שמואל א ג:יט מחשבת ישראל: עקידת יצחק ומורה נבוכים

אמנם אשר ראיתי אנכי הטוב והישר בכל אלו הענינים ומתישב יפה על הכתובים כלם כי אין לספק בשום פנים ביסוד ההוא החזק אשר יסדו לנו האל יתעלה על יד נביאו באומרו רגע אדבר ורגע אדבר אשר יראה שעקר מה שכוונו בנבואה ההיא היה להודיעו שהטוב הנגזר מאתו לא יבא על כל פנים כמו שאמר וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי אשר הוא עושה כחומר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות (ירמיהו י״ח:ד׳) והוא ודאי משל להשחתת כתות האנשים את דרכם מהתקון הטוב אשר חשב עליהם יוצרם אשר לסבה זו חוייב שיעשה כלי אחר כאשר ישר בעיניו ואומר שיודיעם הכיוצר הזה וכו' כדי שלא תהיינה להם ההבטחות הראשונות אשר הובטחו האבות עליהם לפוקה ולמכשול לאמר מעתה לא יוכל להרע אותנו אלא שיפחדו תמיד כמו שהיו האבות עצמם וכל הצדיקים עושים שמא יגרום החטא ואשרי אדם מפחד תמיד ואמרם ז"ל אפילו על תנאי זה יהיה אם כמו שאמרו הראשונים שהתנאי ההוא יותר יחייב ביטולו קיום המעשה מקיומו ואם כמו שאמרו במקומות רבים שמדה טובה מאת הקדוש ברוך הוא מרובה (יומא ע"ו.): ובכל מקום שאפשר להתקיים לא תשוב ריקם כאומרם ז"ל בילמדנו (פ' וירא.) ויתן להם ארצות גוים וגומר בעבור ישמרו חקיו וגומר (תהלים ק"ה) ואף על גב דלא שמרום ולא נצרום נתן להם אתה מוצא בשעה שעשו העגל ובקש משה עליהם כפרה אמר לך נחה את העם (שמות ל״ב:ל״ד) והנה בזה ובכל כיוצא בו אין שום פתחון פה רח למתעקש ומה שאמרו שמעולם לא חזרה מדה טובה מאת הקב"ה לרעה אלא אותה בלבד (שבת נ"ה.) הנה דברו בזה נכונה בלי ספק כי לא נמצא מדה טובה שחזר' בלא שינוי מעשה המקבל זולתי זאת שבשעה שאמר הקב"ה והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים אמר מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלי אמר לה אלו צדיקים גמורים ואלו רשעים גמורים אמר לפניו רבש"ע היה להם למחות בידם ולא מיחו אמר לה גלוי וידוע לפני שלא היה בידם למחות אמר לפניו אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי מיד וממקדשי תחלו ועתה ראה כי האל ית' העיד עליהם שהיו צדיקים והנה בין גזירה ראשונ' לשנייה לא שנו מעשיה' ולזה אמרה שהיא לבדה נמצאת שבלא שנוי מעש' המקבלים תשתנה הגזירה מטובה לרעה ואפילו אותה על דרך האמת לא הית' חזרה שלא היה הענין ההוא אלא כעין משא ומתן בין המלמדים זכות ובין המלמדים חובה ולסוף הכריעה כף חובה. אמנם בבחינת הנביא אין לנו לחפש ולדרוש זולת מה שכתבה התור' בו והוא מה שכתב הרמב"ם ז"ל שם (בפתיחת המשנ' לס' זרעים) אלו דבריו ובעלי הכחות האלו לא יכנו נפשם ולא יתהללו שיצדקו בכל חלקי הדברים אבל אומרים שזאת השנה יהי' בצורת ושלא ירד גשם כלל ונמצא שיהי' בה גשם מעט או יאמר שמחר ירד גשם ונמצא שירד למחרת הג' וכיוצא בו. וזה הדבר יקרה לו כשיהי' בקי מאד ומן הידועים בשם אשר דברו עליהם בספריהם וזה ענין דברי ישעיהו לבבל יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בככבים מודיעים לחדשי' מאשר יבאו עליך (ישעיהו מ״ז:י״ג) ואז"ל מאשר ולא כל אשר (פסיקת' פ' חקת) ^*ואין מועדי הנביאים והבטחותיהם וכו' שם "מועד" זה נגזר משורש "יעד", ואין מועדי הנביאים והבטחותם כן אבל יצדק הכל עד מלה אחרונה ולא יפול דבר מדבריהם לא קטן ולא גדול כל ימי עולם כל אלו דבריו ועוד האריך. והנה בזה ראי' עצומה לבחון כל הנביאים שנמשך ענינם בינינו ועל טוב ועל רע לוקח' הוכחה זאת בכל ייעודי הנביאים. אמר יהושע (כ"ג) וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה' עליכם הכל באו לכם לא נפל דבר א' ושלמה אמר ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל כו' לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו (מלכים א ח׳:נ״ו). ובייעודים הרעים אמר יהוא דעו איפוא כי לא יפל מדבר ה' ארצה אשר דבר ה' על בית אחאב וה' עשה את אשר דבר ביד עבדו אליהו (שם ב' י') אמנם על טוב ועל רע נאמר ויגדל שמואל ויי' היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' (שמואל א' ג'). וזה המופת הוא אשר ייחדוהו מתקני התפלות בברכת הנביאים באומרם ונאמנים דבריך ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם. אמנם האות והמופת הזה אשר בקשוהו אלו גאוני עולם והוא להאמין כל נביא לשעתו ואמרו שזה רצה הכתוב באומרו איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' אאמין בלי ספק שלא דברה בו תורה בזה ולא כוונה אותו כלל כי לזה יספיק מה שאמר רש"י ז"ל שאם הוא מוחזק לכשר וחסיד ויצוה לשמור ולקיים מצות תורת משה מצוה לשמעו מבלי אות ומופת לא יהי' אלא חכם ואם היה מנבא לעבור עליה אפילו יהיה מוחזק כאליהו לא נאבה ולא נשמע אבל נהרגהו אבל אם היה מוחזק לנביא כאליהו כבר נשמע אליו לבטל מצוה מה לשעתה ולמה לנו עוד אות ומופת:

אמנם אשר ראיתי אנכי הטוב והישר בכל אלו הענינים ומתישב יפה על הכתובים כלם כי אין לספק בשום פנים ביסוד ההוא החזק אשר יסדו לנו האל יתעלה על יד נביאו באומרו רגע אדבר ורגע אדבר אשר יראה שעקר מה שכוונו בנבואה ההיא היה להודיעו שהטוב הנגזר מאתו לא יבא על כל פנים כמו שאמר וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי אשר הוא עושה כחומר ביד היוצר ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות (ירמיהו י״ח:ד׳) והוא ודאי משל להשחתת כתות האנשים את דרכם מהתקון הטוב אשר חשב עליהם יוצרם אשר לסבה זו חוייב שיעשה כלי אחר כאשר ישר בעיניו ואומר שיודיעם הכיוצר הזה וכו' כדי שלא תהיינה להם ההבטחות הראשונות אשר הובטחו האבות עליהם לפוקה ולמכשול לאמר מעתה לא יוכל להרע אותנו אלא שיפחדו תמיד כמו שהיו האבות עצמם וכל הצדיקים עושים שמא יגרום החטא ואשרי אדם מפחד תמיד ואמרם ז"ל אפילו על תנאי זה יהיה אם כמו שאמרו הראשונים שהתנאי ההוא יותר יחייב ביטולו קיום המעשה מקיומו ואם כמו שאמרו במקומות רבים שמדה טובה מאת הקדוש ברוך הוא מרובה (יומא ע"ו.): ובכל מקום שאפשר להתקיים לא תשוב ריקם כאומרם ז"ל בילמדנו (פ' וירא.) ויתן להם ארצות גוים וגומר בעבור ישמרו חקיו וגומר (תהלים ק"ה) ואף על גב דלא שמרום ולא נצרום נתן להם אתה מוצא בשעה שעשו העגל ובקש משה עליהם כפרה אמר לך נחה את העם (שמות ל״ב:ל״ד) והנה בזה ובכל כיוצא בו אין שום פתחון פה רח למתעקש ומה שאמרו שמעולם לא חזרה מדה טובה מאת הקב"ה לרעה אלא אותה בלבד (שבת נ"ה.) הנה דברו בזה נכונה בלי ספק כי לא נמצא מדה טובה שחזר' בלא שינוי מעשה המקבל זולתי זאת שבשעה שאמר הקב"ה והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים אמר מדת הדין לפני הקב"ה רבש"ע מה נשתנו אלו מאלי אמר לה אלו צדיקים גמורים ואלו רשעים גמורים אמר לפניו רבש"ע היה להם למחות בידם ולא מיחו אמר לה גלוי וידוע לפני שלא היה בידם למחות אמר לפניו אם לפניך גלוי לפניהם מי גלוי מיד וממקדשי תחלו ועתה ראה כי האל ית' העיד עליהם שהיו צדיקים והנה בין גזירה ראשונ' לשנייה לא שנו מעשיה' ולזה אמרה שהיא לבדה נמצאת שבלא שנוי מעש' המקבלים תשתנה הגזירה מטובה לרעה ואפילו אותה על דרך האמת לא הית' חזרה שלא היה הענין ההוא אלא כעין משא ומתן בין המלמדים זכות ובין המלמדים חובה ולסוף הכריעה כף חובה. אמנם בבחינת הנביא אין לנו לחפש ולדרוש זולת מה שכתבה התור' בו והוא מה שכתב הרמב"ם ז"ל שם (בפתיחת המשנ' לס' זרעים) אלו דבריו ובעלי הכחות האלו לא יכנו נפשם ולא יתהללו שיצדקו בכל חלקי הדברים אבל אומרים שזאת השנה יהי' בצורת ושלא ירד גשם כלל ונמצא שיהי' בה גשם מעט או יאמר שמחר ירד גשם ונמצא שירד למחרת הג' וכיוצא בו. וזה הדבר יקרה לו כשיהי' בקי מאד ומן הידועים בשם אשר דברו עליהם בספריהם וזה ענין דברי ישעיהו לבבל יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בככבים מודיעים לחדשי' מאשר יבאו עליך (ישעיהו מ״ז:י״ג) ואז"ל מאשר ולא כל אשר (פסיקת' פ' חקת) ^*ואין מועדי הנביאים והבטחותיהם וכו' שם "מועד" זה נגזר משורש "יעד", ואין מועדי הנביאים והבטחותם כן אבל יצדק הכל עד מלה אחרונה ולא יפול דבר מדבריהם לא קטן ולא גדול כל ימי עולם כל אלו דבריו ועוד האריך. והנה בזה ראי' עצומה לבחון כל הנביאים שנמשך ענינם בינינו ועל טוב ועל רע לוקח' הוכחה זאת בכל ייעודי הנביאים. אמר יהושע (כ"ג) וידעתם בכל לבבכם ובכל נפשכם כי לא נפל דבר אחד מכל הדברים הטובים אשר דבר ה' עליכם הכל באו לכם לא נפל דבר א' ושלמה אמר ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל כו' לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו (מלכים א ח׳:נ״ו). ובייעודים הרעים אמר יהוא דעו איפוא כי לא יפל מדבר ה' ארצה אשר דבר ה' על בית אחאב וה' עשה את אשר דבר ביד עבדו אליהו (שם ב' י') אמנם על טוב ועל רע נאמר ויגדל שמואל ויי' היה עמו ולא הפיל מכל דבריו ארצה וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה' (שמואל א' ג'). וזה המופת הוא אשר ייחדוהו מתקני התפלות בברכת הנביאים באומרם ונאמנים דבריך ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם. אמנם האות והמופת הזה אשר בקשוהו אלו גאוני עולם והוא להאמין כל נביא לשעתו ואמרו שזה רצה הכתוב באומרו איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' אאמין בלי ספק שלא דברה בו תורה בזה ולא כוונה אותו כלל כי לזה יספיק מה שאמר רש"י ז"ל שאם הוא מוחזק לכשר וחסיד ויצוה לשמור ולקיים מצות תורת משה מצוה לשמעו מבלי אות ומופת לא יהי' אלא חכם ואם היה מנבא לעבור עליה אפילו יהיה מוחזק כאליהו לא נאבה ולא נשמע אבל נהרגהו אבל אם היה מוחזק לנביא כאליהו כבר נשמע אליו לבטל מצוה מה לשעתה ולמה לנו עוד אות ומופת:

המדרגה הראשונה. תחילת מדרגות הנבואה – שילוה לאיש עזר אלהים שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול, כהצלת קהל ישובים מקהל רעים, או הציל חשוב וגדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות – וזאת תקרא ׳רוח יי׳ והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו ש״צלחה עליו רוח יי״ או ״לבשה אותו רוח יי״ או ״נחה עליו רוח יי״ או ״היה יי עמו״ וכיוצא באלו השמות. וזאת היא מדרגת ׳שופטי ישראל׳ כולם אשר נאמר בהם על הכלל: ״וכי הקים יי להם שופטים והיה יי עם השופט והושיעם. וזו היא גם כן מדרגת ׳משיחי ישראל׳ החשובים כולם. והתבאר זה בפרט בקצת ה׳שופטים׳ וה׳מלאכים׳: ״ותהי על יפתח רוח יי״ ונאמר בשמשון ״ותצלח עליו רוח יי״ ונאמר ותצלח רוח אלהים על שאול כשמעו את הדברים״; וכן נאמר בעמשא כאשר הניעתהו ׳רוח הקודש׳ לעזור את דוד: ״ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום וגו׳״. ודע, שכמו זה הכח לא נבדל מ׳משה רבינו׳ מעת השיגו לגדר האנשים – ולזה התעורר להרוג את ה׳מצרי׳ ולמנוע הרשע משני הניצים; ומחוזק זה הכוח בו – עד שאחרי פחדו וברחו בהגיעו למדין והוא גר ירא, כאשר ראה מאומה מן העול – לא משל בעצמו מהסירו ולא יכל לסבלו, כמו שאמר ״ויקם משה ויושיען״. וכן נלוה אל דוד כמו זה הכח אחר ש׳נמשח בשמן המשחה׳ כמו שאמר הכתוב בו ״ותצלח רוח יי אל דוד מהיום ההוא ומעלה״ – ולזה התגבר אל ה׳ארי׳ וה׳דוב׳ וה׳פלישתי׳. וכיוצא ב׳רוח יי׳ זאת, לא הביאה אחד מאלו לדבר בדבר, אבל תכלית זה הכח – להעיר זה המחוזק לפועל אחד ולא לאי זה פועל שיזדמן, אלא לעזור עשוק – אם אחד גדול או קהל או למה שמביא לזה. וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמיתי – נביא, כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר אחד – אי זה דבר שנזדמן, כקנות ממון, או הגיע לענין מיוחד בו – יאמר עליו שהתחברה אליו ׳רוח יי׳, או ׳יי עמו׳ ושהוא עשה מה שעשה ב׳רוח הקודש׳. ואמנם נאמר זה המי שעשה טוב גדול מאד, או מה שמביא אליו כ׳הצלחת יוסף בבית המצרי׳ אשר היתה סיבה ראשונה לענינים גדולים התחדשו אחר כן – כמו שהתבאר.