שמואל א ב:לו מחשבת ישראל: חובות הלבבות

וְהַשֵּׁנִית כְּשֶׁיִּמְצָאֵהוּ פֶּגַע אוֹ רִישׁ וְיִצְטָרֵךְ לִבְנֵי אָדָם אַחַר שֶׁלֹּא הָיָה צָרִיךְ לָהֶם וְיִכָּנַע לָהֶם וְתִשָּׁבֵר רוּחוֹ מֵהִתְגָּאוֹת בְּעִנְיָנוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שמואל א ב) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְגוֹ׳.

וְיֵשׁ שֶׁיִּהְיֶה מִפְּנֵי שֶׁאֵינֶנּוּ מְקַנֵּא לֵאלֹהִים לָקַחַת הַדִּין מֵאַנְשֵׁי דּוֹרוֹ כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵעִנְיַן עֵלִי וּבָנָיו שֶׁאָמַר בָּהֶם הַכָּתוּב (שמואל א ב לו) וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר בְּבֵיתְךָ יָבוֹא לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ וְגוֹ׳.