קהלת ז:ג מחשבת ישראל: חובות הלבבות, גן נעול והאמונות והדעות

וּמָה שֶׁיֵּשׁ מִמֶּנּוּ לַחֲסִידוּת וּלְהִתְקָרֵב בּוֹ אֶל ה׳ עַל דֶּרֶךְ הַפְּרִישׁוּת הוּא מְשֻׁבָּח וְיֵשׁ עָלָיו גְּמוּל כמ״ש הֶחָכָם (קהלת ז׳:ד׳) לֵב חֲכָמִים בְּבֵית אֵבֶל וְלֵב כְּסִילִים בְּבֵית שִׂמְחָה.

ונגד זה אמר קהלת (קהלת ז, א) "טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו". מלת "שם" כמו (שמואל ב ה, יג) "ויעש דוד שם", (בראשית יב, ב) "ואגדלה שמך והיה ברכה". כי השם הוא סימן על מפעלות הנשמה החכמה, וכמו שפרשנו בפסוק "כבר נקרא שמו", והוא טוב יותר מן השמן הטוב המובחר שבכל הדברים שהן למראה עין. "ויום המות" טוב מיום הולדו של חכם, כי במותו תאיר נפשו באור החיים, וכמבואר ברחבה בחלון א' מחדר זה. וְחִזֵק דבריו באמרו (קהלת ז, ב) "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו", כלומר אחר שנתברר שעיקר הכל החכמה וכשרון מעשים, ועל ידיהן יאושר האדם בעולם הבא, הנה טוב לאדם ללכת אל בית אבל שמתאבלין בו על המת, מלכת אל בית משתה היין שעושין בו סעודה על לידת הבן. לפי שהמות הוא סוף כל האדם, ויתן החי אל לבו שלא נברא האדם בעבור מראה העינים, בראותו שהכל הבל, ופתאום ימות ואיננו, וע"י כן ישוב מאולתו וידבק בחכמה וביראת ה'. ואמר עוד (קהלת ז, ג) "טוב כעס משחוק, כי ברוע פנים ייטב לב", כלומר וכן טוב לאדם שישא עול, ויקרנו תחת השמש צרות, שיכעס בנפשו ויתמרמר על צרותיו, ממה שיהיה שרוי בשלוה ויבלה ימיו בשחוק הכסיל ובהוללות. לפי שעל ידי רוע פנים, פירש בהיות פני הנפש ברעה ובצער מפני כובד הצרה, ייטב לב, יגיע הלב להיות טוב, כי מלת "לב" על הממשלה והבחירה, כמבואר בחלון ג' מחדר זה. ועל ידי הצרות ישוב האדם מחטאיו, ויעשה לו לב חדש ורוח חדשה, כמפורש במקומות רבים מספרי הנבואה, וכדרך (תהלים צ, ג) "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". וחתם דבריו (ז, ד) "לב חכמים בבית אבל, ולב כסילים בבית שמחה". פירוש "החכמים" המביאים צוארם תחת עול החכמה לשמור את כל מצוות ה', וכובשים בחזקה את יצרם, כי יודעים שאין טוב לאדם רק בלכתו בדרך ה', לא לאכול מנֹפת התאוה ש"אחריתה מרה כלענה" (משלי ה, ד). הנה יעמוד לבם בבית אבל, כשרואין אבל על מת יתחזק לבם בממשלתו הטובה, כי מראה העין יעיר הלב, ויזכרו כי אדם להבל דמה, וש"טוב יום המות מיום הולדו". והכסילים להיפך, כשיראו אבל על מת יחרד לבם וְיַתֵּר ממקומו, בראותם כי ימי אדם כצל עובר, ושסופו ימות ולא ירד אחריו כבודו. אבל בבית שמחה יעמוד לבם, בעבור שהם נוטים אחר תאותיהם, וכשמשיגים תאוה תחזק לבם ויאמן שזאת היא הדרך הטובה, ושבעבור כן נברא האדם תחת השמש. הנה פרשנו הענין כולו בקצרה להוכיח יושר הנחתינו בפירוש מלת "חכמים", והבן.

והעולה מן הכלל הזה, שיהיה האדם קונה בעולם הזה כפי תקונו, ויאכל וישתה בהתר כפי צרכו, ‏ויציב השגחתו על החכמה והעבודה והשם הטוב, ויקח מכל אחד מהאהבות הנזכרות כפי מה ‏שסדרנו, כל דבר בעתו. וזאת היא הבחירה המשובחת, והיא חמאת מה שזכרו שלמה בספרו בג' ‏מקומות; אחד מהם (קהלת ב' כ"ד) אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו וגם ‏זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא. ואמרו שיאכל ושתה, שער המזון, ואמרו בעמלו, שער הקנין, ‏ואמרו מיד האלהים, רוצה בו מהתרו ממה שחננו בוראו, לא ממה שהוא חומס וגוזל. ואמר והראה ‏את נפשו טוב, הם שבעה ענינים מספר עליהם בספרו שהם טוב; והשני (קהלת ג' י"ג) וגם כל האדם ‏שיאכל וישתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים הוא, וזה עוד כולל ארבעה ענינים, המזון, מאמרו ‏שיאכל ושתה, והקנין, מאמרו בכל עמלו, ומן ההתר, באמרו מתת אלהים הוא, ורומז אל השבעה ‏ענינים, באמרו וראה טוב; והשלישי (קהלת ה' י"ז) הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות, ‏יש בו הארבעה ענינים אשר זכרנו, והוסיף עליהם אשר יפה, ורומז בזה שתהיה כל אחת מהמדות ‏והאהבות בעת הראויה לה לא בזולתה, כמו שאמר מפורש בספר הזה (קהלת ג' י"א), את הכל עשה ‏יפה בעתו. וענין טובה הזכורה בפסוק הזה יש בו שלשה פנים מן החכמה כאשר פרושם בספר ‏הזה. ואמר טובה חכמה מכלי קרב (קהלת ט' י"ח) טובה חכמה מגבורה (קהלת ט' ט"ז), טובה חכמה עם ‏נחלה (קהלת ז' י"א). ולכל פסוק מהם מדה מיוחדת. אך טובה חכמה עם נחלה, הוא מיוחד בחכמת ‏הטבעים ויצירת העולם, מפני שסופו ויותר לרואי השמש (שם); ואמרו טובה חכמה מגבורה, הוא ‏מיוחד בהנהגת המלכות, כי הגדתה ובא אליה מלך גדול וסבב אותה (קהלת ט' י"ד); ואמרו טובה ‏חכמה מכלי קרב, הוא מיוחד בעבודה וביראה, מפני שסופו וחוטא אחד יאבד טובה הרבה. אבל ‏פרושי השבע עניני טוב אשר זכרנו שהם מן הספר, מהם השם הטוב והזכר הטוב, אמר בו (קהלת ז' ‏א') טוב שם משמן טוב; ומהם זכרון המות בעת המקרים ולא ישכח, אמר בו (קהלת ז' ב') טוב ללכת אל ‏בית אבל מלכת אל בית משתה; ומהם הכעס לכבוד הבורא, אמר בו (קהלת ז' ג') טוב כעס משחוק: ‏ומהם ראות אחרית הדברים, אמר בו (קהלת ז' ח') טוב אחרית דבר מראשיתו; ומהם הסבל והמתון, ‏אמר בו (שם) טוב ארך אפים מגבה רוח; ומהם חברת החכמים והצדיקים, אמר בו (קהלת ז' ה') טוב ‏לשמוע גערת חכם; ומהם שיאמין האדם שאיננו נמלט מחטא, כדי שיכנע בעבור זה לפני אלהיו, ‏אמר בו (שם י"ח) טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך. וכבר התבאר כי החכם בעת שחקר ‏עניני העולם, רמז אל אלה הי"א דברים, שבעה קראם טוב, ושלשה קראם טובה, והאחד קראו יפה, ‏והוא עשות כל דבר אהוב ונמאס בעתו. ואלה האחד עשר אמנם יעשו אחר לקיחת המזון מהקנין ‏המותר, ובמקום אשר נברא לו כאשר בארנו. ואחרי שקרבתי השער הזה ככל מה שיכולתי מדרכי ‏הקירוב אומר, כי כל הספר איננו מועיל כי אם לזכות הלב וכונת תקונו, כמו שאמר (איוב י"א י"ג) אם ‏אתה הכינות לך. ואמר החכם: בכל לבי דרשתיך בלבי צפנתי אמרתך (תהלים קי"ט). וראוי שיזככו ‏הלבבות ויכנעו לשם אלהינו יתברך, וכמו שאמר (מ"ב כ"ב י"ט) יען רך לבבך ותכנע מפני יי' בשמעך ‏אשר דברתי על המקום הזה וגו'. הלא תראה כי הנאכל והנשתה והנראה והנשמע עושים עם כונת ‏הלב יותר ממה שעושים בלעדיה:‏