קהלת י:ד מחשבת ישראל: חובות הלבבות

וְהָרְבִיעִי כְּשֶׁיֵּיטִיב לוֹ הָאֵל בְּטוֹבָה גְּדוֹלָה וּבְחָכְמָה יְתֵרָה וּתְבוּנָה רַבָּה אוֹ עֹשֶׁר גָּדוֹל אוֹ כָּבוֹד אֵצֶל הַמַּלְכוּת וְהַדּוֹמֶה לָזֶה מִמַּה שֶׁנָּהֲגוּ בְּנֵי אָדָם לְהִתְפָּאֵר בָּהֶם וּלְהִתְגָּאוֹת בַּעֲבוּרָם וְיִשָּׁאֵר עַל עִנְיַן שִׁפְלוּתוֹ קֹדֶם לָכֵן וְלֹא הוֹסִיף אֶלָּא עֲנָוָה וְשִׁפְלוּת לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וְכָבוֹד וְטוֹבָה לִבְנֵי אָדָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר אַבְרָהָם עֵת שֶׁשִּׁבְּחוֹ הַבּוֹרֵא וְאָמַר (בראשית י״ח:י״ז) הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם וְגוֹ׳ וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר. וְאָמַר מֹשֶׁה (שמות יז) וְנַחְנוּ מָה. וְאָמַר דָּוִד ע״ה (תהלים כב) וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ אָז יִתְבָּרֵר מַצְפּוּנוֹ וְתֵאָמֵן כְּנִיעָתוֹ, וְאָמַר הֶחָכָם בָּעִנְיָן הַזֶּה (קהלת י׳:ד׳) אִם רוּחַ הַמּוֹשֵׁל תַּעֲלֶה עָלֶיךָ וְגוֹ׳.