קהלת ט:ט מחשבת ישראל: עקידת יצחק, גן נעול, דרוש ותורת העולה

ואולם תראה עוצם כוונתו בזה אל אמתת מה שאמרנו ראשונה מענינים החיים ומהבדלם כשתעמוד על מה שכתב הפילוסוף בפרק ה' מהמאמר השלישי מספר המדות כאשר יתאר מהות הבחירה והבדלה מהרצון ^*ובכלל וכו' ר"ל כי דעת החוקר היא, ששם "רצון" או "חפץ" יאמר רק על מה שהוא התכלית. ושם "בחירה", יאמר על האמצעים ד"מ ברצות איש ללמוד חכמה מה, וילך אל עיר ידועה ללמוד אותה שם אצל מורה חכם ידוע המלמד אותה לזולתו, נאמר ממנו שהוא רוצה ללמוד החכמה ההיא, יען כי זאת תכליתו, ואליה ישים מגמת פניו, ובחר ללכת אל העיר ההיא ללמדה אצל החכם ההוא, יען כי ההליכה אל העיר ההוא ולימודו אצל המורה ההוא, הם רק האמצעים להשגת תכליתו וכן נראה גם ממאה"כ (ישעיה ס"ו) "גם המה" וכו' כי יען שהם שמו מגמת פניהם ותכליתם לעבוד הגלולים והשיקוצים ע"כ אמר "ובשקוציהם נפשם חפצה" פעל נגזר משם "חפץ" המורה על התכלית ועל בחירתם בדרכים המביאים לזה אשר הם האמצעים אל התכלית הרעה הזאת אמר "גם" המה בחרו בדרכיהם, ועפי"ז הלוא יקשה להבין מאה"כ "ובחרת בחיים" אם היתה הכוונה אל החיים הרוחניים והנצחיים שהם התכלית האמיתית כי אז היה מהראוי לאמר "וחפצת או ורצית בחיים" ? גם ממאמר "למען תחיה" וכו' נראה בהפך שהוא מורה על התכלית המושגת ע"י האמצע הכלול במאמר "ובחרת בחיים" ? ע"כ לבאר זאת יאמר הרב ז"ל, כי מלבד שיש בדרך כלל ב' מיני חיים, החיים המדומים, והחיים האמיתים, כמו שבאר כבר למעלה (עיין בתוכן השער) יחלקו עוד חיי האדם עלי ארץ לפי דעת החוקר בדרך פרטי לכמה מינים, לפי אופן השתמשו בהם כי יש אשר יעמול וייגע בחייו רק למען בצוע בצע כסף ולרכוש הון ורכוש, וממנו נאמר כי הוא חי רק חיי העושר כעין מה שיאמר האשכנזי ומהמשתדל רק להתענג תמיד בתענוגים גופניים ולמלאות תאותו החמרית נאמר כי הוא חי חיי התאוה, וממי שילך בדרך המישרים להשתדל תמיד כפי יכלתו רק לעשות הטוב והישר בעיני אלהים ואדם, נאמר שהוא חי חיי המעלה, וחיי המעלה אלה הם לבדם האמצע לקנות על ידם גם החיים האמיתים הנרצים בעיני הי"ת פה עלי ארץ, ובאחריתם החיים הנצחיים בעולם הרוחני, וזש"א גם הכ' "ובחרת בחיים למען תחיה" וכו' ר"ל רק באותו אופן החיים המעולה תבחר, אשר על ידו תוכל לקנות החיים האמתיים והנצחיים לך ולבניך אחריך. ובכלל שאר הבדלים אשר כתב אמר ז"ל עוד הרצון הוא תכלית אמנם הבחירה היא על הדברים אשר בעבור התכלית המשל כי נרצה הבריאות ונבחר הדברים אשר בהם נהיה בריאים ונרצה היות מאושרים ונאמר כן ולא יתכן לומר שנבחר זה ובכלל יראה כי הבחירה היא אצל הדברים אשר בנו ע"כ. הנה ביאר שעניך הבחירה ומהותה לא תאמר כי אם על הדרכים המביאים אל התכלית הנרצה והרצון לבד יאמר על התכלית והוא מה שאמר הכתוב בפירוש גם המה בחרו בדרכיהם ובשקוציהם נפשם חפצה (ישעיה ס"ו) כי שמו חפצם ורצונם אל השקוצים בתכליות להם ובחרו בדרכים המביאים אליהם, ומזה הטעם עצמו אמר כי לא נתיעץ על התכליות לפי שהבחירה הוא תאוה לקוחה בעצה מהדברים אשר בנו כו' כמו שכתבנו על לכה איעצך וגו'. והנה אחר שנתבאר שאין מטבע הבחירה ולא העצה ליפול על התכליות איך אמר משה ובחרת בחיים אם היה שכוונתו במלת חיים היתה על התכלית העליון אשר אליו תחוייב מגמתינו ולא עוד אלא שאמר למען תחיה שכבר שם הדבר מסובב מעצמו והוא כאומרו אכול כדי שתאכל או עמוד כדי שתעמוד וזה מגונה. אמנם כוונת הכתוב לדעתי היא מיוסדת על מה שנכתב ראשונה ומשלמת אותו לגמרי וזה שמהידוע שמיני החיים יתחלפו לאנשים כפי התחלפות תשוקתם אליהם וכלם בכללם נקראות חיים כאומרך חיי העושר חיי התאוה חיי מחשביים וזולתם והנה החכם במדינית קרא אותם כך כי כשידרוך הדורך בכל אחד מאלו יאמר עליו שהוא חי חיי הענין ההוא וכן הוא הלשון בתורה נאמר. על חיי האושר רצוני העסק על קבוץ הממון אמר ואת ובניך תחיי בנותר (מלכים ב' ד'). על חיי התאוה ראה חיים עם אשה אשר אהבת (קהלת ט'). על חיי המעלה אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויקרא י"ח). כי חוייב האדם לעשות אותם עסק שיחיה בו ועל זה הענין אמר החיים והמות נתתי לפניך. ירצה כבר נתתי לפניך את כל מיני החיים אם האמתיים ואם המדומים לכל מיני החיים הנמשכים להם ובחרת מכללם באותם החיים אשר יביאוך אל החיים האמתיים חיי ההצלחה המתמדת והוא אומרו למען תחיה אתה וזרעך כלומר תבחר מהם החיים אשר בעבורם תחיה אתה וזרעך על דרך האמת ולא שתמות בהם ולא תהיה בי"ת בחיים סימן לדבר הנבחר כבי"ת כי בחר ה' בציון (תהלי' קל"ב) מאום ברע ובחור בטוב (ישעיה ז') רק סימן הדברים אשר בהן ומהם הברירה והבחירה כטעם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים ושני העניני' בכתוב זה גם בפסוק כי ביהודה בחר לנגיד ובבית יהודה בית אבי ובבני אבי בי רצה להמליך על כל ישראל ומכל בני כי רבים בנים נתן לי ה' ויבחר בשלמה בני וגו' (דה"א כ"ח) הרי שבא לכאן לשון בחירה כפי ענינה לברור בטובה שבמנות ושלא יתאוה ביפה או בנראית טובה ממן כמו שזכרנו ראשונה. והנה בזה השלים להם הלמוד והעצה באופן שלם שיועילם לדורי דורות אם לא יסירו אזנם משמוע והוא הענין הראשון שאמרנו. אמנם על השני והוא ספוק הצרכים אשר בהם יחיו כל הימים אשר יתעסקו בהם בזה העסק התוריי אמר לאהבה את ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולדבקה בו כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם כו'. ירצה גם לא ימנעו מכם כל הדברים הצריכים להתמדת חיותכם כי מובטחים תהיו כי בהיותכם על אהבתו וההליכ' בדרכיו ולדבקה בו לא יחסר כל לכם כי הוא חייך ואורך ימיך על האדמה וגו כמו שיצליחך ההצלח' הנפשיית התלויה בארץ שהוא עקר התועלת. והנה נתבארה הפרש' היטיב ועל פיה עלו בידינו שבעה דברים שנתחייבו הידיע' בזה הענין לפי שכל אחד מהג' ענינים נחלק אל שנים. אמנם הראשון שהוא התכלית א"א לו ליחלק שמטבעו להיות אחד כמו האות שישירו נגדו המורים בחצים אינו אלא אחד. ואליהם כוונו חז"ל במאמר ההוא שזכרנו ראשונה שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם וכו' כי הכרחיותם אל מציאות האדם והצלחתו מקדים אותה קדימה טבעית לבריאת עולם כענין שאמרנו שקדמה תורה לבריאת העולם על הדרך שנתבאר שם. ועל הענין הראשון אמרו כסא הכבוד כי הוא באמת הכרת התכלית האמיתי אשר אליו יכוונו כל השלמים בכל פעולותיהם כי על זה נקרא בכל מקום מפיו יתב' אני ראשון ואני אחרון כי התכלית הוא מה שעלה על דעת הפועל ראשונה והוא אשר יצא אל המציאות באחרונה כמו שכתב החכם בז' מהג' מספר המדות וכתבנוהו בעצת יוסף שער כ"ט. ולזה אמר נכון כסאך מאז כי מאז היה נכון כסאו זה מכוון להיות תל שאליו יפנו כל השלמים לבחור בכל מיני החיים אותם החיים אשר יגיעוהו לזכות ולחיות לפניו כמו שאמר ובחרת בחיים למען תחיה כמו שאמרנו. על הענין השני אמר תורה הוא הוראת הדרך אשר פי' באומרו אשר אנכי מצוך היום לאהבה את יי' אלהיך ללכת בדרכיו וגו' כי הוא הדרך הישר מכל זולתה כמו שנתבאר בכמה מקומות אשר מכלל מצותיה ועקרן הוא הענין השלישי אשר אמרו תשבה כי היא ההוראה לשוב אל הדרך כאשר יטעה ההולך בה כמו שביארנו בשער הקודם ואלו הדברים קדמו לעולם אם להשלמת מציאות בריאת האדם ואם להצדיק מדותיו של יוצר בראשית להסכים בין יושרו ומדת טובו כמו שאמר טוב וישר יי' על כן יורה חטאים בדרך (תהלים כ"ה) כי הוא סוד נושא עון ופשע וחטאה ונקה לא ינקה (שמות ל"ד) כמו שכתבנו שם שער נ"ד. והטעם שהתשובה הוא תקון מסודר מפאת הסדר האלהי לכל חוטא למען יזכה בשפטו ואם יזדרז החוטא במעשה התשובה אין מקום למדת הדין לפגוע בו כעין חותם המלך הנמסר ביד האדם לבל יגעו בו השופטים. הראית איך הועיל החותם הזה לאחד מגדולי פושעי ישראל כשנגזרה עליו ועל ביתו כלה ונחרצה כמו שהגיד לו אליהו הנביא ונאמר (מלכים א' כ"א) ויהי כשמע אחאב את הדברים האלה ויקרע בגדיו וישם שק על בשרו ויצום וישכב בשק ויהלך אט מה נאמר אחריו ויהי דבר יי' אל אליהו התשבי לאמר הראית כי נכנע אחאב מלפני וגו' לא אביא הרעה בימיו. וכן אתה מוצא בדוד בבוא אליו נתן הנביא ואמר לו כה אמר יי' הנני מקים עליך רעה מביתך וגו' ויאמר דוד אל נתן חטאתי ליי' ויאמר נתן אל דוד גם יי' העביר חטאתך לא תמות (שמואל ב' י"ב) ועל מי שאינו ממלט את נפשו בזה החותם אחז"ל (במדרש קהלת פ"ז) ועיני רשעים תכלינה ומנוס אבד מנהם ותקותם מפח נפש (איוב י"א) משל לכת של לסטים שנתפסו בבית האסורים מה עשו הפקחים חפרו ויצאו ובבקר הלך המלך לדון אותם ומצא טפש אחד שהיה אצל החור שראה את אלו יוצאין ולא יצא כעס המלך עליו ואמר הטפש הזה שראה חביריו נמלטים והוא לא נמלט יתנקרו עיניו תחלה ואחר כך יהרג והרי הוא משל נכבד למי שהוא מחתרת התשובה פתוחה לפניו ולא נמלט בה מ"מ על הכריוחתה אמרו שקדמה לעולם מלבד מה שאמרו מקדימת התורה כמו שאמר בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. אמנם על הענין הד' אשר זכרו בכאן הכתוב באומרו וחיית ורבית וברכך יי' אלהיך בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה כענין שנאמר ועמך כלם צדיקים (ישעי' ס') כמו שנתבאר אמרו ג"ע והוא השם המיוחד לחז"ל (ברכות ט"ז:) לחיים הערבים ההם אשר שם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והוא אשר נאמר עליו ויטע יי' אלהים גן בעדן מקדם כי הצלחת הנפש וקיומה כוונה מתחלת הבריאה. וכן ג"כ על הענין החמישי שזכר באומרו ואם יפנה לבבך וגו' הגדתי לכם היום כי אבוד תאבדון וגו' אשר פירשנו אותו על העונש נפשיי אמרו גיהינם כי האל יתע' הקדים במחשבתו שיושג עונש והפסד למקלקל דרכיו ומשבש ארחותיו שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה והיה הדבר נכון מאד לפי שעם היות שהשלמים אינם משגיחין בטוב פעולותיהם אל הצלתם מהעונש אבל להשגתם השכר הנה האנשים החסרים על הרוב הם נמנעין מהרעות ליראת העונש וצערו וכמו שאמר החכם ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה (משלי ט"ו) ירצה אורח חיים שהוא כינויי מיוחד להצלחה הנפשית הנה הוא השכר העליון הנכסף והנאהב לכל משכיל אמנם למען סור משמאול והוא המלט מעונש של גיהינם הוא ענין שפל ולמטה ממנו אצלו אמנם הבלתי משכילים הדבר הוא בהפך או שירצה כי בהשקפת מהות ההצלחה הנפשית יראה לו דבר גדול ההשגה ועליון ממנו מאד אמנם בהשקפ' סורו משאול הוא יותר קרוב אליו ומשתדל בכל כחו ועכ"פ קדימתן לעולם הנאה הכרחית. והנה על הענין הששי שאמר בכאן העידותי בכם היום וגו' החיים והמות נתתי לפניך וגו' ובחרת בחיים וגו'. והוא פרסום הלמוד מפי מלמד ישר ונאמן אשר עמו לא הוצרך עוד לזולתו אחז"ל במאמר שמו של משיח ולזה לא אמר המשיח עצמו אלא שמו לפי שלא כוון מהם רק במה שיורה עליו השם שהוא רועה ומנהיג בצדק וביושר וזה שאמר וזה שמו אשר יקראו יי' צדקנו. והוא אומרו לפני שמש ינון שמו והכוונה שהוא שם מורה על שררה ואדנות ביושר כמו שעל השררה בהפך נאמר ואחריתו יהיה מנון (משלי כ"ט.) כי לפני המצא אור המאורות המוציא לפועל השגת החושים ההיולאנים ראתה חכמתו להמציא המלמד או המלמדים המאירים ומזהירים להוציא אל הפועל השלמות אשר בכח האנשים. אמנם על הענין השביעי אשר בכאן אמר כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה וגו' שנתבאר על ספוק הצרכים להעמידו בטוב המצב ובאופן נאות להשיג אלו השלמיות הנפשיות אמר בית המקדש כי הנה באמת בהיות מקדם על מכונו ועבודה במעמדה היתה השגחת השם מצויה באדמה ההיא היתה מתברכת שלפניה ולא תחסר כל בה מהשלים כל צרכיהם ועוד היום בשבתנו על אדמת נכר עינינו ולבנו להתפלל נכח ארצנו ונכח בית מקדשנו להמציא מלפניו יתברך כל צרכינו ולהשלים כל מאויינו ועל זה נאמר מרום מראשון מקום מקדשנו כי מראש כוונה חכמתו לשבתו בבית הגדול והקדוש להיות שם אלהים קרובים אלינו בכל קראנו אליו. ובזה נשלמו כל הז' ענינים שעליהם הושתת העולם שמהם הפרשה הנפלא' אשר בפנינו בנתה ביתה וחצבה עמודיה שבע' להכין לנו את הדרך כי יחס לבבנו לרדוף אחר שלמותנו ולא נשוב עד השיגו. ואל ימעטו בעינינו דברי אלהים חיים אלו על הדרך אשר ביארנו כי הוא למוד נכבד מאד לעורר ולזרז כל בעל דעת אשר נגע אלהים בלבו לקנות אלו השלמיות האנושים כפי מה שגזר עליו הרצון האלהי מבלי עכוב אשר מי שבא לכאן ושמע דבריו וקבל מוסר:

ואחר שהזכיר מפעלות הנשמה בחכמה ובבינה ובכשרון מעשים, ושכרה הגדול שתזכה לעוז ולכבוד, שב להזכיר ג"כ עניני הגוף. שראוי לחכם לתת חלק לגופו ומפעלותיו שהן תחת השמש. ותאר את הגוף בתאר "אשה" במקום הזה. בעבור שמדבר על הנשמה שהיא הצורה והבעל; והגויה טפל לה כאשה לבעלה. ואמר (ט, ט) "רְאֵה חיים עם אשה אשר אהבת". כלומר הסתכל שתחיה עם אשה אשר אהבת, ולא תשתומם ברב חכמה להיות בכעס תמידי ולפרוש מכל וכל מעניני העולם, ואז יהיו חייך בעולם הזה חיי צער שאינן נקראים חיים. אלא רְאֵה לקשר עניני החכמה עם מפעלותיך תחת השמש ותחיה עם אשה אשר אהבת. ואמר (ט, ט) "כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש כל ימי הבלך". תאר חיי העולם הזה "חיי הבל". וכן תאר הזמן והעת הקצוב לכל אדם שיחיה תחת השמש "ימי הבל". בעבור שכל אשר תחת השמש הבל. ובכלל זה הזמן והחיים הקשורים עם תנועת השמים ואלו הן חיי הגוף שבארנו למעלה בחלון ה'. ומלת "נתן" שב על האלהים הנזכר במקרא "לך אכול בשמחה". ואמר הטעם (ט, ט) "כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש". כלומר השם ב"ה נתן לך חיי הבל הללו תחת השמש שיהיה חלקך בחיים, שעל ידי החיים הללו אתה זוכה לחיי עולם. כי לולי שהנשמה העליונה קשורה עם הגוף, לא היה בכח האדם להיות נוהג בחכמה ולהתגבר על ציורי הסּכלות המביאו לחיי עולם. כי יצר הלב הרע ושיהיה האדם בחירי, נמשך מן הגוף הקשור עם נשמת חיים אשר בקרבה. וכן חיי הבל הללו הם חלקך בעמלך שאתה עמל תחת השמש, בחכמות למודיות ובמלאכת מעשה וכיוצא. ולכן (קהלת ט, ט) "ראה חיים עם אשה". ותתן חלק גם לגוף להחיותו ולהעמידו על מתכונתו, לפי שהוא סבה למעשיך בעולם הזה. וכן הוא סבה לצדקתך ולישרת לבבך ושתנחל נחלת שדי ממרומים. ואם תאבדנו, יאבדו באותו העת עצמו כל הדברים היקרים הללו. ועל זה אמר (ט, י) "כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עֲשֵׂה". כלומר מהר ועשה כל אשר תמצא ידך לעשותו בכחך. הן לעשות צדק וכשרון מעשים ככל אשר בכחך הפנימי לעשותו, ותמצא ידך האומץ לעשותו, כגון שלבו גוזר בכחו לתת מנה לעני ותהיה ידו משגת לעשותו, והן מה שבכחך לעשות בעניני העולם בחכמות למודיות ומלאכת מעשה, ותמצא ידך האמצעיים להשלים מה שבכחך. עשה תעשה ואל תאחר. כי בימי הבלך תוכל לעשות מעשה וחשבון וחכמה ודעת, ובהפרדך מחיי הבל הללו, לא תוכל לעשות עוד דבר. ועל זה אמר (שם) "כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה". כלומר אין מעשה וחשבון בעניני העולם הזה, וכן אין דעת וחכמה, אין מנהגי החכמה והדעת בשאול אשר אתה הולך שמה בהפרד הגוף מעליך. ועל כן כמו שמוטל עליך להיות חי חיי הנפש ולעסוק בחכמה ולעשות צדקה ועוז, כן מוטל עליך להעמיד חיי הגוף ולהיות חי עמו ולתת לו חלקו בכל דבר, להעמידו על בריאותו. ולהמציא לו הדברים הצריכים לו מן הבנינים והנטיעות ומעט מן הקנינים כדי שישמח גם הוא, שע"י כן אתה חי בשני העולמים. כי לולי תקון הגוף ובריאותו לא תפעל הנשמה מפעלותיה. כך נראין בעיני פירוש המקראות הסתומים הללו. ולא תשמע לדברי מי שפירשם בדרך אחר. כי לדבריו תשארנה דברי הכסילים ושאלתן בלי תשובה. ומה חפץ יש בדברי הכסילים? גם קדמונינו ז"ל³זהר ח"ג דף קנז, ב; ר' סעדיה גאון, "אמונות ודעות", מאמר ז, סוף פסקא ג'; ראב"ע, קהלת ז, ג; המאירי, "חיבור על התשובה", שבר גאון, מאמר ב, תחילת פרק א (דף 605) ראו שיש במקראות הללו שאלת כסילים ותשובת החכם. אלא שלא אאריך להביא מדרשם ז"ל ללא הכרח:

וכבר בארנו למעלה (חדר ז' חלון ח') בפירוש פסוק (קהלת ט, ט) "רְאֵה חיים עם אשה אשר אהבת", שהזהיר קהלת לחכם-לב שאַל ישתומם בחכמתו ובצדקתו, וינזר מכל וכל מעניני העולם. אך יתן חלק לגוף ולמפעלותיו תחת השמש, ויעמול מעט ובשמחה. וכדרך שאמר קהלת (שם ב, כד) "אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו. גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא". ובארנוהו למעלה (שם חלון ז'). ולכן אחר שהזכיר מִפְעָלוֹת הנפש הַחֲכָמָה בכשרון מעשים, בינה ומוסר, אמר (משלי לא, יט) "ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכו פלך". כלומר גם ממלאכת הגוף לא חדלה ידיה. כי היא תעמול עֲמָלָהּ בלב טוב כפי הצריך לקיום הגוף ולעניני ביתה. ובעבור שדִמָה הנפש לאשת חיל השתמש במשל הכישור והפלך שהן מן המלאכות שהאשה עושה לבעלה, כמו ששנינו בכתובות (נט, ב). וכן הנפש היקרה גם היא תעבוד לבעלה השכל והבינה במלאכות ובעמל הצריך לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו, שעל ידי כן הלב פנוי להתעסק בחכמה ובדעת. והודיע עוד כי מעשה הנפש הזאת כולם טובים. ואפילו מה שתעמול תחת השמש בקנין העושר והנכסים איננו כמו עמל הכסילים שנאמר עליהן (קהלת ב, כו) "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס" וגו' וכדרך (שם ו, ב) "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו' ולא ישליטנו וגו' לאכול ממנו" וגו'. אלא היא עמלה בשמחה ובהיות לה עושר ונכסים תשלוט עליהן ותשתמש בהן לטובה. כי תחון דלים ותעזור בהם לעניים ואביונים. ועל זה אמר (משלי לא, כ) "כפה פרשָׂה לעני, וידיה שלחה לאביון". ומוסב על מקרא שלפניו שאמר "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך". כלומר מה שפעלה והרויחה בכפיה ובידיה תעזור בהן לעניים ואביונים די מחסורים אשר יחסר להם, והכל בכלל. אחר כן הודיע שבעבור היות הנפש הזאת מתוקנת בכל כחותיה כפי החכמה, אינה יראה מפחד ומִשׁוֹאַת פתאום כי השגחת השם ב"ה דבק בה. ועל זה אמר (משלי לא' כא) "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים". דִמָה הצרות הפתאומיות המכלות כליון מוחלט לשלג היורד על הארץ, שברגע יעבור ואיננו. כדרך (איוב כד, יט) "ציה גם חום יגזלו מימי שלג". ואמר שאינה יְרֵאָה מכמו אלה בעבור שכל ביתה מלא יקר ותפארת. כי כולם לבושי שני ועדנים, הכל בתכלית התקון והיופי. ואולי מקרא זה כדמות חידה הוא. ורומז שאין הנפש הזאת היקרה יְרֵאָה שלעת אחר תִּשָׁחֵת ברשת היצר ותטמא טומאה גדולה, כי בעבור צדקתה לא יעזבנה ה'. וכדרך (שמואל א ב, ט) "רגלי חסידיו ישמור". וְדִמָה טומאת הנפש לצרעת ממארת, כמו (שמות ד, ו) "והנה ידו מצורעת כשלג". (במדבר יב, י) "והנה מרים מצורעת כשלג". וכן אמרו קדמונינו (נגעים, פרק א) "בהרת לבנה כשלג". וכתוב בתורה כי המיטהר מצרעתו, יקח הכהן שְׁנִי תולעת לטהרו בו. למדנו כי מראה הַשָׁנִי מטהר טומאת הצרעת הנמשל למראה השלג. ועל זה אמר שהיא אינה יְרֵאָה שתטמא ביתה במראה השלג, בעבור כי טהורה היא מאד וכל כחות נפשה לבושים במראה הַשָׁנִי הטהור. והודיע עוד שבעבור [ש]גדלה מעלתה בחכמה ובדעת, הנה תמלא ביתה כל הון יקר ונעים, כמו שאמרנו למעלה (חלון ט"ז) בפירוש פסוק "בחכמה יבנה בית וגו' ובדעת חדרים ימלאו", שרומז על ההשגות העמוקות והנפלאות ביראת ה' כבודו וגדלו, שהן מפארים כבוד הנשמה ומקשטים אותה. ועל זה אמר (משלי לא, כב) "מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה", והן תכשיטין כמו (בראשית מא, מב) "וישם רביד הזהב על צוארו". וכן השש והארגמן שהן בבגדי כהונה (שמות כח, ב) "לכבוד ולתפארת". וכמו (אסתר ח, טו) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ותכריך בוץ וארגמן". וכן (דניאל ה, ז) "ארגונא ילבש והמניכא די דהבא על צוארה, ותלתי במלכותא ישלוט". כי בעבור שכל בני ביתה שהן הכחות הנפשיות מתוקנות בחכמה, ולבושים שָׁנִי עם עדנים. הנה האשה יראת ה' בעלת הבית הזה תַּרְאֶה תפארתה בהיותה מלובשת שש וארגמן, ורביד הזהב על צוארה. והנה בהמצא נפש יקרה כזאת בין בני אדם שכל כחותיה מתוקנות בחכמה, ויש בה מאסף החכמה, והשתמשה בבינתה בארח ישר והרבתה דעת, ונחלה עוז וכבוד ממרומים, אז יתואר בעלה "חכם-לב". והוא החכם המופלא ראש בית דין ונשיא הדור. וכשהוא במסבת חכמים מקום המשפט, אז תשמע חכמתו הגדולה. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (גיטין פח, א) "'החרש והמסגר', בשעה שהוא פותח נעשים כולם לחרשים". ועל זה אמר (משלי לא, כג) "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ". כלומר בעל הנפש כזאת נודע שמו בשערים מקום שֶׁבֶת החכמים. כי ישמעו את חכמתו ותבונתו הגדולה, הן בעניני התורות בשבתו עם זקני ארץ שהן החכמים הגדולים כמו (דברים כא, ב) "ויצאו זקניך", הן בעניני דעת העמוקות והנפלאות. "ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם" (איוב א, ג). כמו שהחל (משלי לא, יא) "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר", ובארנוהו בראש הענין. ואמר עוד (לא, כד) "סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני". ומוסב על מה שהזכיר ש"נודע בשערים בעלה", שכבר הושיבוהו בשערים להיות שר ושופט ומושל בעמו. ואולי תחשוב כי עתה תמנע מעשות עוד מלאכה ולהתפרנס במעשה ידיה? ויתן מס על העם ויקבל מהם מתן וקצבה בעבור חכמתו ותורתו? אלא חלילה לנפש יקרה כזאת להשתמש בכתרה של תורה וליהנות ממנה תחת השמש. אלא גם בהיותו כבר יושב בשערים. הנה "סדין עשתה" בפעל כפיה, "ותמכור" הסדין. כי היא עוסקת במשא ומתן ובמלאכה. גם "חגור נתנה לכנעני" כדרך התגרים. לפי שהיא מתפרנסת ממלאכתה וממשאה ומתנה. וכאותה ששנינו (אבות, א משנה י) "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". ושנינו (שם, משנה יג) "ודאשתמש בתגא חלף". ושנינו (אבות, ד משנה ה) "אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם". (נדרים סב, א) "וכל הנהנה מדברי תורה בעולם הזה נוטל חייו מן העולם". ויפה פרשנו המשניות הללו בפרושנו למסכת אבות.¹יין לבנון, מה' תשס"ג עמ' 91-94; עמ' 101; עמ' 291-294