שמואל א טז:יג מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

וַיִּקַּ֨ח שְׁמוּאֵ֜ל אֶת־קֶ֣רֶן הַשֶּׁ֗מֶן וַיִּמְשַׁ֣ח אֹתוֹ֮ בְּקֶ֣רֶב אֶחָיו֒ וַתִּצְלַ֤ח רֽוּחַ־יְהוָה֙ אֶל־דָּוִ֔ד מֵהַיּ֥וֹם הַה֖וּא וָמָ֑עְלָה וַיָּ֣קָם שְׁמוּאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ הָרָמָֽתָה׃ (ס)

גן נעול

מזה המין עונש קרח וכל עדתו. ואצלם נאמר (במדבר טז, ל) "וידעתם כי נאצו האנשים האלה את יי'". וכבר בארנו שאין מנאץ, רק מי שהוא מִכַּת הבוזים דבר ה' ה"חכמים בעיניהם". ואע"פי שהיה משה עניו מכל האדם, ראה כי נכון לעשות רושם בחוטאים כאלו והלך בדרך ה'. מזה המין שליחת העדה את פינחס בן אלעזר ועשרה נשיאים עמו אל בני גד ובני ראובן (יהושע כב, יג-יד) להודיעם שיעלו עליהם לצבא בעבור המזבח שבנו. ואף על פי שמדין תורה השוחט בחוץ דינו מסור לשמים, ראו בחכמתם שלא דברה תורה בענין כזה שהי' מרד ומעל בפומבי, וכבוזה דבר ה'. מזה המין עלות בני ישראל לבא על גבעה ובני בנימן כולם (שופטים כ׳:ז׳). בעבור שהיה במעשה ההוא אפקורסות, ודנום כמתקוממים נגד חק התורה.9עיין "מורה נבוכים", ח"ג פרק מ"א וממה שבארנו תקיש על כלל המשפטים הנמסרים למלכים ולבית דין הגדול, שהן ענינים נבדלים באופני ההנהגה מהנהגת שאר העם ושופטיו. והכל בעבור הבדל הנפשות. הלא תראה שכאשר נמשח שאול למלך, אמר לו שמואל (שמואל א י, ו) "וצלחה עליך רוח יי' והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר". ונאמר (י, ט) "והיה כהפנותו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפך לו אלהים לב אחר". והוא הרוח הטוב, רוח הקדש רוח נדיבה, שבארנו מקצת ענינים למעלה (חדר ה' חלון ד'). וכן כשנמשח דוד ע"ה למלך נאמר (שמואל א טז, יג) "ותצלח רוח יי' אל דוד מהיום ההוא ומעלה". וכן שלמה ושאר המלכים הטובים, כולם בעלי הנפשות היקרות הראויות למלוכה. וקבעה להם החכמה העליונה ארחות קבועות, מה שיעשו ומה שישתמרו מהן, שכר ופרעון. הכל נפלא מדרך שאר העם מזרע הסגולה. וזה מופת על סגולת נפשותיהם, כי אין רוח הקדש שורה על הנפשות זולתי בהיותן בעלת הציורים הנכבדים בחכמה ובדעת. וכפי משקל הכחות כן משקל הרוח, וכמבואר למעלה (שם). ועל זה אמרה החכמה (משלי ח, טו-טז) "בי מלכים ימלוכו, ורוזנים יחוקקו צדק. בי שרים ישורו ונדיבים כל שופטי ארץ". כמו שבארנו (חדר ב' חלון ג') שהחכמה תחוקק למלכים מנהגי המלוכה, ולרוזנים מנהגי הצדק, לשרים לנדיבים ולשופטים מנהגי השררה הנדיבות והמשפט. והנה בכל דור ודור קבלו הנגידים משפטי התורות ומנהגי המלוכה הרבים, מפי אבותם וחכמיהם שקבלו מרבם, ורבם מרבם עד הלכה למשה מסיני. כי כל זה בכלל ה"חכמה", דבר והפך-הדבר. וכן נאמר (במדבר כז, כג) "ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו". כי צוה משפטי המלוכה והנגידות. ועל כן אמרו קדמונינו ז"ל (מובא ברש"י, במדבר יא, יז. פסקתא דרב כהנא, טז) "דע שטרחנים הן, סרבנים הן, על מנת שתקבל עליך". להורות שלמדו הנהגת הנגיד בעם ה', איך ינהיג עמו. ואיך יצא ויבא לפניהם במלחמה ובשאר עניני העם. וכן לענין המשפטים וכיוצא. ועוד נזכיר הדברים בחדר העשירי בעז"ה, כפי הצריך להשלמת כונתינו:
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

המדרגה הראשונה. תחילת מדרגות הנבואה – שילוה לאיש עזר אלהים שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול, כהצלת קהל ישובים מקהל רעים, או הציל חשוב וגדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות – וזאת תקרא ׳רוח יי׳ והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו ש״צלחה עליו רוח יי״ או ״לבשה אותו רוח יי״ או ״נחה עליו רוח יי״ או ״היה יי עמו״ וכיוצא באלו השמות. וזאת היא מדרגת ׳שופטי ישראל׳ כולם אשר נאמר בהם על הכלל: ״וכי הקים יי להם שופטים והיה יי עם השופט והושיעם. וזו היא גם כן מדרגת ׳משיחי ישראל׳ החשובים כולם. והתבאר זה בפרט בקצת ה׳שופטים׳ וה׳מלאכים׳: ״ותהי על יפתח רוח יי״ ונאמר בשמשון ״ותצלח עליו רוח יי״ ונאמר ותצלח רוח אלהים על שאול כשמעו את הדברים״; וכן נאמר בעמשא כאשר הניעתהו ׳רוח הקודש׳ לעזור את דוד: ״ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום וגו׳״. ודע, שכמו זה הכח לא נבדל מ׳משה רבינו׳ מעת השיגו לגדר האנשים – ולזה התעורר להרוג את ה׳מצרי׳ ולמנוע הרשע משני הניצים; ומחוזק זה הכוח בו – עד שאחרי פחדו וברחו בהגיעו למדין והוא גר ירא, כאשר ראה מאומה מן העול – לא משל בעצמו מהסירו ולא יכל לסבלו, כמו שאמר ״ויקם משה ויושיען״. וכן נלוה אל דוד כמו זה הכח אחר ש׳נמשח בשמן המשחה׳ כמו שאמר הכתוב בו ״ותצלח רוח יי אל דוד מהיום ההוא ומעלה״ – ולזה התגבר אל ה׳ארי׳ וה׳דוב׳ וה׳פלישתי׳. וכיוצא ב׳רוח יי׳ זאת, לא הביאה אחד מאלו לדבר בדבר, אבל תכלית זה הכח – להעיר זה המחוזק לפועל אחד ולא לאי זה פועל שיזדמן, אלא לעזור עשוק – אם אחד גדול או קהל או למה שמביא לזה. וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמיתי – נביא, כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר אחד – אי זה דבר שנזדמן, כקנות ממון, או הגיע לענין מיוחד בו – יאמר עליו שהתחברה אליו ׳רוח יי׳, או ׳יי עמו׳ ושהוא עשה מה שעשה ב׳רוח הקודש׳. ואמנם נאמר זה המי שעשה טוב גדול מאד, או מה שמביא אליו כ׳הצלחת יוסף בבית המצרי׳ אשר היתה סיבה ראשונה לענינים גדולים התחדשו אחר כן – כמו שהתבאר.
שאל רבBookmarkShareCopy