שמואל ב ז:ט מחשבת ישראל: חובות הלבבות ודרוש

וָאֶהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ וָאַכְרִ֥תָה אֶת־כָּל־אֹיְבֶ֖יךָ מִפָּנֶ֑יךָ וְעָשִׂ֤תִֽי לְךָ֙ שֵׁ֣ם גָּד֔וֹל כְּשֵׁ֥ם הַגְּדֹלִ֖ים אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃

חובות הלבבות

שָׂמֵחַ אֲנִי עַל עֲבוֹדָתְךָ לֵאלֹהִים עִם בִּטְחוֹנְךָ הַטּוֹב עָלָיו וַהֲשָׁבָתְךָ כָּל עִנְיָנֶיךָ אֵלָיו וְשֶׁפִּנִּיתָ לִבְּךָ מִתּוֹעֶלֶת הַבְּרוּאִים מִבַּלְעֲדֵי הַבּוֹרֵא וְאַתָּה הוּא הַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים בֶּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם וְאֵין רָאוּי שֶׁתַּסְתִּיר מִבְּנֵי אָדָם מָה שֶׁאַתָּה עָלָיו מִן הַחֲסִידוּת, אֲבָל הַנָּכוֹן לְךָ כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁלְתָּ בְּעַצְמְךָ וְגָבַרְתָּ עַל תַּאֲוָתְךָ שֶׁתַּרְאֶה מַעֲשֶׂיךָ לִבְנֵי אָדָם וּתְגַלֶּה לָהֶם לִבְּךָ וְיִהְיֶה לְךָ בָּזֶה בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּבוֹד מֵהֶם וְזֵכֶר טוֹב וְשֵׁם טוֹב בְּתוֹכָם כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (שם נו) וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת וְאָמַר (שמואל ב ז) וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ וְעוֹד שֶׁיִּלְמְדוּ מִמַּעֲשֶׂיךָ וְתִהְיֶה נִשְׂכָּר עֲלֵיהֶם, ע״כ אַל תַּסְתִּיר מִמַּעֲשֶׂיךָ אֶלָּא מָה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתוֹ וּלְהַרְאוֹתוֹ לִבְנֵי אָדָם וְיִהְיֶה לְךָ בָּזֶה כָּבוֹד וְשֵׁם טוֹב בעוה״ז וְהַגְּמוּל הַטּוֹב לעוה״ב.
שאל רבBookmarkShareCopy

דרוש

וכבר התחלתי להדריך בני אדם שיתנו ללמד בניהם משנה תחלה ליסוד גמור, ואחר כך כל סדר הלמוד על פי שגדרו חז"ל בדרכי התורה (אבות פ"ה מכ"א), ולא עמדה לי, באשר מתמצעים תמיד אנשים חוטאים ומחטיאים, אשר כל כוונתם בתורה רק לשם יוהרא, ומנעום מזה, באמרם טוב שילמוד בנך פלפול הגמרא, בו יעלה מעלה מעלה (עפ"י דברים כח, מג), והוא לתהלה ותפארת (עפ"י דברים כו, יט) לך ולבניך עד עולם (עפ"י שמות יב, כד), לפעול כשם הגדולים אשר בארץ (עפ"י ש"ב ז, ט). ומלמדים הנערים לצפצף כעוף המצפצף, ואינו יודע מה.
שאל רבBookmarkShareCopy