' ור"ל כדי להראות לבריות כאשר האדם יש לו מעלות אלו ואינם מן הש"י אז נהפך לו אותה מעלה לחסרון, כי כאשר אינם מן הש"י הם תוספות וכמו שהחסרון מאבד מי שיש לו חסרון כך התוספות מאבד אותו, שהרי אמרו ז"ל (חולין נ"ח, א') כל יתיר נטול דמי, ולפיכך היה חכם בישראל שלא באה החכמה אליו מן השם יתב' וכן באומות, וכן גבור אחד היה בישראל וכן באומות, וכן עשיר היה בישראל וכן באומות שלא בא העושר מן השם יתב' והיה זה תוספת ולכך נאבדו. ובפרט העושר שהוא יותר מוכן להיות אליו לרע כמו שאמר הכתוב (קהלת ה') יש עושר שמור לבעליו לרעתו, וזה כמו שאמרנו כי הדבר שהוא תוספת נחשב לחסרון, ובפרט העושר שהוא רבוי קנינים ודבר זה הוספה בלבד לא כמו החכמה והגבורה שאין בו רבוי והוספה, ולכך העושר יותר הוא מיוחד שהוא שמור אליו לרעתו מצד הרבוי. ולפיכך בני גד ובני ראובן שהיה להם רבוי קנינים בח"ל אין זה כסדר שנתן הש"י לישראל. כי לפי הסדר ראוי שיהיה לישראל הארץ שנקרא ארץ ישראל וכאשר הם בשביל אהבת הממון בחרו בח"ל ודבר זה עושר שאינו כסדר הראוי ולכך נאבד העושר קודם שאר ישראל. ועוד כי היה ראוי להם שיהיה להם חבור עם ישראל ולא היה ראוי להם שיהיו פורשים מאחיהם לכך גלו קודם ונאבד העושר שהיה להם, ועל כן האדם שהוא רודף אחר העושר ואין לו מנוחה, אל יחשוב כי אותו עושר יש לו קיום כי דבר זה הוא שלא כסדר הראוי וכמנהגו של עולם, וכבר אמרנו כי אלו קנינים צריכים שיהיו כסדר וכמנהגו של עולם. ואמר במדרש הזה כי הכתוב אומר כי לא ממוצא וגו' ור"ל כי עוד מצד אחר אין לעושר קיום, כי העושר אינו כמו שאר הדברים אשר הם בעולם, כי הוא חכם גם אחר יכול להיות חכם ואין זה מבטל זה, אבל העושר הבא לאחד הוא ממעט את האחר והשם יתב' משפיל את האחד קודם וממעט אותו ומגיע לאדם אחר עושרו, ולפיכך כתיב כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים, כי כמו שהשופט אשר יושב במשפט אי אפשר שיהיה מזכה את שניהם או מחייב את שניהם כך העושר אי אפשר שיהיו זוכים שניהם ולכך זה ישפיל וזה ירים. ולכך אמר ג"כ כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים, ופי' ר' אבא כי לשון הרים הכתוב כאן גם כן הוא לשון רוממות, והוא נאמר על העשיר שהוא מתרומם, כי אין דבר שהוא התרוממות כמו העשיר, כמו שנקרא הדל עני שהוא נכנע כך העשיר יש לו התרוממות ביותר, וכדכתיב (דברים ח') ובתים טובים תבנה וכסף וזהב ירבה לך וגו' ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך. כי הפרש גדול מה שיראה האדם לעינים גדולתו כמו העושר מה שאין כך שאר מעלות שאינם נראים בעין אליו, ומכל שכן לפי מה שבארנו כי אין האדם מגיע אל המדה הזאת רק על ידי שמשפיל את זה עד שהוא עני נכנע ובזה מתרומם השני עד שהוא עשיר:

ובמדרש (שמו"ר פל"א) אם כסף תלוה את עמי הדא הוא דכתיב יש רעה חולה ראיתי תחת השמש יש עושר שמור לבעליו לרעתו ואבד העושר ההוא בענין רע אשרי אדם שהוא עומד בנסיונו שאין בריה שאין הקב"ה מנסה אותה, ו העשיר מנסהו אם תהא ידו פתוחה לעניים, ומנסה העני אם יכול לקבל יסורין ואינו בועט שנאמר ועניים מרודים תביא בית, ואם עמד העשיר בנסיונו ועושה צדקות הרי הוא אוכל מממונו בעה"ז והקרן קיימת לעה"ב והקב"ה מצילו מדינה של גיהנם שנאמר אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה', ואם עמד העני בנסיונו ואינו מבעט הרי הוא נוטל כפלים לעתיד לבא שנאמר כי את עם עני תושיע ממי אתה למד מאיוב שנתייסר בעה"ז ושלם לו הקב"ה כפלים שנאמר ויוסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה ע"כ. ור"ל כי איוב מה שנתן לו הש"י היה מעין עוה"ב, וכמו שאמרו בפ"ק דבבא בתרא (ט"ו, ב') הבקר היו חורשות והאתונות רועות על ידיהן מלמד שהטעימו הקב"ה לאיוב מעין עוה"ב, ונראה לי שפירושו כי הכל נעשה מעצמו שהפרות חורשות מעצמן מבלי טורח בהם לחרישה רק מעצמן היו חורשות וזהו מעין עוה"ב שלא יהיה טורח מלאכה וצער רק הכל יהיה נעשה מעצמו. ורש"י ז"ל פי' שהפרות היו חורשות ובאותה שעה צמח והיו האתונות רועות ממה שצמח, מ"מ הטעימו הקב"ה מעין עה"ב מתחלה. וכאשר קבל איוב היסורים אז אח"כ הוסיף לו משנה על אשר היה לו קודם מעין עוה"ב, ומזה נלמוד שאם העני מקבל היסורין נותן לו הש"י שכרו כפול לעוה"ב כמו שנתן לאיוב שכרו כפול מעין