וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַה־לִּ֥י וְלָכֶ֖ם בְּנֵ֣י צְרֻיָ֑ה כי [כֹּ֣ה] יְקַלֵּ֗ל וכי [כִּ֤י] יְהוָה֙ אָ֤מַר לוֹ֙ קַלֵּ֣ל אֶת־דָּוִ֔ד וּמִ֣י יֹאמַ֔ר מַדּ֖וּעַ עָשִׂ֥יתָה כֵּֽן׃ (ס)
גן נעול
"ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה" (בראשית נ, כ). פירוש. יוסף ענה לאחיו, אמת כי אתם חשבתם עלי רעה, וכמו שאמרתם "כי רעה גמלוך" (נ, יז), אך הנני דן אתכם לזכות כי אלהים חשבה לטובה. ולא נכתב "אלהים הפכה לטובה" כמו שכתוב אצל בלעם "ויהפוך יי' אלהיך לך את הקללה לברכה" (דברים כג, ו). יש בזה דבר של טעם ושמע ענינו. האדם בחירי במעשיו ולכן הרשעים ירשיעו בטבע לבם ומחשבותיהם שהן רק רע כל היום. וְהָפוּךְ מזה הצדיקים. והרשע המסכים לעשות רע השם יפר עצתו, ולא ישלים המעשה, כמבואר למעלה. ופעמים יסבב השם ב"ה שמן הרעה תצא טובה. על דרך משל שהעליל על צדיק וגרשו מן המדינה, וברח הצדיק אל מדינה אחרת ושם עלה לגדולה. והנה נהפכה הרעה לטובה, ועם כל זה הרשע ענוש יענש, כי הוא הֵרַע לעשות. ויש שיהיה האדם מְסוּבָב בגזרת השם ב"ה לשנוא ולרדוף זולתו חנם, כי ה' אמר קלל.1מליצה ע"פ שמואל ב טז, י והרודף צדיק, ומעולם אהב צדקות.2רבינו מתכוין כאן לאחיו של יוסף ובדבר זה לבבו נהפך לאכזר, וזה אות כי מאת ה' היתה זאת ולכן אין עליו אשמה, כדרך שאול שרדף את דוד. והיה בחיר ה'3כך אמר הקב"ה (ברכות יב ע"ב) ואוהב חסד. ועתה נהפך לאכזר נגד איש צדיק ותם ונאמן ביתו. כי מאת ה' היה מְסוּבָב לעשות כן, והכל לטובת דוד, וכן בכל דור ודור יקרה כן. ולכן לא תמצא בתוך חטאות שאול4שול נכשל באחת ועלתה לו (נתבטלה מלכותו) במה היא? במעשה דאגג – יומא כב ע"ב שזכר לו הכתוב ענין רדיפתו את דוד חנם. וכדוגמת זה היתה חטאת אחי יוסף שרדפוהו חנם ולא שמעו בהתחננו אליהם.5בראשית מב, כא אם היו עושים כן בזדון בלי ספק היו ראוים לעונש נמרץ אעפ"י שנהפכה רעתם לטובה. ואולם הם היו שבטי יה, אהובי עליון, ומעולם לא נמצא בם שמץ דבר. על כן ראוי לדון אותם לזכות ולומר כי מאת השם ב"ה היו מְסוּבָבִים לעשות כן; ואיננה ממחשבת לבם, כי אם ממחשבת החכמה העליונה הנשגבת מִשִׁקוּל דעתנו. והנה השם לבדו בוחן לבות ויודע סבת מחשבת בני אדם אם הם בזדון או ע"י החכמה העליונה. והאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.6שמואל א טז, כב לכן הכל אצלנו ספק. ומוטל עלינו לדון הצדיק לזכות. וזאת היה מענה יוסף לאחיו "אל תירָאו, כי התחת אלהים אני? ואתם חשבתם עלי רעה, אלהים חשבה לטובה למען עֲשֹׂה כיום הזה להחיות עם רב" (בראשית נ, יט-כ). כלומר גם אם כדבריכם כן הוא שחשבתם עלי רעה, אל תיראו ממני, כי אינני אלהים הבוחן לבות לדעת כי בשלכם הרעה הזאת ושבזדון עשיתם כן, ולענוש אתכם בשביל זה. אבל אני דן אתכם לזכות, והוא שאתם חשבתם עלי רעה, אלהים עשה כן, לא שהפך רעתכם לטובה כדרך שמהפך עצת רשעים, אלא אלהים חשבה לטובה. כלומר תחלת המחשבה שצמחה בלבבכם היתה גזירה מאתו ית' להאציל על ידי כן ברכה.
מורה נבוכים
ואמר במה שתהיה סיבתו בחירת אדם כמלחמת עם ישלטו על עם או איש יתעורר להזיק איש אחר עד אפילו חרפו – אמר בשלוט ׳נבוכדנצר הרשע׳ ומחנהו: ״אני צויתי למקודשי גם קראתי גבורי לאפי״ ואמר: ״בגוי חנף אשלחנו״ ובענין שמעי בן גרא, אמר: ״כי יי אמר לו קלל את דוד״; ובהמלט יוסף הצדיק מבית הסוהר, אמר: ״שלח מלך ויתירהו״; ובשלוט פרס ומדי על הכשדים אמר: ״ושלחתי לבבל זרים וזרוה״; ובענין ׳אליהו ע״ה׳ כאשר סיבב האלוה לו אשה תפרנסהו נאמר לו: ״הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך״ ואמר יוסף הצדיק: ״לא אתם שלחתם אותי הנה כי האלהים״.