שמואל א כה:כב מחשבת ישראל: עקידת יצחק ונשמת חיים

בספרי לו חכמו וגו' איכה ירדוף וגו' ר' דרשו כלפי ישראל ר' יהודה דרשו כלפי אומות עכ"ום והנה באמת ריהטיה דקרא כרבי יהודה וכמו שביארנו ואין לספק ואחר שזכר סכלות הגוי ההוא ושבוש אנשיה לבלתי תת לב לכל הגדולות והנוראות אשר ראו עיניהם בהיות אלוה עלי אהלם זכר רשעתם וקלקול מעשיהם עד שאין להם לחשוב כי בכח מעשיהם באו עד הנה וכמו שנתפארו מזה שתי המשפחות המפורסמות אשר גליות ישראל נפוצים ביניהם על דרך שאמר סנחריב עתה המבלעדי יי' עליתי וגו' (מלכים ב י״ח:כ״ה) זאת לא זאת: כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה וגו'. ירצה אם המצא תמצא בידם מאומה ממעשים שיראו לחוץ נאותים ומתיחסים על עץ הגפן מבין שאר העצים הנה באמת כשיוטעמו ימצא כי מגפן סדום גפנם ומשדמות עמורה שהיה העקוב למישור כמו שכתבנו שם שער כ' וכן אשר יחשב להם לענבים הם ענבי ראש ואשכלות מרורות ^*וכבר כתבנו וכו' (עיין ביאורי שם במדבר דף י"ח ע"א). וכבר כתבנו בפרשת נזיר שער ע"ג שהענבים לחים ויבשים במדרגת היין הם כמו המחשבות הרחוקות והקרובות במדרגת המעשים. ולזה זכר האשכלות והענבים על רוע מחשבותיהם וקלקולן. אמנם על המעשים עצמם אמר חמת תנינים יינם וראש פתנים אכזר כי כל מעשיהם לפני לאכזריות חמה ושטף אף וחמה חושבים כי אין רע אחר שאני יושב ודומם כל הזמן הרב שעמדו על תלן ובאמת הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותי שלא יצא משם בלא דעתי. ופירש צורך השמירה והחתימה ואמר לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתידות למו והכוונה כי מעת שהתחיל רגלם להתמוטט לא יאחר יום אידם ומהרה יבאו למו עתידות אלו שאני מיעד הנקמה והשלום בהם וזה עצמו אות באות אשר נבא ישעיהו בסוף דברי נחמותיו בפרשת נדרשתי ללא שאלו וגומר החותמת הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי ושלמתי אל חיקם (ישעיהו ס״ה:ו׳) וכבר פירשתיה על נכון בסוף ביום השמיני שער ס' דרוש משם ותראה כי הוא עצמו מה שנאמר הנה כי מגפן סדום גפנם עד לי נקם ושלם. כי ידין ה' עמו. ירצה והטעם שעזב ה' את עמו כל הזמן ההוא תחת ידם הוא כי יעשה ה' דין בעמו מכל אשר הרעו לפניו כי ודאי צריך מירוק רק כפי רשעתם. והוא ממש מה שאמר שם ישעיהו (שם) עונתיכם ועונת אבותיכם יחדו אמר ה' אשר קטרו על ההרים ועל הגבעות חרפוני ומדתי פעלתם ראשונה אל חיקם והכוונה כי בראשונה ישלם להם כפעלם על ידם ואחר יקח נקמתו מהגוים ההמה כאשר פירשנו שם אמנם אחר גמר דין זה הנה הוא ית' על עבדיו יתנחם מכל אשר קבלו מהרע וזה יהיה כאשר יראה כי אזלת יד עמו ואפס עצור ועזוב באהלם ויאמרו הגוים עליהם אי אלהימו צור חסיו בו אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרוכם וגו' על דרך שאמרה אותה מומרת ממשמרת בלגה כשטפחה בסנדלה על המזבח ואמר' לוקוס עד מתי אתה מכלה ממונו של ישראל ואי אתה עומד להם בצרתם כדאיתא בסוף סוכה (נ"ו:) ופירוש לוקוס זאב. והנה כאשר יחליטו הגוים המאמר הזה על האופן הנזכר הוא העד המיועד שיעשה השם למען שמו הגדול כי איך יחל ותהיה תשובתו להם ע"פ דבריהם ראו עתה כי אני אני הוא האוכל חלב זבחימו והשותה יין נסיכם אמנם אין רבוי אלהים עמדי כמו שאמר אי אלהימו אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרוכם וכמו שאמר זבח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו (שמות כ״ב:י״ט) אני אמית מכם מה שאמית ואחיה מה שאחיה ומחץ מכת עמי אשר מחצתי אני ארפא ואין מידי מציל מעשות כל אלה כי אשא אל שמים ידי וגו' אם שנותי ברק חרבי וגו' והכוונה שאפילו יעזרו אותם מערכות השמים וכל צבאם לא יועילו למו כי אשא ידי אליהם ואבטל כל ממשלתם כי אמרתי חי אנכי לעולם אם שנותי ברק וגו' אשכיר חצי וגו' והנה באמת שבועה זאת היא חמורה ומבוארת מבלי שום כנוי ושמירת הכבוד הנהוג בשבועות האלה כדי שלא לתלות קללה בנשבע אמר כה יעשה אנהים לאויבי דוד וגו' (שמואל א כ״ה:כ״ב) אמר במרגלים ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ וגו' אם יראו את הארץ וגו' (במדבר י״ד:כ״א) בפשוטן של דברים הפך הכוונה על דרך הכנוי כמו שהוא מבואר וכן בכל השבועות אמנם בכאן לא נשמר דבר מזה ^*אלא שתלה החיות וכו' (עיין ביאורי למעלה שער מ"ח שמות דף קל"ז ע"א) ור"ל שענין השבוע' למעלה במרגלים כן הוא, אני חי רק אם ימלא כבודי את כל הארץ, ר"ל אם אראה פעולותי האלהיות בארץ, וכן פה הכונה אני חי לעולם רק אם שנותי ברק חרבי ומכלל הן אתה שומע הלאו, שהוא העדר החיות אשר ייוחס חלילה אל הי"ת, אם לא יראה פעולת כבודו בארץ, ולא יקח נקמתו ממשנאיו, ובעבור חומר השבוע' הזאת ולמען חזק רושם פעולתה בלב השומעים אמר אותה פה בלי כינו הפך ממה שנראה בדוד, כי יען שלא רצה לקלל עצמו גם על תנאי, אמר רק דרך כינוי "כה יעשה ה' (ר"ל רעה) לאויבי דוד ולא אמר לדוד" כמו שהית' כונת שבועתו באמת. אלא שתלה החיות במעשה חי אנכי לעולם אם שנותי ברק חרבי עד מראש פרעות אויב ומכלל הן אתה שומע חומרת השבועה ועשה זה בחסדו ובחכמתו העצומה כי במקום שחב לאחרים בענין גדול כזה ובהמשך זמן רב אין חולקין כבוד בדבור אשר בו יחלש כח השבועה אלא שידעו הדורות האחרונים כי השבועה גדולה לאלהינו. ומעתה יאמר בגוים הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום וגו' ירצה כמו שבאו ורננו הגוים עד הנה בעמל ישראל יבאו עכשיו וירנינו את עמו זה במה שיקום מהם דם עבדיו הנהרגים על ידם על קדושת שמו ונקם ישיב לצריו על כל רעתם אשר הרעו אותם כי שלם עונם ואז וכפר עמו ואדמתו כי חטא הארץ אשר עליו היא יושבת ושוממה כל זה הזמן הארוך אינו רק חטא העם אשר חטאו עליה וכאשר יכופר חטא העם הנה העם עצמו יכפר בעד הארץ ויהיה הכל מכופר ושב אל קדמותו ומכונתו ויהיה עם זה סוף הפסוק הפוך בראשו והוא פירוש נכון הנה שנתבארה השירה הזאת יפה בהמשך כונותיה אל מה שייעדו תחלה בה מהיות כל הקורות אותנו בכל המשך הזמנים הרבים שעברו מראש ועד סוף הכל צפוי וגלוי לפניו ית' ולא עוד אלא מכוון ממנו להביאני על פי דרכנו אל תכלית הנסיונות אשר בהם ימול לבבנו הערל ונקום ונחיה לפניו מבלי נפול עיד אל החטאים והמרדים שהיו רגילין בהם וכמו שאמר הנביא (ירמיהו נ׳:כ׳) בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבקש את עין ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה וכמו שאמר כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי וגו' כן נשבעתי מקצף עליך ומגער בך (ישעיהו נ״ד:ט׳-י׳) כי אין קיום שבועה כמו שיהיה בהסכמת הטבע כאשר כתבנו זה בשער צ"ט ובשאר מקומות אשר זה מה שיחייב אמתת ההבטחות האלו בלי שום פקפוק כלל. ומה נמלצי דברי הרמב"ן ז"ל שכתב זה לשונו ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מן החוזים בכוכבים שהגיד מראשית כן היו ראויין להאמינה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד אף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדבר האלהים מפי נביאו הנאמן בכל ביתו אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו ע"כ. וכל שכן במה ששנה ושלש בפרשת כי תוליד ובפרשת התשובה כמו שכתבנו בשער פ"ח ובשער ק' כי כל זה מה שמקיים שאין הדבר תלוי רק בשיעשה הגלות רושם בלבנו כמו שעושה בכבודנו ובממוננו כלומר שהדבר כלו תלוי במה שנאמר או אז יכנע לבבם הערל ואז ירצו את עונם (ויקרא כ״ו:מ״א). ולזה אחר שסיים את כל דברי השירה הזאת וידבר אותה באזני העם הוא והושע בן נון הוסיף לזרזם ייאמר אליהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום וגו' כי לא דבר רק הוא מכם וגו'. והכוונה שישימו לבבם אל הייעוד הנפלא הזה ויציו על דבריו לבניהם אחריהם באופן שיהא הייעוד הזה להם סבה לשמור ולעשית את כל דברי התורה הזאת בבללה לא ח"ו שתקחו ממנו השליח העולה על לב הסכלים שזכרנו ראשונה האומרים אם הייעוד הוא מוכרח שמירת המצות הוא דבר רק ולבטלה שאינו כן כי לא דבר רק הוא מכם ומעצמיותיכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה וגו'. כי זהו מה שהוכיח הש"י לכם בכל המאמרים הללו מדברי השירה הזאת והעדתה וכתיבתה כמו שאמרנו כי בכל זה נתקיים לפניכם שהייעוד הזה כלו לקוח מהנמשך מבחירתכם אשר לא נעלם ממנו יתעלה ואין בחירתכם כלל מוכרחת מפני ידיעתו וזהו סוד הענין ואמתתו כמו שנתבאר והנה הוא פירוש הגון ומסכים לכל מה שכתבנו בזה. אמנם בפרשת בראשית שער ז' דברנו בזה הכתוב כוונה נכבדת קרובה אליה ומצאת כי תדרשנו. ובפרשת מי מריבה שער פ' פירשנו מה שהיה בידנו על מאמר ומות בהר אשר אתה עולה שמה והאסף וגו' על אשר מעלתם בי וגו' ושאר הלשונות אשר נאמרו על זה החטא לא האמנתם לא קדשתם ומריתם כי היו בחינות העונשים כפי הבחינות אשר נמצאו באותו חטא והוא דבר הגון שים עיניך עליו אם תרצה:

המקום הראשון אשר ממנו נוכל להכריח ההשארות הנפש מן הנביאים תמצא בגזרת ה' על בית עלי בבא אליו אלקנה הנביא (שמואל א ב לג) ויאמר לו ואיש לא אכרית לך מעם מזבחי לכלות את עיניך ולאדיב את נפשך. ובאשר ידענו שהיעוד הזה לא נתקיים אלא בימי שלמה שאז גורש אביתר ונתן הכהונה הגדולה לצדוק למלא את דבר ה' אשר דבר על בית עלי בשילה וכמו שכתוב והבטת צר מעון בכל אשר ייטיב את ישראל והיה זה כשנבנה בית עולמים אשר היו אז יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ידענו גם כן שהקללה הזאת נתקיי' בעלי אחר מותו. ואם כך הוא מכאן ראיה להשארות הנפש כי כן כתיב לכלות ולאדיב את נפשך ממש וכך פירש הרב בעל כלי יקר והוא הנכון ודלא כהני"א והרד"ק שפירשו עיניך עיני בניו וכן נפשך נפש בני בניו אלא עיניך ונפשך ממש של עלי קאמר שברא מזכה אבא והאבות מצטערים בעולם הנשמות מפורענות בניהם בעולם הזה ומידו ית' היתה לו זאת בעון אשר ידע כי מקללי' להם בניו ולא כהה בם כראוי. הב' כתוב הדר הוא במעשה יהונתן אל דוד (שמואל א כ יב) ה' אלהי ישראל כי אחקור את אבי כעת מחר השלישית והנה טוב אל דוד ולא אשלח אליך יגליתי את אזנך כה יעשה ה' ליהונתן וכה יוסיף כי לטיב אל אבי את הרעה אליך וגליתי את אזנך וגו' בא נעלם מעיני כל בעל שכל מה שיש מן הקושי פסוקים האלו וזה כי מה ענין ה' אלהי ישראל אם ווא שבועה על מה זה נשבע פעם אחרת כה יעשה ה' ליהונתן ומה הפרש יש בין הפסוק הראשון לשני ההרב בעל עקדה פירש נשבע לו שאם יחקור את וב אביו והנה טוב אל דוד ולא אז ישלח אליו לבשרו בשורה הטובה עד שיוסיף כמה וכמה בדיקות בדעת אם אותו טוב הוא מלב ונפש. וחזר ונשבע ללו שבענין הרעה שאף שהוא לא ידבר עליו רעה כ"א זולתו בראותו כי ייטיב אל אביו שידבר עליו זולתו רעה שתכף ומיד יגלה את אזנו דחמירא סכנתא מאיסורא. והרב שמואל לאניידו בס' כלי חמדה פירש אין צריך לומר במדת פורענות כשאשמע שכלתה הרעה מעם אבי שלא אשלח ע"י שליח פן יגלה סוד וילך רכיל להגיד מקום תחנותך אלא אפילו לענין הטוב לא אז אשלח ע"י שליח אלא וגליתי את אזנך ומהרי"א כתב ולא אז אשלח בתמיהא והפירושים רבים. אולם עתה באתי לחקור מה היא ענין השבועה הזאת כה יעשה לי אלהי' וכה יוסיף הנשנית בכמה וכמה מקומות של המקרא ויש מי שפירש כה רעה יעשה לי וכה יוסיף מהרעות. ואחרים פירשו להיפך כה יעשה ה' טובה לי. והנראה בעיני שהוא לשון תפלה והנשב' לפעמים היה אומר כה יעשה לי אלהים ויגמלני מכל טוב בעולם הזה וכה יוסיף לגמול עם נפשי בעולם הבא שאעשה כך וכך. אמרה רות (רות א יז) כה יעשה לי אלהי' וכה יוסיף כי המות יפריד ביני וביניך ולפעמים היה אופן קללה לאחרים כמו שאמר דוד (שמואל א כה כב) כה יעשה אלקים לאויבי דוד וכה יוסיף אם אשאיר מכל אשר לו וגו' והיה מקללם בעולם הזה ובעולם הבא. והפירוש הזה הוא נכון לפי משמעות כונתו לידע ולהודיע שאם הגוף יכרת הנשמות בחצרות בית אלהינו יפריחו עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו: