כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃
עקידת יצחק
שמעו את הדבר אשר דבר י"י עליכם בית ישראל כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאותו' השמים אל תחתו כי יחתו הגוים ההמה כי חקות העמים הבל הוא כי עץ מיער כרתו מעשה ידי חרש במעצד בכסף ובזהב ייפהו במסמרות ובמקבות יחזקום ולא יפיק כתמר מקש' המה ולא ידברו נשוא ינשאו כי לא יצעדו אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטב אין אותם. מאין כמוך י"י גדול אתה וגדול שמך בגבורה מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה וגו' עד וי"י אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גוים זעמו: ממה שראוי שנתעורר אליו בכוונת הנביא במאמרי' אלו כי הנה הוא התחיל בדברי ממש באומרו ומאותות השמים אל תחתו ואח"כ סיים בדברי רוח והבלי עץ ואבן אשר אין בהם שום ממשות. והנה רד"ק ז"ל תקן, כי משבוש האנשים בענין הראשון יבואו אל השני היותר פחות והיותר מגונה. אבל זה לא יתכן מפני רוב אריכותו בכל החסרונות האלו הפרטיות שהזכיר כי מאחר שהוא עץ מיער ידוע הוא שלא ידבר ולא יצעד ולא ירע ולא ייטיב. וגם באומרו כתמר מקשה המה והלא הם תמר ממש אלא אם תאמר שרצה כתמר שלא נפסל ולא נעשה בו מלאכה ולא יהיה בו שום טעם במאמר. ועוד כי למה יאמר אח"כ מוסר הבלים עץ הוא כסף מרוקע וגו' מעשה חרש וידי צורף וגו' ועד השתא במאי סלקינן ונחתינן. והיותר קשה מכלן הוא אומרו על זה מאין כמוך ה' גדול אתה וגו' כי אי זו גדולה וגבורה נודעת לו לבלתי דמותו לאלו הצלמים הנעשים מעץ ואבן: ולזה נראה מהמבואר שבצבא השמים וכסיליהם הוא מדבר בכל דבריו עד כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. אמנם הוא דבר על דרך משל הקרוב ודי לו במה שביאר כוונתו בהתחיל לדבר בנמשל בפי'. והנה הוא בא על הדרוש לבטל דמוי האנשים מכל הצדדים אשר יתארו ויתפתו אחריהם. וזה שכבר תוכר מעלת הנמצא המורגש מזולתו ממינו או מסוגו בתוארים מיוחדים לו מהם המשל כי יתרון המין האנושי משאר המורכבים הוא נכר בהרבה ענינים. אם בדקות חמרו מזולתו אמר המשורר (תהילים קל״ט:ט״ז) גלמי ראו עיניך כי הכונה על שבירר לו החומר היותר נקי וזך לקבל זאת הצורה. ואם בשיעורו היות על ההגבלה הנאותה מהאורך והרוחב והעובי כמ"ש ארחי ורבעי זרית וגו' אחור וקדם צרתני וגו' (שם) וזה רצה רש"י ז"ל באומרו (בראשית א׳:ט״ז) בצלמנו בדפוסנו. ואם בהדר תמונתו היותו בדמות שמתראין בו המלאכים לעיני בני האדם כי גם על זה אמר המשורר (תהלים שם) אשר עשיתי בסתר רקמתי בתחתיות ארץ ירצה שעשאו שם ביופי התמונה מעשה רוקם וחשב. ואם להיותו בריא וחזק ההרכבה כי על זה נאמר (בראשית שם) וירדו בדגת הים וגו' ירצה שהוא רודה בהם מצד חוזקו וכחו. וזהו דבר שימשך אל ההתמדה והקיום הזמני עד שמין האדם ימצא על חיים יותר ארוכים מכל שאר בעלי חיים זולת מעט מזער שאמרו מהם הטבעיים, ואם בבחינת צורתו השכלית אשר הוא עיקר עצמותו אשר עליה נאמר על דרך האמת אדם בצלמנו. ואם בבחינת שלמות פעולותיו ותקונן שעליה נאמר גם כן כדמותנו וכמו שאמרו (שבת קל"ג:) מה הוא רחום אף אתה היה רחום. וכבר ראו הפקחים שבדורות להודות אלהות אל צבא השמים להיותם רואים אותה מעולים ושלמים בכל הבחינות האלו הששה שאמרנו. אם מצד זכות ונקיות חומרם. ואם מצד הגבלת שיעורם היותם על התמונה הכדורית שהי' היותר נכבדות שבתמונות. ואם מצד טוהר זיום וזהרם מאירים ומזהירים כזהר הרקיע ואם מצד התמדתם ונצחיותם ואם במה שיראו בעלי דעת ומחשבה גם מצד יושר פעולותיהם אשר בהם ישק העולם. לזה אמר להם שאין ראוי לאומה הזאת החכמה לתעות בתעתועי העמים ולהתפתות בהבליהם ולהתפעל מאותותיהם שהמה מהם נחתים כי חקות העמים הבל הוא. ונתן הטעם מכל הששה צדדים שאמרנו. ועל הראשונה אמר כי עץ מיער כרתו כלומר כי כעץ מיער כרתו כמו כי האדם עץ השדה (דברים כ׳:י״ט). והכוונה שלא יפלאו בעיניהם שכל אחד מצבא המרום קורץ מחומר משותף לו ולזולתו מהם כמו שאמר (ב"ר פ' א') את השמים לרבות תולדותיהם ואותו החומר הוא במדרגת היער לעצים אשר ממנו חוטבו ועל דרך שאמר החכם (שיר השירים ב׳:ג׳) כתפוח בעצי היער כן דודי וגו' כי שם על הנמצאים העליונים ידבר והנה אשר כן לו אין ראוי ליעבד אבל חוייב לו להכנע לבוראו. ועל זה הדרך אמר אליהו (איוב ל"ו) הן אני כפיך לאל מחומר קורצתי גם אני הנה אימתי לא תבעתך ואכפי עליך לא יכבד. יורה כי הקורץ מחומר אין לו חק שררה וממשלה מוחלטת וגם כי מאחר שמזה הטעם אין לאלו הנמצאים שום אלהות זה על זה הנה אין שום אחד מהם אלוה: ועל השנית אמר מעשה חרש במעצד. אמר כי ההגבלה ההיא הנאותה שלהם לא היתה מעצמם רק מעשה חרש חכם שהגבילם ותקנם בחכמתו ותבונתו כאומן זה שמגביל שיעור הכלי לארכו ולרחבו וגדלו וקטנו. וכמו שאמר (בראשית א') ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול ואת המאור הקטון וכמו שתקנו (בסדר התפלה) ראה והתקין צורת הלבנה: ועל הג' אמר בכסף ובזהב ייפהו ירצה שאם הם מלאים זיו ומפיקים נוגה הוא יתברך אשר לו הכסף והזהב הידוע והנכבד אצלנו נתן בהם זה הזוהר כדמותם עד שקצתם יזהירו זוהר לבניו כזוהר הכסף וקצתם ירוק ואדום כזהב כמו שהוא ידוע מהשמש והירח ושאר הככבים שכן קראו בשמותם עלי אדמות: ועל הרביעית אמר במסמרות ובמקבות וגו' כי החוזק והקיום אינו שלהם רק בוראם חזקם ואמצם בכח וחוזק קיים שלא יפיק: ועל החמישי אמר כתמר מקשה המה ולא ידברו ירצה שלא נמצא להם הדבור ולא ההשכלה מעצמה רק מחכמת בוראם כמ"ש (בסדר התפלה) יצרם בדעת בבינה ובהשכל על דרך שאמר הכתוב (משלי ג׳:י״ט) ה' בחכמה יסד ארץ וגו' והנה הם עושים במאמרו ואין להם לשנות וכבר כתבנו בשער השני מה שיסופק בהם אם הם בעלי נפש שכלית וכי בדרך התורה אין הכרח לזה: ועל הבחינה הששית אמר נשוא ינשאו כי לא יצעדו וזה שאם יתנועעו גופי הכוכבים ממקומותיהם כמו שחשבו חכמי ישראל האומרים (פסחים צ"ד:) מזל חוזר וגלגל קבוע כבר ישוער מהם שהם רצים ושבים מדעתם ורצונם ותוכל לטעות בהם שעושים מעצמם אבל מאחר שהם אינם רק כמסמרות נטועים בגלגלי הקפותיהם הנושאים אותם שאותם הגלגלים גם הם נשואים בגלגל הגדול הנושא שכל אחד מהם כן על שני ענייני הנשיאות כאחד יכוין באומרו נשוא ינשאו כי לא יצעדו מעצמם אותם המצעדים שמיחסים להם חכמי התכונה ואחר שמכל אלו הטעמים אינן רק ככלי ביד היוצר אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטב אין אותם רצוני מעצמ'. ועל דרך שאמר החכם (קהלת ד׳:י״ז) וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח כי אינם יודעים לעשות רע. ירצה קרוב לשמוע ולהבין מאופן תת כוכבי השמים וכסיליהם טרף לכל בשר וטבוח טבח והכין לפניהם לפי אכלם כי אינם יודעים לעשות רע ולמנוע טוב מבעליו כי אל אשר יהיה שמה רוח המקום ילכו לא יסבו בלכתם. וכבר נמשך הפירוש הזה יפה לפניו ולאחריו כמו שפירשנו שם. והנה על כל זה יתכן לומר מה שהמשיך מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה. לא כאלו ששמם גדול והם אינם גדולים מי לא ייראך מלך הגוים אשר מעוצ' גדולתך חלקת גדולה וכבוד על אלו הנמצאים העליונים עד אשר חשבו' האנשים לאלהים. אמנם בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם נתבאר שאין כמוך ואמר זה לכוין למה שאמר למעלה נשוא ינשאו כי לא יצעדו כי הא דתנו רבנן חכמי ישראל אומרים מזלות חוזרים וגלגל קבוע וחכמי האומות אומרים גלגל חוזר ומזלות קבועים נצחו חכמי אומות העולם והודו להם חכמים כדאיתא במסכת (פסחים שם) כי הענין הזה רצוני מהיות הככבים גופים נחים בלתי מתנועעים מעצמם ולא נעתקים ממקומם אשר מזה נתבאר מיעוט יכלת' ושכל מה שעשו לא עשו אלא מדעתו כמו שאמרנו נתבאר אמתתו ראשונה לחכמי הגוים ולמלכיהם מצד עוצם השתדלותם בעניני פרטי המלאכה ההיא אשר כוונו אליה לעבוד עבודתה ולשמור משמרתה כמו שנספרסם מעבודתם הנכריות אשר אסרה אותם התורה תכלית האיסור מה שלא הוצרך כל זה לחכמי ישראל רק לדעת מה שכוון מהמלאכה ההיא לחכמת העבור ולחשבון תקופות ומולדות כתורה וכמצוה כמו שיבא. והנותר מהם היה להם לזרה ולאבוד זמן בעניינים חצוניים שלא הותר להם להתעסק בהם. רק בזמן שאינו מן היום ולא מן הלילה (מנחות צ"ט:) כי בתורה כתיב (יהושע א׳:ח׳) והגית בו יומם ולילה וההוא ינוקא (חגיגה י"ג.) דהוה דריש בחשמל נפק פולסא דנורא לאפיה וכו'. ואחר שאמר כל זה הענין מגלוי הדעת על אלו הנמצאים העליונים על זה האופן מההודאה על פי חכמי הגוים עצמם שהוא הודאת בעל דין אמר כי הנכשל בזה השבוש הוא שוה לתועה אחר אלהי עץ ואבן בסכלותו ואמר (ירמי' שם) ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא לומר כי בשבוש הזה יחד כסיל ובער יפלו באחת. וייחס הכסילות לחכמים בעיניהם החוזים בככבים. והבוער לפתאים המאמינים בפסילים אשר הם מעץ ממש. והכוונה שכמעט אין יתרון לאלו הפקחים על כל אלו הטפשים שהדבור עמהם על דעתם הוא מבואר שהוא מוסר הבלים מצד שעץ ממש הוא וכסף מרוקע וגו' ולא כראשונים אשר אמר עליהם כתמר מקשה המה וגו' ודי להם חרפה וכלימה:
קול התור
קנה) תפוח – כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שיה״ש ב׳), זהו בטוריא דמב״י.
תורת העולה
והנה היו הכפתורים של זהב עשויים בדמות תפוחים ממש כמו שאמרו (מנחות כח ב) כתפחי הכרתיים כי הוא רמוז על החכמה כמו שאמר שלמה עליו השלום (משחי כה יא) תפוחי זהב במשכיות כסף ואמר בשיר השירים כתפוח בעצי היער כו'. והיו הפרחים תשעה נגד תשעה אמונות אמיתיות שראוי לכל בעל התורה להאמין בהן וכל הכופר באחד מהן נקרא מין. ובמסכת שבת פרק חבית (שבת קמה ב) הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל תני רב יוסף אלו תלמידי חכמים שבבבל שעושין ציצין ופרחין לתורה הרי שדברי תורה נמשלים לציצין ופרחים ואלו האמונות הם תשעה מלבד העקרים. והנה בעל העקרים מנאם בפרק שלשה ועשרים מאמר ראשון ששה מהן וזה לשון האמונות שראוי להאמינם כל בעל תורת משה שהן נמשכות לעיקרים שהנחנו אף על פי שאינן שרשים אליה הן ששה האחד מהן הוא חדוש יש מאין והשני הוא מדרגות נבואת משה רבינו עליו השלום שהיא למעלה מנבואות כל הנביאים. השלישי הוא שלא תנוסח תורת משה ולא תשתנה ולא תומר בזולת. והרביעי בשלמות האנושי יושג במצוה אחת ממצות התורה. החמישי היא אמונות תחיית המתים הוא ביאת המשיח. עד כאן לשונו. והאריך שם בנותנו טעם לכל אלו האמונות שראויין להאמין ואני ראיתי למנות עוד שלשה והם הבחירה והוא שרשות האדם נתונה לכל אדם. וכמו שאמרו (ברכות לג ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. וכבר כתב הרמב"ם ספר המדע פרק חמישי מהלכות תשובה (ג) שעיקר זה הוא עיקר גדול והוא עמוד התורה והמצוה כמו שנאמר ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב וגו'. וכן כתב בעל עיקרים פרק שלישי מאמר ראשון רק שבעל עיקרים לא רצה למנאו שאותן אמונת שכתב פרק כ"ג לפי שאותן אמונת הם דווקא למאמין בתורת אלקים אבל הבחירה הוא עיקר לכל הדתות כולן כמו שביאר בעל העיקרים פרק שלשה שם והשני הוא הקבלה שראוי שימשך האדם אחר קבלת האבות שכתב בעל העיקרים שהוא עיקר כולל לכל דתות אלהיות שלא יצויר מציאתן זולתה. וכבר האריך פרק תשעה עשר ופרק עשרים שם בעניין הקבלה אמו שנאמר שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. דבר ידוע שזו הוא אמונה צריכה לתורה כי בלא זה יתבטל התורה בכלל ומה שלא מנאו בעל עיקרים הוא להיות אמונה כולל לכל הדתות האלהיות והוא לא מנה רק מה שהוא אמונת אמיתיות לתורת משה. והשלישי שראוי לעבוד להשם יתברך שמו ולא לזולתו כמו שמנאם הרמב"ם בעיקר א' ובעל עיקרים כתב פרק שלישי שאין ראוי למנותו בעיקר כי אף על פי שהוא ממצות התורה כמו שכתוב לא יהיה לך וגו' מכל מקום ואינו עיקר שתתלה בו התורה בכללה כי המאמין שהשם יתברך שמו אמת ותורתו אמת אלא שהוא מכניס אמצעי בינו ובין השם יתברך הנה הוא עובר על לא יהיה לך אבל אינו עיקר שתפול התורה בכללה ולמה ימנה אותה הרב ז"ל עיקר עד כאן לשונו. ולפי עניות דעתי אני רואה בזו דברי הרמב"ם כי על ידי שעושה אמצעי בינו להשם יתברך תפול התורה בכללה כי זהו הגורם כפירה אחר כך בהשם ולומר שאין שם אלא האמצעי לבד כמו שעל ידי זה נתערבב העבודה זה בעולם. כמו שכתב הרמב"ם בספר המדע בתחלת עבודה זרה (א א-ב) והוסיף בזה בספר המורה חלק ראשון פרק ששה ושלשים. והאריך שם בזה להראות שעל ידי אמונת האמצעיים נשתרבב עבודה זרה בעולם. ואף כי הרב אברבמאל האריך בספרו ראש אמנה פרק שנים עשר החזיק כדעת הרמב"ם להסיר מהן כל טוען וכתב שראוי למנות זה בעיקר על כן ראוי למנותו בכלל עיקרים ולכל הפחות באמונ אמיתית יותר משאר אמונות האמיתיות שמנאן בעל עיקרים ובין העל הוא ט' והם ט' פרחים המנורה. ולזה אמרו במדרש בראשית רבתי פרשת מקץ (פרשה צא יב) רבי טרפון כשהיה שומע דבר מתוקן אמר כפתור ופרח להיות כי המנורה וכפתוריה ופרחיה רמזו כולן על ענייני התורה ודבריה הראויים לשמוע והיה בין הכל במספר שנים וארבעים ואפשר שלזה רומז הכתוב ה' בם סיני בקדש. והיתה גבוה שמונה עשר טפחים להורות על מספר ח"י כי היא עץ החיים אשר בה תוסיף חיים על המחזיקין בה כמו שנאמר עץ חיים היא וגומר ועומדת על שלש רגלים הם שלשה עיקרים אשר תצוייר דת אל'קים זולתה והם מציאת השם יתברך ותורה מן השמים ושכר ועונש שהם העיקרים ויסודות התורה כמו שכתב בעל העיקרים פרק רביעי מאמר ראשון. וכתב החכם בעל העיקרים שפ פרק אחד עשר כי התורה הניחה בתחלה שלשה עקרים בדרך כל חכמה יונחו בתחלת הדברים ותחלות שעליהם תשוב החכמה ההיא והם שרשים לאמת כל הדברים שיבואו בה כן נכתבה פרשת בראשית שלשה עניינים חלוקים זה מזה יתבאר בכל אחד מהן עיקר מאלו העיקרים להורות כי הם שרשים ויסודות לתורת אלקים שעליהן תסוב היא וכל עניינים כי מבראשית עד אלה תולדות השמים הוא עניין אחד נכתב להורות על עיקר האחד שהוא מציאות השם יתברך כו' (עד) ומאלה תולדות השמים עד והאדם ידע את חוה הוא עניין אחר ונכתב להורות על עיקר השני שהוא מציאות הנבואה. והתורה מן השמים ועל זה תמצא כל הספור סובב על עיקר זו וכו'. (עד) ומן האדם ידע וכו'. (עד) זה ספר תולדות אדם הוא עניין אחר נכתב על עיקר השלישי שהוא מציאות השכר ועונש הפרטי כו'. והאריך שם החכם בזה לתת טעם וסבה איך נתבארו אלו השלשה עיקרים בתחלת התורה ולזה היתה כוונתה רגלי המנורה שעליהן המנורה עומדת כי התורה בכל סיפוריה נחלקת לשמונה עשר חלקים כאשר יתבאר בעזרת השם יתברך שמו. והרמז בזה כי היא הנותנת חיים למחזיקין בה ולכן בא מספר חלקיה במספר ח"י והם דוגמת גובהה של מנורה כמו שנתבאר.