שמואל א ב:ט מחשבת ישראל: נתיבות עולם, דרך ה', גן נעול ומורה נבוכים

ותמיה על דבר זה, איך אפשר לומר שהשם יתברך גרם לדוד שיעשה חטא כדי שילמדו ממנו הדורות הבאות לעשות תשובה, ואם כן למה נענש, הרי הקב"ה גרם החטא. וקושיא זאת אינה קושיא, כי מה שאמרו כי 'לא היה דוד ראוי לאותו חטא', היינו שמפני שהיה צדיק גמור, הרי הקב"ה "רגלי חסידיו ישמור" (ש"א ב, ט) מן החטא. וכן ישראל היו צדיקים, וראוי שיהיה השם יתברך שומר אותם מן החטא. ומפני שיש בזה שהדורות ילמדו לעשות תשובה, כי דבר זה ענין גדול, ולגודל התועלת שיהיה פתחון פה לבעלי תשובה, לא היה השם יתברך שומר אותם מן החטא. וזהו פירוש 'לא היו ישראל ראוים לאותו מעשה, ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה'.

מקרי העולם הזה לעזר או לעכוב להשגת השלמות: ואמנם עוד סבה אחרת נמצאת להם ע״פ דרכי המשפט והגמול והוא כי הנה גזר השופט העליון שמתולדת מעשה האדם עצמו יהיה העזרו ממנו ית׳‎ להקל לו השגת שלימותו והצילו מן המכשולים כענין שנאמר רגלי חסידיו ישמור. ואולם ודאי שגם בזה מדריגות מדריגות יש כי ימצא אחד ששורת הדין תתן כפי מעשיו שכבר עשה שיעזרהו הבי״ת עזר מעט ואחר שדינו יהיה שיעזרהו עזר יותר גדול ויקל עליו השגת השלימות קלות רב ואחר שיהיה ראוי להעזר עזר יותר גדול. וכן בהפך כבר ימצא מי שכפי הדין יהיה ראוי שלא יעזרוהו מן השמים אך לא יקשו עליו השגת השלימות ואחר שמשפטו יצא שירבו לו העיכובים ויצטרך לו חוזק גדול ועמל רב עד שישיגנו. ואחר שהוא הרשע הגמור שיסתמו בפניו כל דרכי התיקון וידחה ברעתו. ויש בכל הדברים האלה פרטי פרטים רבים מאד. והנה נמצא שאפשר שיזכה האדם ויוגזרו עליו הצלחות בעה״ז לסייעו בעבודתו למען יהיה נקל לו השיגו את השלימות המבוקש ולא ימצאו לו עיכובים ואפשר שיהיה נגזר עליו כפי מעשיו הפסדים וצרות שיעמדו כחומה לפניו ויפסיקו בינו ובין השלימות עד שיצטרך לו יותר עמל ויותר טורח לבקוע את המחילה ההיא ולהתאמץ עם כל טרדותיו להיות משיג את שלימותו עכ״פ. והפך זה לרשע אפשר שיוגזרו עליו הצלחות לפתוח לפניו פתח האבדון שידחה בו ואפשר שיגזרו עליו צרות למנוע אותו מן הרשע שהיה בדעתו לעשות וזה יקרה כשידע המנהג העליון שאין ראוי לאותו הרשע שיעשה מטעם מה והוא מה שהיה דוד מתפלל אל תתן ה׳‎ מאויי רשע זממו אל תפק. ואמנם הנה הוא ית״ש עושה כל הענינים האלה בחכמתו הנפלאה הכל כפי מה שראוי לטובת כלל בריותיו כמ״ש והוא דן את הבריות בכל מצביהם כפי מה שהם באמת פי׳‎ כי הנה אינו דומה מי שהוא במצב הריוח ומתרשל מעבודתו ומי שהוא במצב הדוחק ונטרד בלחצו ולא ישלים את הקו. והנה דינם לא יהיה שוה אלא יודן כל א׳‎ כפי מה שהוא באמת אם שוגג ואם מזיד אם אנוס ואם פועל ברצונו והוא ית״ש יודע אמתת כל הדברים המעשים והמחשבות ודן אותם לאמתם:

וכבר בארנו למעלה (חדר ז' חלון ח') בפירוש פסוק (קהלת ט, ט) "רְאֵה חיים עם אשה אשר אהבת", שהזהיר קהלת לחכם-לב שאַל ישתומם בחכמתו ובצדקתו, וינזר מכל וכל מעניני העולם. אך יתן חלק לגוף ולמפעלותיו תחת השמש, ויעמול מעט ובשמחה. וכדרך שאמר קהלת (שם ב, כד) "אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו. גם זה ראיתי אני כי מיד האלהים היא". ובארנוהו למעלה (שם חלון ז'). ולכן אחר שהזכיר מִפְעָלוֹת הנפש הַחֲכָמָה בכשרון מעשים, בינה ומוסר, אמר (משלי לא, יט) "ידיה שלחה בכישור, וכפיה תמכו פלך". כלומר גם ממלאכת הגוף לא חדלה ידיה. כי היא תעמול עֲמָלָהּ בלב טוב כפי הצריך לקיום הגוף ולעניני ביתה. ובעבור שדִמָה הנפש לאשת חיל השתמש במשל הכישור והפלך שהן מן המלאכות שהאשה עושה לבעלה, כמו ששנינו בכתובות (נט, ב). וכן הנפש היקרה גם היא תעבוד לבעלה השכל והבינה במלאכות ובעמל הצריך לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו, שעל ידי כן הלב פנוי להתעסק בחכמה ובדעת. והודיע עוד כי מעשה הנפש הזאת כולם טובים. ואפילו מה שתעמול תחת השמש בקנין העושר והנכסים איננו כמו עמל הכסילים שנאמר עליהן (קהלת ב, כו) "ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס" וגו' וכדרך (שם ו, ב) "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וגו' ולא ישליטנו וגו' לאכול ממנו" וגו'. אלא היא עמלה בשמחה ובהיות לה עושר ונכסים תשלוט עליהן ותשתמש בהן לטובה. כי תחון דלים ותעזור בהם לעניים ואביונים. ועל זה אמר (משלי לא, כ) "כפה פרשָׂה לעני, וידיה שלחה לאביון". ומוסב על מקרא שלפניו שאמר "ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך". כלומר מה שפעלה והרויחה בכפיה ובידיה תעזור בהן לעניים ואביונים די מחסורים אשר יחסר להם, והכל בכלל. אחר כן הודיע שבעבור היות הנפש הזאת מתוקנת בכל כחותיה כפי החכמה, אינה יראה מפחד ומִשׁוֹאַת פתאום כי השגחת השם ב"ה דבק בה. ועל זה אמר (משלי לא' כא) "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים". דִמָה הצרות הפתאומיות המכלות כליון מוחלט לשלג היורד על הארץ, שברגע יעבור ואיננו. כדרך (איוב כד, יט) "ציה גם חום יגזלו מימי שלג". ואמר שאינה יְרֵאָה מכמו אלה בעבור שכל ביתה מלא יקר ותפארת. כי כולם לבושי שני ועדנים, הכל בתכלית התקון והיופי. ואולי מקרא זה כדמות חידה הוא. ורומז שאין הנפש הזאת היקרה יְרֵאָה שלעת אחר תִּשָׁחֵת ברשת היצר ותטמא טומאה גדולה, כי בעבור צדקתה לא יעזבנה ה'. וכדרך (שמואל א ב, ט) "רגלי חסידיו ישמור". וְדִמָה טומאת הנפש לצרעת ממארת, כמו (שמות ד, ו) "והנה ידו מצורעת כשלג". (במדבר יב, י) "והנה מרים מצורעת כשלג". וכן אמרו קדמונינו (נגעים, פרק א) "בהרת לבנה כשלג". וכתוב בתורה כי המיטהר מצרעתו, יקח הכהן שְׁנִי תולעת לטהרו בו. למדנו כי מראה הַשָׁנִי מטהר טומאת הצרעת הנמשל למראה השלג. ועל זה אמר שהיא אינה יְרֵאָה שתטמא ביתה במראה השלג, בעבור כי טהורה היא מאד וכל כחות נפשה לבושים במראה הַשָׁנִי הטהור. והודיע עוד שבעבור [ש]גדלה מעלתה בחכמה ובדעת, הנה תמלא ביתה כל הון יקר ונעים, כמו שאמרנו למעלה (חלון ט"ז) בפירוש פסוק "בחכמה יבנה בית וגו' ובדעת חדרים ימלאו", שרומז על ההשגות העמוקות והנפלאות ביראת ה' כבודו וגדלו, שהן מפארים כבוד הנשמה ומקשטים אותה. ועל זה אמר (משלי לא, כב) "מרבדים עשתה לה, שש וארגמן לבושה", והן תכשיטין כמו (בראשית מא, מב) "וישם רביד הזהב על צוארו". וכן השש והארגמן שהן בבגדי כהונה (שמות כח, ב) "לכבוד ולתפארת". וכמו (אסתר ח, טו) "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו' ותכריך בוץ וארגמן". וכן (דניאל ה, ז) "ארגונא ילבש והמניכא די דהבא על צוארה, ותלתי במלכותא ישלוט". כי בעבור שכל בני ביתה שהן הכחות הנפשיות מתוקנות בחכמה, ולבושים שָׁנִי עם עדנים. הנה האשה יראת ה' בעלת הבית הזה תַּרְאֶה תפארתה בהיותה מלובשת שש וארגמן, ורביד הזהב על צוארה. והנה בהמצא נפש יקרה כזאת בין בני אדם שכל כחותיה מתוקנות בחכמה, ויש בה מאסף החכמה, והשתמשה בבינתה בארח ישר והרבתה דעת, ונחלה עוז וכבוד ממרומים, אז יתואר בעלה "חכם-לב". והוא החכם המופלא ראש בית דין ונשיא הדור. וכשהוא במסבת חכמים מקום המשפט, אז תשמע חכמתו הגדולה. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (גיטין פח, א) "'החרש והמסגר', בשעה שהוא פותח נעשים כולם לחרשים". ועל זה אמר (משלי לא, כג) "נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ". כלומר בעל הנפש כזאת נודע שמו בשערים מקום שֶׁבֶת החכמים. כי ישמעו את חכמתו ותבונתו הגדולה, הן בעניני התורות בשבתו עם זקני ארץ שהן החכמים הגדולים כמו (דברים כא, ב) "ויצאו זקניך", הן בעניני דעת העמוקות והנפלאות. "ויהי האיש ההוא גדול מכל בני קדם" (איוב א, ג). כמו שהחל (משלי לא, יא) "בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר", ובארנוהו בראש הענין. ואמר עוד (לא, כד) "סדין עשתה ותמכור וחגור נתנה לכנעני". ומוסב על מה שהזכיר ש"נודע בשערים בעלה", שכבר הושיבוהו בשערים להיות שר ושופט ומושל בעמו. ואולי תחשוב כי עתה תמנע מעשות עוד מלאכה ולהתפרנס במעשה ידיה? ויתן מס על העם ויקבל מהם מתן וקצבה בעבור חכמתו ותורתו? אלא חלילה לנפש יקרה כזאת להשתמש בכתרה של תורה וליהנות ממנה תחת השמש. אלא גם בהיותו כבר יושב בשערים. הנה "סדין עשתה" בפעל כפיה, "ותמכור" הסדין. כי היא עוסקת במשא ומתן ובמלאכה. גם "חגור נתנה לכנעני" כדרך התגרים. לפי שהיא מתפרנסת ממלאכתה וממשאה ומתנה. וכאותה ששנינו (אבות, א משנה י) "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות". ושנינו (שם, משנה יג) "ודאשתמש בתגא חלף". ושנינו (אבות, ד משנה ה) "אל תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בהם". (נדרים סב, א) "וכל הנהנה מדברי תורה בעולם הזה נוטל חייו מן העולם". ויפה פרשנו המשניות הללו בפרושנו למסכת אבות.¹יין לבנון, מה' תשס"ג עמ' 91-94; עמ' 101; עמ' 291-294