וַתִּצְלַ֨ח עָלָ֜יו ר֣וּחַ יְהוָ֗ה וַיֵּ֨רֶד אַשְׁקְל֜וֹן וַיַּ֥ךְ מֵהֶ֣ם ׀ שְׁלֹשִׁ֣ים אִ֗ישׁ וַיִּקַּח֙ אֶת־חֲלִ֣יצוֹתָ֔ם וַיִּתֵּן֙ הַחֲלִיפ֔וֹת לְמַגִּידֵ֖י הַחִידָ֑ה וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַיַּ֖עַל בֵּ֥ית אָבִֽיהוּ׃ (פ)
דרשת שבת הגדול
ובמדרש בפרשה זאת (ויק"ר ח, ב), "זה קרבן אהרן" (ויקרא ו, יג), זה שאמר הכתוב (שופטים יד, יד) "ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל", אמר רבי שמואל בבר נחמן, כיון שהתחיל רוח הקודש לקשקש* בשמשון, בג' מקומות התחיל, שנאמר (שופטים יג, כה) "ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול". מהו "בין צרעה ובין אשתאול", אמר רבי שמואל בר נחמן, מלמד שנטל שני הרים והקישן זה לזה, כאדם שנוטל שני צרורות ומקישן זה לזה. רבי יהודה אומר, בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו, היה פוסע פסיעה אחת כמצרעה ועד אשתאול. רב נחמן אמר, בשעה שהיתה רוח הקודש שורה עליו, שערותיו עומדות, והיו מקישות זו לזו כזוג, וקולן הולך* כמצרעה ועד אשתאול. כשהוא יורד לתמנת, (שופטים יד, ה) "וירד שמשון ואביו ואמו תמנתה", (שם פסוק יט) "ותצלח עליו רוח ה' וירד אשקלון וגו'", (שופטים טו, יד) "בא עד לחי וגו'". כשהוא חוזר מתמנתה אמר אלך ואראה את מפלת האריה, שנאמר (שופטים יד, ח-ט) "וישב וגו'* וירדהו אל כפיו", והיה שמשון תמה בלבו ואמר, אריה אוכל כל החיות, ועכשיו יצא ממנו מאכל. כך אהרן אוכל כל הקרבנות, ועכשיו יצא ממנו קרבן. איזה, (ויקרא ו, יג) "זה קרבן אהרן ובניו", עד כאן.
מורה נבוכים
המדרגה הראשונה. תחילת מדרגות הנבואה – שילוה לאיש עזר אלהים שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול, כהצלת קהל ישובים מקהל רעים, או הציל חשוב וגדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות – וזאת תקרא ׳רוח יי׳ והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו ש״צלחה עליו רוח יי״ או ״לבשה אותו רוח יי״ או ״נחה עליו רוח יי״ או ״היה יי עמו״ וכיוצא באלו השמות. וזאת היא מדרגת ׳שופטי ישראל׳ כולם אשר נאמר בהם על הכלל: ״וכי הקים יי להם שופטים והיה יי עם השופט והושיעם. וזו היא גם כן מדרגת ׳משיחי ישראל׳ החשובים כולם. והתבאר זה בפרט בקצת ה׳שופטים׳ וה׳מלאכים׳: ״ותהי על יפתח רוח יי״ ונאמר בשמשון ״ותצלח עליו רוח יי״ ונאמר ותצלח רוח אלהים על שאול כשמעו את הדברים״; וכן נאמר בעמשא כאשר הניעתהו ׳רוח הקודש׳ לעזור את דוד: ״ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום וגו׳״. ודע, שכמו זה הכח לא נבדל מ׳משה רבינו׳ מעת השיגו לגדר האנשים – ולזה התעורר להרוג את ה׳מצרי׳ ולמנוע הרשע משני הניצים; ומחוזק זה הכוח בו – עד שאחרי פחדו וברחו בהגיעו למדין והוא גר ירא, כאשר ראה מאומה מן העול – לא משל בעצמו מהסירו ולא יכל לסבלו, כמו שאמר ״ויקם משה ויושיען״. וכן נלוה אל דוד כמו זה הכח אחר ש׳נמשח בשמן המשחה׳ כמו שאמר הכתוב בו ״ותצלח רוח יי אל דוד מהיום ההוא ומעלה״ – ולזה התגבר אל ה׳ארי׳ וה׳דוב׳ וה׳פלישתי׳. וכיוצא ב׳רוח יי׳ זאת, לא הביאה אחד מאלו לדבר בדבר, אבל תכלית זה הכח – להעיר זה המחוזק לפועל אחד ולא לאי זה פועל שיזדמן, אלא לעזור עשוק – אם אחד גדול או קהל או למה שמביא לזה. וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמיתי – נביא, כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר אחד – אי זה דבר שנזדמן, כקנות ממון, או הגיע לענין מיוחד בו – יאמר עליו שהתחברה אליו ׳רוח יי׳, או ׳יי עמו׳ ושהוא עשה מה שעשה ב׳רוח הקודש׳. ואמנם נאמר זה המי שעשה טוב גדול מאד, או מה שמביא אליו כ׳הצלחת יוסף בבית המצרי׳ אשר היתה סיבה ראשונה לענינים גדולים התחדשו אחר כן – כמו שהתבאר.