רות ב:יט מחשבת ישראל: נתיבות עולם ודרשת שבת הגדול

נתינת הצדקה לעני אל יחשוב כאשר עשה עם העני טובה אם הלוה הוא עבד למלוה כ"ש וק"ו כאשר נותן צדקה לעני שהעני נחשב לו כמו עבדו כאשר מקבל ממנו, שדבר זה אינו כמו שאמרו במדרש (ויק"ר פל"ד) תני בשם ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית שכן רות אמרה לנעמי ושם האיש אשר עשיתי עמו אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו בשביל פרוסה שנתן לי. אמר ר' יוסי כתיב יען וביען הוא יען הוא עני. א"ר שילא העני הזה עומד על פתחך והקב"ה עומד על ימינו דכתיב כי יעמוד לימין אביון אם נתת לו דע שמי שעומד על ימינו הוא עתיד לשלם לך שכרך ואם אין אתה נותן לו דע שמי שעומד על ימינו הוא עתיד ליפרע מאותו האיש דכתיב להושיע משופטי נפשו. וביאור דבר זה כי כאשר נותן צדקה אל העני הוא מקבל מן אשר נותן לו והנותן מקבל מן הש"י, וכבר אמרנו כי המעין כאשר נפתח ומימיו יוצאים ומתפשטים לחוץ אז במעין הזה נכנסים בו המים הזכים מן המקור. ולפיכך אמר שיותר עושה העני עם בעל הבית יותר ממה שעושה בעל הבית עם העני, כי דבר זה עצמו שעושה הבעל הבית עם העני שהוא משפיע ונותן אל העני, דבר זה עצמו עושה העני עם בעל הבית שגורם לו שהש"י משפיע ונותן לו. כי מי שפותח המעין והוציא מימיו לכרמו ולשדהו הרי הפותח הזה עושה יותר עם בעל המעין יותר ממה שעושה בעל המעין עמו שנותן לו המים לכרמו, כי בשביל שהוציא המים לכך באים המים הזכים והבריאים למעין מן המקור עצמו, ובשביל פרוסה שנתן בועז לרות קבל בועז כמה ברכות. ואמר כתיב יען וביען הוא יען הוא עני, ר"ל כי העני כל אשר אתה עושה לו יש לו תשלומין בודאי, כי העני מדת הדין שולט בו לגמרי ואין לך מי ששולט בו מדת הדין כמו ששולט בעני. וכמו שאמרו במדרש (שמו"ר פל"א) אין לך מדה קשה מן העניות שכל מי שהוא מדוקדק בעניות כאלו דבוקים בו כל יסורים שבעולם וכאלו באו עליו כל הקללות שבמשנה תורה, ואמרו אילו נתקבצו כל יסורין לצד אחד והעניות לצד אחד העניות מכרעת לכולן. וביאור זה כי שאר יסורים הם כאשר יש שנוי באדם שהוא יוצא מן סדר הבריאות, וכן כל היסורים הם שנוי שיוצא האדם מסדר העולם. והשנוי הוא העדר קצת ולא העדר לגמרי, ואלו העניות הוא העדר שהוא חסר ממון וזה נקרא העדר גמור. והוא כנגד כל היסורים שהם שנוי מן סדר העולם בלבד והם העדר קצת, לכך מי ששולט בו מדת הדין ג"כ כל אשר נעשה לו יש לו תשלומין במדת הדין, כי כאשר עושה לו דבר טוב מדת הדין נותן שיהיה לו תשלומין. וכן אם שומע צעקתו ואין נותן לו צדקה מדת הדין מחייב לו תשלומין. ומפני כך נקרא עני שהוא אותיות יען, כי לשון יען הוא בא על תשלומין יען אשר עשית הדבר הזה. וכן בכל מקום לשון זה מורה על התשלומין הגמורים שיש על מה שנעשה לעני. ולכך אמר כתיב יען וביען כלו' כי לשון יען וביען הוא לשון תשלומין לכך נקרא עני שהוא אותיות יען, כי זה מורה על כי יש תשלומין גמורים על מה שנעשה לו הן לשכר הן לעונש. התבאר לך ענין הצדקה שראוי שינהג עם אשר הוא אחיו בתורה ובמצות, ואף עם בעלי חיים יש לאדם לרחם עליהם ולפרנסם:

הנה מתחילה השיב לו רבי עקיבא כי עיקר מה שמביא המלך על בנו יסורין בשביל שהיה מתגאה שהוא בנו של מלך, ולכן מביא עליו עניות שידע שאין המלך אוהבו, אבל אחר יפרנס אותו. ואמר לו כי אתם עבדים נחשבים. והשיב לו רבי עקיבא, כי על כל פנים רוצה השם יתברך שיפרנס אותו אחר, דכתיב "ועניים מרודים תביא בית", רק שאינו רוצה שיתפרנס העבד משלחן רבו להיות לו מעלה זאת, כי גדולה פרנסה מן הגאולה. אבל הוא רוצה שיפרנס אותו אחר, ובזה השם יתברך מטיב אל העולם ביותר; כי על ידי שניתן העושר אל העשיר הוא מפרנס העני ומזכה העשיר, וגם העני יש לו פרנסה. וזה שכתוב (רות ב, יט) "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז", והיה לה לומר 'שם האיש אשר עשה עמי'. ובמדרש (ויק"ר לד, ח), יותר ממה שעושה בעל הבית עם העני, העני עושה עמו, וזה "שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז".