בְּרַ֣ח ׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים׃
נתיבות עולם
ואמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש, שני תלמידי חכמים המקשיבים זה את זה בהלכה, הקב"ה שומע לקולם, שנאמר (שיה"ש ח, יג) "היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך [השמיעני]". ואם אין עושים כן, גורמים לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר (שם פסוק יד) "ברח דודי וגו'". ופירוש זה מה שאמר "שני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה כו'", רצה לומר כשם שהם נוחים זה לזה, וערב עליו דברי חבירו, כך הקב"ה מקשיב להם, וערבים עליו דבריהם. ומה שאמר אחר כך "שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה הקב"ה שומע לקולם", דבר זה כמו שכל אחד שומע לקול חבירו, כך השם שומע לקולם. ואין דבר זה דומה למה שאמר לפני זה "שני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה", כי כאן מדבר שהם מקשיבים כל אחד לדברי חבירו, ונותן לבו על דבריו, לכך הקב"ה שומע לקולם גם כן. "ואם אין עושים כך, גורמים לשכינה שתסתלק ותפרד* מישראל". שדבר זה מה שאין מקשיבים זה לזה הוא פירוד זה מזה, וגורם שהשכינה תסתלק ותפרד מישראל. אבל אצל אותם שהם נוחים לא אמר כך, רק אצל המקשיבים זה לזה, כי המקשיבים זה לזה יש להם חבור ביחד ביותר, שמקשיבים זה לזה, וכל אחד נותן לב על דברי חבירו. וכאשר אין עושים כך, כמו שהם דוחים החבור, כך הקב"ה מסלק* השכינה ונפרד מישראל, ודבר זה מבואר.