וַיִּקַּ֞ח עֲשָׂרָ֧ה אֲנָשִׁ֛ים מִזִּקְנֵ֥י הָעִ֖יר וַיֹּ֣אמֶר שְׁבוּ־פֹ֑ה וַיֵּשֵֽׁבוּ׃
בית אלהים
ולענין י"ג מדות אמרו בר"ה (דף י"ז) ויעבור ה' על פניו ויקרא א"ר יוחנן אלמלא מקרא כתיב א"א לאומרו מלמד שנתעטף הקב"ה כש"צ והראה לו למשה וא"ל כל זמן שישראל חוטאים לפני יעשו לפני כסדר הזה ואני אמחול להם, וכיון שאמרו כש"צ נראה שלא נמסרו י"ג מדות אלא לרבים והיינו עשרה כמו כל דבר שבקדושה, וברכת חתנים כתוב ברות ויקח בועז עשרה אנשים וגו', ובברכת מזון בשם יש לתת טעם למה צריך עשרה להזכרת אלהינו, שהרי בתפלה מזכיר היחיד כמה פעמים אלהינו ואינו דבר מיוחד לצבור, ובגמרא נתנו טעם בפרק שלשה שאכלו לברכת זימון מדכתיב גדלו לה' אתי גדלו שנים אתי חד הרי ג', או כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו, אקרא חד הבו שנים הרי ג', וצריך לתת טעם מאין לנו שזה הפסוק לענין ברהמ"ז נאמר ולא לענינים אחרים, ואם הוא בענין ברכת המזון נראה כי ג' יכולין לזמן בשם כדכתיב גדלו לה' אתי, וכן בכי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו, נראה בפירוש שיזכירו אלהינו בנתינת גודל לשם ית' על המזון שאכלנו, וא"כ למה הצריכו עשרה להזכיר אלהינו.
מורה נבוכים
ולא נמצא צד התר למשגל רק ביחד אשה ולישא אותה במפורסם – כי אילו היה די ביחוד לבד, היו רוב בני אדם מביאים ׳קדשה׳ לבתיהם זמן אחד מוסכם בין שניהם ויאמר שהיא אשתו. ומפני זה צוה לעשות מעשה אחר שייחדה אליו בו והוא ה׳ארוסין׳ ושיפרסם הדבר והוא – ה׳נישואין׳: ״ויקח בועז עשרה אנשים וגו׳״.