שיר השירים ז:יד מחשבת ישראל: דרשת שבת הגדול, באר הגולה, נפש החיים ונר מצוה

הַֽדּוּדָאִ֣ים נָֽתְנוּ־רֵ֗יחַ וְעַל־פְּתָחֵ֙ינוּ֙ כָּל־מְגָדִ֔ים חֲדָשִׁ֖ים גַּם־יְשָׁנִ֑ים דּוֹדִ֖י צָפַ֥נְתִּי לָֽךְ׃

דרשת שבת הגדול

ובמסכת עירובין (כא:), דרש רבא, מאי דכתיב (שיה"ש ז, יד) "הדודאים נתנו ריח", אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. "ועל פתחינו כל מגדים" (שם), אלו בחורות ישראל שמגידות פתחיהן לבעליהן. וענין הריח שיתנו לעתיד, רצה לומר כי קנו אלו הבחורים שם טוב, כי השם טוב נקרא "ריח", מפני שהשם טוב הולך למרחקים, כדכתיב (קהלת ז, א) "טוב שם משמן טוב", כלומר כי השם טוב יותר הולך למרחקים מן שמן טוב. ומפני כי הגבור יש לו שם יותר מכל, כדכתיב אצל דוד המלך עליו השלום (דהי"א יד, יז) "ויצא שֵׁם דויד בכל הארצות". ועוד כתיב (דהי"א יא, כד) "ולו שם בשלשה הגבורים". ולפיכך אמר עתידין בחורי ישראל שיתנו ריח לפני הקב"ה, כי מפני שהם גבורים לכבוש יצרם, הם בעלי שם טוב, וזהו הריח שיתנו* לפני השם יתברך.
שאל רבBookmarkShareCopy

באר הגולה

אמנם לענין שכרן על שמירתן, בפרק עושין פסין (עירובין כא:) "חדשים וגם ישנים דודי צפנתי לך" (שיה"ש ז, יד), אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי, וקיימתים, עד כאן. וביאור ענין זה, כי כנסת ישראל מתפארים יותר בגזירות שגזרו על עצמן, והם גזירות דרבנן, שעשו זה לעצמם בלא גזירת המקום עליהם, כמו שיתבאר דבר זה. ודבר זה מורה על קדושת עצמם מה שעושים זה בלי הכרח, ומורה על העבודה מאהבה, שהעובד מיראה אינו מוסיף על העבודה אחר שהוא אינו מחויב בדבר, אבל מי שמוסיף על העבודה הוא מורה על שהוא עובד מאהבה. ולפיכך אומרים "חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך", כי שם "דודי" בא על האהבה, כמו "טובים דודיך" (שיה"ש א, ב). רוצה לומר, כי מצות החדשים, שהם מצות דרבנן, מורה על שהם עובדים מאהבה. והקדים החדשים, שהם גזירות דרבנן, על הישנים, למעלתן, שהם מורים על אהבה גמורה.
שאל רבBookmarkShareCopy

נפש החיים

ובפ' ויחי רמ"ג ריש ע"א כתיב הדודאים נתנו ריח כו' אלין אינון דאשכח ראובן כו' ועל פתחינו כל מגדים אינון גרמו למהוי על פתחי ב"כ וב"מד כל מגדים. חדשים גם ישנים כמה מלי חדתאן ועתיקין דאורייתא דאתגלייא על ידייהו כו'. דודי צפנתי לך מהכא אוליפנא כל מאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות וידע למחדי מלין ולחדתותי מלין כדקא יאות אינון מלין סלקין עד כרסייא דמלכא וכ"י פתח לון תרעין וגניז לון. ובשעתא דעאל קב"ה לאשתעשע עם צדיקייא בגנתא דעדן אפיקת לון קמי' ומסתכל בהו וחדי. כדין קב"ה מתעטר בעטרין עלאין וחדי כו'. ומההיא שעתא מלוי כתיבין בספרא כו' זכאה חולקיה מאן דאשתדל באורייתא כדקא יאות. זכאה הוא בהאי עלמא וזכאה הוא בעלמא דאתי.
שאל רבBookmarkShareCopy