שמואל ב יד:ב מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

וַיִּשְׁלַ֤ח יוֹאָב֙ תְּק֔וֹעָה וַיִּקַּ֥ח מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֣ה חֲכָמָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵ֠לֶיהָ הִֽתְאַבְּלִי־נָ֞א וְלִבְשִׁי־נָ֣א בִגְדֵי־אֵ֗בֶל וְאַל־תָּס֙וּכִי֙ שֶׁ֔מֶן וְהָיִ֕ית כְּאִשָּׁ֗ה זֶ֚ה יָמִ֣ים רַבִּ֔ים מִתְאַבֶּ֖לֶת עַל־מֵֽת׃

גן נעול

הבית הראשון חדריו עשרה. וחלונותיו מאה ועשרים
החדר הראשון ובו ארבעה חלונות יביא דעת המחברים ז"ל על מה הנחת שרש "חכם" וכל לשון "חכמה" שבכתבי הקדש. והמחבר יטיף מלין על דבריהם

דעות שונות מצאתי לקדמונים ז"ל בהוראת שרש "חכם" והנחת לשון "חכמה" שבכתבי הקדש. כי הרמב"ם ז"ל כתב בפרק האחרון מספר המורה. שם "חכמה" נופל בלשון עברי על ד' דברים. היא נופל על השגות אמתיות אשר תכלית כונתן השגת שמו ית'. אמר (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא". ואמר (משלי ב, ד) "אם תבקשנה ככסף". וזה הרבה. ונופל על ידיעת המלאכות איזו מלאכה שתהיה. (שמות לח, י) "וכל חכם לב בכם". (שם ושם כה) "וכל אשה חכמת לב". ונופל על קנות מעלת המדות. (תהלים קה, כב) "וזקניו יְחַכֵּם". (איוב יב, יב) "בישישים חכמה". כי הדבר שיקנה האדם בחכמה בזקנה לבד הוא ההכנה לקבל מעלת המדות. ונופל על הערמה והתחבולה (שמות א, י) "הבה נתחכמה לו". ולפי זה הענין אמר (שמואל ב יד, ב) "ויקח משם אשה חכמה", ר"ל בעלת ערמה ותחבולה. ומזה הענין (ירמיה ד, כב) "חכמים המה להרַע". ואפשר שיהיה לשון חכמה בלשון העברי מורה על הערמה ושמוש המחשבה. פעם יהיה הערמה ההיא וההתחכמות או לקנות מעלות שכליות, או לקנות מעלות מדות, או ללמוד מלאכת מעשה, או יהיה בדעות ובמדות מגונות. הנה התבאר שחכם יאמר לבעל המעלות השכליות. ולבעל מעלת המדות. ולכל בעל מלאכת מעשה. ולבעל תחבולות במעשים מגונים ובדעות. עד כאן [לשון רמב"ם]:
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

מה תוכל לומר עדיין? נוכל לטעות שנאמרו הדברים גם על החכם בחכמת למודיות, ובחכמת כל מלאכת מעשה? כי על אלו נופל ג"כ לשון "חכמה" ותאר "חכם" ואם הוא כסיל ובליעל במנהגיו וסר מדרך ה'? כבר אמרנו בכלל הט"ז שכל מקום שהונחו על בעל חכמת למודיות ומעשה וההתעסקות בהן שָׂמוּ כתבי הקדש הבדל אצלו ויכתבו במֶה חכמתו, להבדילו משם חכמה ומתואר חכם הנאמרים על חכמת ההנהגה. וכמו שיתבארו כולם בחדר י"ב בעז"ה. וזה תשובה על הרב רבינו משה בן מיימון ז"ל שהבאנו דבריו בבית הראשון (חדר א' חלון א') שאמר ששם "חכמה" ותואר "חכם" נופל על הערמה והתחבולה. כמו (שמות א, י) "הבה נתחכמה לו". (שמואל ב יד, ב) "ויקח משם אשה חֲכָמָה". ואין הדבר כן. כי האשה שבחר בה יואב היתה חֲכָמָה גדולה בדרכי החכמה. ולכן נכתב התואר "חכם", וכמו שאציע לפניך בחלון הסמוך. וראייתו מפסוק "הבה נתחכמה לו", ראיה לסתור היא. וכמו שיתבאר בחדר השלשה עשר. ועוד יפלא בעיני, הנה הרב ז"ל יודה שההולך אחר רוחו מתואר בתאר "כסיל". ואם כדבריו שיפול תאר "חכם" סתם על ההולך אחר רוחו, אם הוא מלסטם את הבריות בתחבולה ובערמה רעה. הנה יתואר איש אחד בעת אחד בשני תארים הפוכים זה מזה, "חכם וכסיל" יחד. "כסיל" בעבור מעשיו המגונים שהן כפי שרירות לבו הזונה. ו"חכם" בעבור אותו הדבר עצמו. והוא דבר לא תסבלהו הדעת כלל, כי שני ההפכים לא יקבצם סוג אחד וגדר אחד. ואם תשים לב על מה שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון י"ג) בענין הנחת התוארים שהם על הציורים המושלים בלב בשעור ידוע, אז תבין יושר דברינו זה.
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

(שמואל ב יד, ב) "וישלח יואב תְּקוֹעָה ויקח משם אשה חֲכָמָה". פירוש "חכמה", במנהגי צדק משפט ומישרים. וכדברי הכלל הי"ב. ויאמר רבי משה [רמב"ם] ז"ל שר"ל בעלת ערמה ותחבולה. ואני אומר שאין רמז בכתוב שהיתה חכמה לענין התחבולה אבל כפי הפשט היתה יודעת חכמת התורה. אשה יראת ה', בעלת שכל טוב ולכן בחר בה יואב. וְשָׂם משל בפיה מענין שני בנים נצים זה עם זה, ובסתר המשל היה תוכחת מגולה למלך על מעשיו עם אבשלום ושלא טוב הוא עושה וסר מדרך החכמה. וסמך יואב על טוּב שכל האשה וחכמתה הגדולה במשפטי התורה שתדע לענות מענה ישרה על כל דבר שישיב המלך. כי יואב לא היה יכול לדעת על איזו אופן יתגלגלו הדברים בין המלך והאשה. ואיך ישים כל הדברים בפיה? אבל הוא העריך המשל לבד והודיעה הנמשל. וסמך על האשה בענין השאלות והתשובות שתעריך דבריה כפי חכמת התורה. ולפי שהיתה בעלת החכמה ויראת ה', על כן היא מתוארת בתאר "חֲכָמָה" בכתוב. לא בעבור שהיתה בעלת ערמה ותחבולה. וכאשר התבוננתי במאמרי האשה הזאת ובתשובות המלך והמענות על תשובותיו, התברר לי שהיתה חֲכָמָה גדולה בתורה. ולכן אערוך פה דברי האשה כמו שהן כתובים במקרא ואפרש אותם כפי הצריך לעניניו. כי ראיתי שמפרשי המקרא ז"ל הפליגו הדברים במקומם, ונלחצו מאד בקושי המליצות. ועם מה שיתבאר בעז"ה יתלבנו הדברים:
שאל רבBookmarkShareCopy