קהלת י:כ מחשבת ישראל: נתיבות עולם, קול התור, מורה נבוכים וחובות הלבבות

אמר רבי יהושע בן לוי מנין שאפילו עופות השמים מכירים בצרי עין שנאמר כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף. וביאור דבר זה, כי צרי עין כל כך פועלים בעיניהם עד שאפי' עופות השמים מרגישים בדבר כמו זה, כי עוף השמים הוא מסוגל לדברים כמו אלו שהם דברים רוחנים כדכתיב (קהלת י') כי עוף השמים יוליך הקול, ודבר זה ידוע אצל המבינים כי עוף השמים מוכן לקבל יותר מן שאר ב"ח. וכבר הארכנו בזה במקום אחר שהעוף רוחני ביותר במה שהוא פורח באויר, ובא לומר כי צרי עין יש להם כח רוחני רע ביותר ולכך עוף השמים שהוא רוחני מכיר ומרגיש בצרי עין. ולפיכך הרשת בחנם מזורה שהוא פורש הרשת ונותן שם אוכל כאלו בא להטיב להם, ובעלי עוף כנף מרגישים ואין נצודין ברשת כל כך כי אם לא היו מרגישים היו נצודין הרבה יותר, ופירוש הכתוב כי קרא הרשעים שזכר לפני זה שגוזלים וחומסים צרי עין, כי הם הפך הטוב עין שמאתם הברכה, ובא לומר כי הרשעים שהם פורשים הרשת לצוד הבריות הש"י מציל את הבריות מידם ומרגישים בהם בני אדם. ומדאפקי הכתוב בלשון כי חנם מזורה הרשת בעיני כל כנף, כי ר"ל גם עוף השמים מרגישים בצרי עין שכל כך הם מזיקים צרי עין בכח רוחני רע ביותר. וזה שאמר אחריו אמר רבי שמעון בן לקיש כל הנהנה מצרי עין עובר בלאו שנאמר אל תלחם לחם רע עין, ורצה לומר כי מה שנותן צר עין לאחר דבק בו עינו הרעה עד שהדבר ההוא מרוחק לגמרי מן העולם, ועובר בלאו כמו אכילת דבר שהוא דבר טמא שהוא מרוחק מן האדם, כן הדבר הזה מה שנותן צר עין הוא מרוחק מן האדם עד שהאוכל הדבר ההוא עובר בלאו:

קיב) עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר (קהלת י׳) – זה נאמר על מט״ט שר הפנים, כמובא בתק״ז. והוא שרו של משיח בן יוסף. ״עוף״ מרומז על ״יוסף״ וכן בחושבנא.

ואין הכונה באלו המאמרים כולם מה שיחשבוהו הפתאיים שיש לו ית׳ דברים, או מחשבה או התבוננות אל שאלת עצה והעזר בדעת אחרים – ואיך יעזר הבורא במה שברא? אבל כולו באור שאפילו חלקי המציאות עד בריאת האברים מבעלי החיים כפי מה שהם – כל זה באמצעות מלאכים – כי הכוחות כולם מלאכים. ומה מאד רע עורון הסכלות ומה מאוד מזיק – אילו אמרת לאיש אחד מאשר יחשבו שהם ׳חכמי ישראל׳ שהאלוה ישלח מלאך שיכנס בבטן האשה ויציר שם העובר ייטב לו זה מאוד ויקבלהו, ויראה זה עוצם ויכולת בחוק האלוה וחכמה ממנו ית׳ – עם האמינו גם כן שה׳מלאך׳ גוף מאש שורפת שיעורו כשליש העולם כולו – ויראה זה כולו אפשר בחק האלוה; אמנם אם תאמר לו שהאלוה שם בזרע כח מציר יעשה תמונת אלו האברים ויתארם והוא – ה׳מלאך׳ או ההצורות כולם מפעולת השכל הפועל והוא – ה׳מלאך׳ והוא – ׳שרו של עולם׳ אשר יזכרוהו ה׳חכמים׳ תמיד – יברח מזה כי לא יבין ענין זה העוצם והיכולת האמיתיים והוא – המצאת הכוחות הפועלות בדבר אשר לא יושגו בחוש. כבר בארו ה׳חכמים ז״ל׳ למי שהוא ׳חכם׳ כי כל כח מן הכוחות הגופניות – ׳מלאך׳ כל שכן הכוחות המפוזרות בעולם ושכל כח יש לו פעולה אחת מיוחדת ולא יהיו לו שתי פעולות. ב׳באשית רבה׳: ״תני אין מלאך אחד עושה שתי שליחויות ואין שני מלאכים עושין שליחות אחת״ – וזהו ענין כל הכוחות. וממה שיחזק אצלו היות הכוחות האישיות הטבעיות והנפשיות נקראות ׳מלאכים׳ – אמרם במקומות רבים ועיקרו ב׳בראשית רבה׳: ״בכל יום הקב״ה בורא כת של מלאכים ואומרים לפניו שירה והולכים להם״. וכאשר הוקשה זה המאמר במאמר מורה על היות המלאכים עומדים, וכן התבאר פעמים שהמלאכים ׳חיים וקימים׳ – היה המענה שמהם קיים ומהם אבד. וכן הענין באמת, כי אלו הכוחות האישיות הוות נפסדות על ההמשך, ומיני הכוחות ההם נשארים לא יפסדו. ושם נאמר בענין ׳יהודה ותמר׳: ״אמר ר׳ יוחנן ביקש לעבור וזימן לו הקב״ה מלאך שהוא ממונה על התאוה״ – רצונו לומר: כח הקושי – הנה כבר קרא הכח הזה גם כל ׳מלאך׳. וכן תמצאם תמיד אומרים ׳מלאך שהוא ממונה על כך וכך׳ – כי כל כח שמינהו האלוה ית׳ על ענין מן הענינים הוא ׳מלאך הממונה על אותו דבר׳. וכתוב ב׳מדרש קוהלת׳: ״בשעה שאדם ישן נפשו אומרת למלאך, ומלאך לכרוב״ – הנה כבר בארו למי שיבין וישכיל שהכח המדמה גם כן יקרא ׳מלאך׳ ושהשכל יקרא ׳כרוב׳. ומה מאד נאה זה למי שידע, ומה מאד הוא נמאס לפתאים.