טוֹבָ֥ה חָכְמָ֖ה מִכְּלֵ֣י קְרָ֑ב וְחוֹטֶ֣א אֶחָ֔ד יְאַבֵּ֥ד טוֹבָ֥ה הַרְבֵּֽה׃
האמונות והדעות
ואחר כן אומר, כי טובת הכופרים לעולם הזה והארכתם, היא על שבעה דרכים. יש מהם מי שידע הבורא ממנו שעתיד לשוב, והוא מאריך לו כדי שתשלם תשובתו, כאשר מצאנוהו שהאריך למנשה כ"ב שנה עד שחזר בתשובה ל"ג שנה אעפ"י שתשובתו לא נשלמה לו. ומהם מי שהאריך לו כדי שיצא ממנו בן צדיק, כאשר האריך לאחז ויצא ממנו חזקיהו, וכאשר האריך לאמון ויצא ממנו יאשיהו. ומהם מי שמאריך לו להנקם בו מאנשים רשעים ממנו, כאשר אמר על אשור (ישעיה י' ו') בגוי חנף אשלחנו וגו'. ומהם מי שמאריך בעבור בקשת צדיק, על דבר שיהיה בו תקנתו כמו שאמר ללוט (בראשית י"ט כ"א) הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי וגו'. ומהם מי שמאריך לו להכביד עליו העונש, כאשר הציל פרעה מעשר המכות עד שהטביעו בים, כאשר אמר (תהלים קל"ו ט"ו) ונער פרעה וחילו בים סוף. ועל הענינים האלה שאל ירמיהו אלהיו על האנשים הרשעים, להודיעו על איזה דרך הוא מאריך להם, לא שהיה הדבר רע בעיניו כשאמר (ירמיה י"ב א') מדוע דרך רשעים צלחה וגומר. והודיעו כי הוא על הפנים האחרוני', כדי לענשם ענש חזק, כאשר אמר בפרשה שאחריה (שם ז') עד מתי האבל הארץ וגו'. וכיון שבארתי מה שצריך אליו בשער הצדיק והרשע, אחבר אליו שאומר, הנה אנחנו רואים הכתוב אומר, (קהלת ט' י"ח) וחוטא אחד יאבד טובה הרבה ודמהו כזבוב נופל בשמן רוקח, כמו שאמר אחריו (שם י' א') זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח. אין זה כי אם על קריאת השם בלבד, כאלו היו לו לאדם מאתים ואחד מעשים, מהם מאה זכיות ומאה חובות, יהיה ענינו שוה. ואם היה המעשה האחד טוב, נקרא בו צדיק. ואם יהיה רע, נקרא בו רשע:
חובות הלבבות
וְהַמַּדְרֵגָה הַתְּשִׁיעִית אֲנָשִׁים הֶאֱמִינוּ בַּתּוֹרָה וּבַגְּמוּל וּבָעֹנֶשׁ עָלֶיהָ בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמִים וְכִוְּנוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם לִשְׁמוֹ וּלְמָה שֶׁיֵּאוֹת לוֹ אֶלָּא שֶׁלֹּא נִשְׁמְרוּ מִמַּפְסִידֵי הָעֲבוֹדוֹת וְנִכְנַס הַהֶפְסֵד עֲלֵיהֶן וְלֹא הִכִּירוּ מֵאַיִן. דּוֹמֶה לְמַה שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת י) זְבוּבֵי מָוֶת יַבְאִישׁ יַבִּיעַ שֶׁמֶן רוֹקֵחַ יָקָר מֵחָכְמָה מִכָּבוֹד סִכְלוּת מְעָט וְאָמַר (שם ט) וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה.
גן נעול
(קהלת ט, יח) "טובה חָכְמָה מכלי קרב, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". פירוש, הזכיר ראיה שלישית על יתרון החכמה הנראה גם הוא לעינים תחת השמש. כי (ט, יז) "דברי חכמים בנחת נשמעים, מזעקת מושל בכסילים". היא ראיה שניה על יתרון החכמה. ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ז'). ועתה הזכיר ראיה שלישית על יתרון החכמה. והיא (ט, יח) "טובה חכמה מכלי קרב". כי הנלחמים יחדיו, כל איש ואיש יש בידו כלי קרב, חרב, חנית או כידון בידו להלחם בהן. וזולת הכלים האלו אי אפשר לעשות מלחמה. אבל יש יתרון לגבורת הלב על כלי קרב. כי הגבור האחד בגבורת לבבו ינהיג את כל המחנה ויאמץ לבבם להלחם במחנה האויבים. ואם יפחד שר הצבא ולא יתגבר, תאבד כל המלחמה. ואין כן כלי קרב, כי לא בעבור אנשים מעטים שאין בידם כלי קרב או שאינן נלחמים כהוגן תאבד המלחמה. והנה כבר אמר טובה חכמה מגבורה. כי גם בעתים שאין גבורת הלב מועלת, תועיל החכמה. ועתה יזכיר שגם בענין זה דמתה החכמה לגבורה הטובה מכלי קרב בעבור שגבורת האחד תעשה לפעמים הנצחון. ואילו הגבור האחד כשיפול, תאבד המלחמה. כדרך (שמואל א יז, נא) "ויראו פלשתים כי מת גבורם וינוסו". כן החכמה, כי גם חוטא אחד הבוזה חכמה, יהיה סבה שיהיה קצף על כל העדה. כמו שתראה בשבע בן בכרי בעבור שחטא נגד דוד ונס אל אָבֵל, רדף יואב אחריו ורצה להשחית את כל העיר, לולי שהאשה בחכמתה הצילה את העיר בהשליכה ראשו מעל לחומה. וכן יקרה פעמים רבות בכל דור שבחטאת איש אחד בחכמה תאבד טובת הרבים. ועל זה אמר (ט, יח) "וחוטא אחד יְאַבֵּד טובה הרבה". וזה אות כי החכמה יקרה מכלי קרב וכיוצא. ולכן יקפידו מאד על העובר והחוטא. וזה ההיפך מן "ומלט את העיר בחכמתו". וכן היא חשובה אצל השם ב"ה. כי תראה כי עכן לבדו מעל בחרם, ועל כל העדה היה קצף ולא יכלו להתגבר על אנשי העי. כי רדפו אחריהם והרגום (יהושע ז, ה). וגם בענין זה היא טובה מגבורה וגדולה הימנה. כי על המעט ימצא איש גבור שאנשי המלחמה כולם נשענים עליו ושבחטאו יפלו כולם. והחכמה נוהגת כן בכל איש ואיש. כי הנפש אשר תעשה ביד רמה תסבב רעה אל העדה כולה. וכן אם המושל במדינה חוטא שיסבב רעה גדולה לכל העם ויאבד טובה הרבה: