וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־שְׁמוּאֵ֗ל עַד־מָתַי֙ אַתָּה֙ מִתְאַבֵּ֣ל אֶל־שָׁא֔וּל וַאֲנִ֣י מְאַסְתִּ֔יו מִמְּלֹ֖ךְ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל מַלֵּ֨א קַרְנְךָ֜ שֶׁ֗מֶן וְלֵ֤ךְ אֶֽשְׁלָחֲךָ֙ אֶל־יִשַׁ֣י בֵּֽית־הַלַּחְמִ֔י כִּֽי־רָאִ֧יתִי בְּבָנָ֛יו לִ֖י מֶֽלֶךְ׃
חובות הלבבות
וְעַל כֵּן אַתָּה מוֹצֵא שְׁמוּאֵל עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר (שמואל א טז ב) אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וְלֹא נֶחְשַׁב לוֹ לְחֶסְרוֹן בְּבִטְחוֹנוֹ עַל הָאֱלֹהִים אַךְ הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה מֵאֱלֹהִים לוֹ בְּמָה שֶׁמּוֹרֶה כִּי זְרִיזוּתוֹ בָּזֶה מְשֻׁבַּחַת וְאָמַר לוֹ (שמואל א טז ב) עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַה׳ בָּאתִי וּשְׁאָר הָעִנְיָן. וְאִלּוּ הָיָה זֶה קִצּוּר בְּבִטְחוֹנוֹ הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה אֵלָיו (דברים לב לט) אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה וְגוֹ׳ אוֹ הַדּוֹמֶה לוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה עָלָיו הַשָּׁלוֹם עֵת שֶׁאָמַר לוֹ (שמות ד י) כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי (שמות ד יא) מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם וְגוֹ׳. וְאִם שְׁמוּאֵל עִם תֹּם צִדְקָתוֹ לֹא הֵקֵל לְהִכָּנֵס בְּסִבָּה קְטַנָּה מִסִּבּוֹת הַסַּכָּנָה אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה נִכְנָס בָּהּ בְּמִצְוַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ כְּשֶׁאָמַר (שמואל א טז א) מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיִּהְיֶה זֶה מְגֻנֶּה מִזּוּלָתוֹ מִבִּלְתִּי מִצְוַת הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה.