קהלת ז:כה מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

(משלי ג, ג) "חסד ואמת אל יעזבוך, קשרם על גרגרותיך, כתבם על לוח לבך". פירוש, אחר שהזהיר על התורה שיזכרנה במחשבתו, וזהו ההתבוננות והמזימה; וכן הזהיר על שמירת המצווֹת שהן מעשה החכמה, אמר "חסד ואמת אל יעזבוך". והן שני התוארים שמתוארת בהן התורה העליונה. "חסד" כמו (שם לא, כו) "ותורת חסד על לשונה". "ואמת", כמו (מלאכי ב, ו) "תורת אמת היתה בפיהו". וכבר בארנו בכלל השני שדרכי החכמה מתוארים "אמת". וכן פרשנו למעלה (חדר י', חלון י"ז). כי "תורת חסד" הן מדת חסידות והדרכים הנפלאים שתשיגם בינת האדם מדרכי החכמה וממליצותיה. והתורה כוללת החכמה והבינה. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ז' חלון ח'). וכמו שהאדם בצדקתו יעשה חסד ואמת, כי יקיים דרכי החכמה שהן אמת, ויעשה לפנים משורת הדין במידות חסידות כפי דרכי בינתו וכדוגמא שבארנו (חדר ז' חלון ח'). וכמו שהאדם בצדקתו יעשה חסד ואמת, כי יקיים דרכי החכמה שהן אמת, ויעשה לפנים משורת הדין במידות חסידות כפי דרכי בינתו. וכדוגמא שבארנו (חדר ז' חלון ט"ז) בפירוש (קהלת ז, כה) "סבותי אני ולבי לדעת" וגו'. וזהו חסד. כן נוהג השם ב"ה במדות הללו. והם נזכרים בתוך מדות רחמיו שנאמר (שמות לד, ו) "יי' יי' וגו' ורב חסד ואמת". כי השם ברוך הוא נוהג עולמו במדת החכמה שהיא אמת. גם מתחסד עם בריותיו ומיטיב עמהם לפנים משורת הדין. והכל מדה במדה. מי שנוהג בחסד ואמת, לעומתו נוהג השם ב"ה עמו ג"כ בחסד ואמת. ולכן המשורר האלוהי בכל תפלותיו בקש על שני אלה, כמו (תהלים מ, יב) "חסדך ואמיתך תמיד יצרוני". (שם קלח, ב) "ואודה את שמך על חסדך ועל אמתך", (שם כה, י) "כל ארחות יי' חסד ואמת, לנוצרי בריתו ועדותיו", (שם פט, טו) "חסד ואמת יקדמו פניך". וכדומה להן. ועל זה הבטיח פה "חסד ואמת אל יעזבוך". כי ימשיך השם ב"ה עליך חוט של חסד ממרומים. כדרך (שם לו, יא) "משוך חסדך ליודעיך". וכן יאיר עליך אור, וכדרך (שם) "וצדקתך לישרי לב". והנה בהיות אור שתי המאורות הללו נוצצים בלב האדם, שהוא רוח חכמה ורוח בינה, אז יקל עליו לאסוף החכמה ולשמרה בלב, ולהמשיל כחותיו הנפשיות כפי ארחות החכמה. וכבר בארנו בכלל התשיעי, שלא תִוָדַע החכמה לאדם באמצעות שכלו ובינתו, והיא צריכה להאסף מחוץ לנפש אל כח החכמה הנטועה בנפש. וזה באמצעות התלמוד שילמדנה תמיד מפי חכמים ומספרי החכמה, וע"י רוב התלמוד תתחזק בנפש.

(קהלת ז, כה) "סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חָכְמָה וחשבון, ולדעת רֶשע כסל, והסּכלות הוללות". פירוש "חכמה", חכמת המנהגים צדק ומשפט ומישרים וכדברי הכלל הי"ב. אמר "סבותי אני ולבי" החכם והנבון לדעת ולתור, כלומר לתת לב על כל הענינים, לדעת קצתן ולתור קצתן. כי "לדעת" הוא לברר הענין במופת. כמו שבארנו בחלון שני. "ולתור" הוא על הדרישה והחקירה גם בלי ברור מופתי. וגם זה בארנו בחלון ראשון. כי מקצת הדברים לא ימצאם האדם במופת הדעת, כמו סוד דרכי החכמה וסוד ההנהגה העליונה. וכדברי הכלל התשיעי והל"ב. ובאלה סבב לבבו לתור בהן. ומקצת הדברים יִוָּדְעוּ לאדם במופת. ובאלה סבב לבבו לדעת אותם. וחזר ופירש מה בקש לדעת ולתור. ואמר "ובקש חכמה וחשבון" שבקש לעמוק העיון בדרכי החכמה העליונה, שאי אפשר לבררם במופת ורצה לתור בהם. כמו שאמר בראש ספרו (קהלת א, יג) "ונתתי את לבי לדרוש ולתור בַּחכמה". וכן בקש לעמוק בעניני החשבון, והם מחשבות בני אדם מועצותיהם ודרכיהם הנלוזים מארחות החכמה, ולעמוד על סוף הדברים. ועוד בקש לדעת בברור המופתי "רֶשע כסל, והסּכלות הוללות". כלומר איך תוליד הכסל את הרֶשע, ואיך תוליד הסּכלות את ההוללות. וכבר בארנו כי הכסיל הוא הנלוז מדרכי החכמה ועושה מעשה כסל כפי יצר לבו ותאותו ואינו חולק על החכמה.¹הכסיל אינו טוען טענה שיש טעות בתורה, אלא חוטא כי יצרו מתגבר עליו ואינו מתאר דרכיו ל"חכמה", אלא הולך בעצת יצרו. וכדברי הכלל הכ"ז, ולפעמים הכסיל בטבעו בעל שכל ובינה גדול. ומלת "רֶשע" נופל גם על הרשעיות והתועבות הגדולות שהן נגד שקול דעת האדם, אפילו דברים שאין היצר מתאוה להן, כמו הרצח והמרד וכל מיני חמס שהן מנגדים אפילו לטבע יצר הלב שהוא רע. ומלת "סּכלות" גם הוא נופל על המנהגים שהן נגד דרכי החכמה. כדרך (שם ב, יג) "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסּכלות" וגו'. ומלת "הוללות" נופל על דברי שעמום הדעת וטרוף המחשבה. כדרך (ז, ז) "כי העשק יהולל חכם". ובארנוהו למעלה. ומזה המין טרוף השכרות התמידי, ולעשות דברי נבלה ובזיון שהן נגד דעת האדם. וגם הסכל בטבעו יתרחק מכמו אלה. והנה ראיתי כי הכסל מביא לידי רשע. והסּכלות מביאה לידי הוללות. כי הכסילים לפעמים יעשו גם הרשעיות היותר גדולות המחרידים אזן השומע. וכן הסכלים לפעמים יתהוללו וישתגעו במעשיהם. וחפצתי לדעת בבירור איך יִוָלְדוּ הרשעיות וההוללות מן הכסל והסּכלות. והודיע שמצא בבינתו ודעתו, שיסוד הרשע וההוללות תסבב האשה. כי בעבור שהכסילים והסכלים הם רודפי התאוה והזמה, הנה האשה תצוד נפשם. ובהלכדם באהבתה יעשו מעשים בלי דעת, ובסיבתה ירשיעו ויהוללו, והכל למלאת מזימתם הרעה. כי הנלכד בשחיתות האשה, איננו מושל עוד על עצמו. וכמו שאמר (שם ז, כו) "וּמוֹצֶא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה, טוב לפני האלהים יִמָּלֵט ממנה וחוטא ילכד בה". כלומר המות מר וחזק ואין מציל ממנו. והאשה מרה מן המות וחזקה ממנו. כי לבה כמו מצודים וחרמים לצוד בו הנפשות, וכמשטח חרמים להעלותן בו. וידיה כמו אסורים, כעבותות, לאסור בהן הגבורים. כן ידיה אוסרים כל הקרב אליה. וכאשר יִצּוֹדוּ לא ינצלו עוד ממצודתה ומחֶרְמָהּ ומאֵסוּרָהּ. והנה "טוב לפני האלהים" והוא איש ירא את ה' ונוהג בחכמה, "יִמָּלֵט ממנה" בחמלת ה' עליו. כדרך (משלי ב, יא) "מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה". (משלי ב, טז) "להצילך מאשה זרה, מנכריה אמריה החליקה". וחוטא מדרך החכמה ילכד בה, ובהלכדו יוקש כמו במצודה רעה ויוסף כל יום עניני חשק וזמה. ויעמיק בתועבותיו ויעשה כל הרשעיות למען מלאת מזימתו הרעה, כי תעלה קנאתו בראותו זולתו מתחבר לאהובתו, וְיֵחַם לבבו ויהרגהו וכיוצא. וגם יעשה כל ההוללות והרשע באהבתה, כל אשר תאמר ותשאל ממנו יעשה. כי הוא אסור בזיקי אהבתה, ונצוד במצודתה והועלה במשטח חרמה.

הלא תראה – כי האלוה ית׳ כשרצה להשלימנו ולתקן עניני המונינו בתורותיו המעשיות – אשר לא יתכן זה אלא אחר דעות שכליות תחלתם – השגתו ית׳ כפי יכלתנו – אשר לא יתכן זה אלא בחכמת האלוהות – ולא תגיע החכמה האלוקית ההיא אלא אחר חכמת הטבע כי חכמת הטבע מצרנית לחכמת האלוהות וקודמת לה בזמן הלמוד כמו שהתבאר למי שעין בזה – ולזה שם פתיחת ספרו ית׳ ב׳מעשה בראשית׳ אשר הוא חכמת הטבע כמו שבארנו; ולעצם הענין ויקרתו והיות יכלתנו קצרה מהשיג עצם הענינים כפי מה שהם הגיד לנו הענינים העמקים ההם אשר הביא הכרח החכמה האלוקית להגידם לנו במשלים וחידות ובדברים סתומים מאד. כמו שאמרו ׳ז״ל׳ ״להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר לפיכך סתם לך הכתוב ״בראשית ברא אלקים וגו׳״ – וכבר העירוך על היות אלו הענינים הנזכרים ׳סתומות׳. וכבר ידעת מאמר שלמה ״רחוק מה שהיה ועמק עמק מי ימצאנו?״ ושם הדברים בכל זה בשמות המשתתפים בעבור שיבינם ההמון על ענין כשעור הבנתם וחלשת ציורם ויקחם השלם שכבר ידע על ענין אחר: