שמואל א ב:ו מחשבת ישראל: נתיבות עולם, חובות הלבבות, דרשת שבת הגדול ונשמת חיים

ובפרק אין עומדין (ברכות ל"ג, ב') רבי חנינ' הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' אטו יראה מילתא זוטרתא היא והאמר רבי חנינא משום רשב"י אין להקב"ה בבית גנזיו אלא אוצר של יראת שמים שנאמר יראת ה' היא אוצרו אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו דומה אליו ככלי קטן קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול. רבים הפליגו להקשות במאמר הזה הראשון למה יראת שמים בפרט אינו בידי שמים, עוד מה שאמר כי בעיני משה מלתא זוטרתי, וכי בשביל שבעיני משה מלתא זוטרתי יאמר משה ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך הרי באמת כי היראה היא דבר גדול. ופי' המאמר הזה ועם כי הדבר הזה עמוק מאד נפרש דבר זה להעמיד על דברי חכמים ואמיתתם בחכמה. וזה כי כבר אמרנו כי עצם היראה מה שהאדם עלול אל העלה והוא אמיתת היראה, ובמה שהאדם הוא עלול אינו נחשב לכלום במה שהוא עלול תולה בעלתו, ובמה שאינו כלום דבר זה אינו מצד העלה כי העלה בראו והוציא אותו אל הפעל, וח"ו שיהי' יראת שמים בידי השם ית' כי היראה מה שמחשיב עצמו לאין וללא כלום לפני העלה ית' כמו שהתבאר, ואם היה זה מן השם יתב' היה ח"ו בא ממנו דבר שאינו נחשב מציאות ובו ית' נתלה המציאות, ואף דכתיב (שמואל א ב׳:ו׳) ה' ממית ומחיה ודבר זה ביד הש"י, היינו שמסלק מן האדם חיים בשביל חטאו והוא נעדר לגמרי, אבל לומר שיהי' בידו יראת שמים דבר כזה אי אפשר לומר מאחר שעיקר היראה שמחשיב עצמו עלול, וזה אינו מצד העלה כי כל העדר אינו מפעולת פועל והדבר הזה עוד עמוק, ולפיכך היראה אינו מצד העלה שהרי מצד העלה הוא נמצא ממנו שלכך נקרא עלה, ולפיכך הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ודבר זה מבואר מאוד כי מי שיש בו חכמה ודעת יש להבין דברים אלו, כי האדם עלול מצד עצמו לא מצד העלה. ומפני כך אי אפשר שיהיה יראת שמים בידי שמים רק מצד האדם שהוא העלול ולפיכך אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ופריך אטו יראה מלתא דזוטרא והא אין להקב"ה בבית גנזיו רק יראת שמים. ור"ל כי שאר הדברים אינם עם הש"י לגמרי כמו שהוא יראת שמים, כי היראה היא מגיע אל עצם אלהותו יתב' שהרי תרגום של אלהות הוא דחלא שהוא ל' מורא, ומזה תראה כי היראה הוא עצם האלהות ובלשון חכמים (סנהדרין ק"ו, א') הוציא יראתו מחיקו, ולפיכך אין דבר שהוא באוצרו רק היראה שהוא עם השם יתברך לגמרי כמו שהאלהות הוא אצלו, לכך יראת שמים הוא עם הש"י לגמרי ואם כן היראה לאו מלתא זוטרתי. ומתרץ לגבי משה מלתא זוטרתי היא וכו', ור"ל כי אם לא הי' אל משה היראה אז היה קשי' וכי אצל משה יראה מלתא זוטרתי, אבל היה למשה היראה וכך ראוי לכל בריה שיהיה לו היראה שהרי לא ברא הקב"ה עולמו רק שיהיו יראים מלפניו, וא"כ אין בעל היראה יש לו דבר תוספת יותר כלל, שאם היה דבר תוספת היה שייך לומר וכי יראה מלתא זוטרתי היא שהרי יש לו דבר תוספת אבל אין היראה תוספת, שאינה כמו החכמה שקנה תוספת חכמה, ומצד זה אמר הכתוב מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה. רק מי שהוא חסר היראה הוא חסר דבר גדול אבל מי שיש לו היראה אין נחשב שקנה דבר תוספת מעלה, כי מי שאין לו היראה אינו נחשב אדם. ולפיכך אצל מי שיש לו היראה יאמר ועתה מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה אותי, כלומר מה תוספת יש ביראה ומי שהוא חסר היראה חסר בודאי דבר גדול. משל זה הלחם הוא דבר שעליו חיות האדם, ואם יש לו לחם לא נאמר בזה שיש לו דבר גדול יותר ממה שהוא צריך לחיותו, רק אם חסר לחם אז בודאי חסר דבר גדול שאין לו לחם שהוא חיותו. לכך היראה למי שהוא חסר אותה נחשב זה לדבר גדול, אבל אצל משה שהי' לו היראה ואין ראוי להיות בלא יראה בודאי יאמר מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה שאין מבקש דבר שנקרא תוספת כלל רק דבר שראוי ומחויב:

ובפרק במה מדליקין (שבת ל"א, ב') אמר רב יהודה לא ברא הקב"ה את עולמו אלא כדי שייראו מלפניו שנא' והאלקים עשה שייראו מלפניו רבי סימן ור"א הוו יתבי וחלף ואזל ר' יעקב בר אחא אמר ליה חד לחבריה ניקום מקמיה דדחיל חטאין הוא אמר ליה אידך ניקום מקמיה דגבר בר אוריון הוא. אמר ליה אמינא לך דגברא דדחיל חטאין הוא ואמרת לי את דגבר בר אוריון הוא תסתיים דר"א הוא דאמר דגבר דחיל חטאין הוא דאמר ר' יוחנן משום ר"א אין להקב"ה בעולמו אלא יראת שמים בלבד שנאמר ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה וגו' וכתיב ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וגו' שכן בל' יוני קורין לאחת הן תסתיים. המאמר הזה בא לבאר ולגלות על מדריגת ומעלת היראה. וביאור דבר זה, כי העולם נברא על ידי זה שהוא ית' עלה אל העולם, כי אשר הוא עלה שייך אליו עלול הוא הנברא אשר הוא עלול ונברא מאתו, ואם אין כאן יראה בעולם כאלו אין עלול, כי היראה כמו שאמרנו שהאדם הוא עלול ואם כן אם אין יראה אין שייך בריאה בעולם שהרי הבריאה אל העולם מחמת שהוא ית' עלת העולם והעולם הוא עלול, וזהו יראת העלה על העלול ממנו, ולפיכך לא ברא הקב"ה עולמו רק שייראו מלפניו עד שיהיה העולם עלול ממנו והוא ית' העלה, ואם אין כאן יראה הרי אין כאן דבר שראוי אליו הבריאה כי הבריאה הוא העלול ואם יש עלול הרי יש כאן בודאי יראה כמשפט העלול. ודבר זה אינו נמצא באהבה כי באהבה אין הכרת העלה כלל, כי ג"כ יש אהבה בשני דברים שוים כמו שהתבאר בנתיב האהבה, ולפיכך הכרת העלה היא יראה. ולפיכך בכל הכתוב תרגום אונקלוס של אלקים דחלא כמו שהתבאר למעלה, וזהו שאמר לא ברא הקב"ה עולמו אלא כדי שייראו מלפניו. ואמר שאין להקב"ה בעולמו רק יראת שמים כי היראה בפרט היא אל הש"י, לא כמו התורה שאם חכמת חכמת לך והחכמה היא אל האדם והיא תורתו של אדם אבל היראה היא אל הש"י ואין לאדם עסק ביראה, ואדרבה היראה היא כנגד האדם כאשר עליו מורא העלה, ולפיכך אין להקב"ה בעולמו רק יראת שמים, וכמו שאמרנו למעלה, כי יראת שמים הוא האלהות בעצמו כמו שתרגם אונקלוס אלקי' דחלא, וכמו שהאלהות הוא אחד כך יראת שמים היא אחת, ור"ל שאין דבר אחר דומה לו ושוה לו וכמו שאמרו אין להקב"ה בעולמו רק יראת שמים ואם כן יראת שמים אחת. והבן זה:

אָמְרָה הַנֶּפֶשׁ מָה שֶׁמָּצָאתִי בַּסְּפָרִים מֵעִנְיַן הַהֶכְרֵחַ וְהַגְּזֵרָה וְהַמֶּמְשָׁלָה וְהַחֵפֶץ שֶׁהַכֹּל לָאֱלֹהִים בְּכָל מָה שֶׁבָּרָא מִקּוֹפֵא וְצוֹמֵחַ וְחַי וּמְדַבֵּר כמ״ש (תהלים קלה) כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ ה׳ עָשָׂה בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וְאָמַר (שמואל א ב) ה׳ מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל ה׳ מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם וְאָמַר (איכה ג) מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה׳ לֹא צִוָּה מִפִּי עֶלְיוֹן לֹא תֵצֵא הָרָעוֹת וְהַטּוֹב וְאָמַר (ישעיה מה) יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע וְאָמַר (תהלים קכז) אִם ה׳ לֹא יִבְנֶה בַיִת שָׁוְא עָמְלוּ בוֹנָיו בּוֹ אִם ה׳ לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר וְאָמַר (שם) שָׁוְא לָכֶם מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים כֵּן יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא.