כִּי־מ֣וֹת נָמ֔וּת וְכַמַּ֙יִם֙ הַנִּגָּרִ֣ים אַ֔רְצָה אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א יֵאָסֵ֑פוּ וְלֹֽא־יִשָּׂ֤א אֱלֹהִים֙ נֶ֔פֶשׁ וְחָשַׁב֙ מַֽחֲשָׁב֔וֹת לְבִלְתִּ֛י יִדַּ֥ח מִמֶּ֖נּוּ נִדָּֽח׃
עקידת יצחק
והנה באמת אני תמה מאד מהרב איך חשב כזאת על עם ה' ולא ישא איש אלהים נפש מנפשות חסידיו ועבדיו כי מות ימותון וכמים הנגרים וגו' (שמואל ב י״ד:י״ד) ח"ו. כי הנה באמת כל מה שיאמרו מזה הענין בבחינת הגופים הארציים מודים אנחנו להם ולא נכחד מהם דבר כי מי לא ידע בכל אלה. ובבחינה ההיא באו הכתובים כלם המורים על פחיתותם ושפלותם ומיעוט ערכם אצל הנמצאים הקיימים. אבל אנחנו לא נאמר כי אם בבחינת הצורה הנכבדת העליונה אשר עליה נאמר שנברא האדם בצלם ודמות אלהים כי בבחינתה בטלו כל טענותיהם מצד שהצורה הנכבדת הזאת פשוטה רוחנית ומדרגתה מדרגת השכלים הנבדלים או קרובה להם. וחלילה לומר הנקלה לנכבד כי נפש איש נפש יקרה היא. וגם לח הנכבד לנקלה כי כן נאמר לכן שמח לבי ויגל כבודי (תהילים ט״ז:ט׳) בקהלם אל תחד כבודי (בראשית מ״ט:ו׳) וגם לא העומד לאובד כי כן נאמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (שמואל א כ״ה:כ״ט) ומושבה מושב אלהים מרום מראשון שנאמר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י״ב:ז׳) ואינה גם כן מחט ברזל אחד אבל הם אין חקר כלי יקר אין זהב נחשב לנגדם למאומה שכן כתיב ולי מה יקרו רעך אל וגו'. אספרם מחול ירבון וגו' (תהילים קל״ט:י״ח.) ומהפלא שארסטי קברניטי"ן [פירוש רב החובל] כשדבר על הענין הזה בפ"ה מהמאמר הששי מספר המדות בהבדילו בין התבונה המעיינת בעיונים האנושיים ובין המעלה המעיינת בחכמות הכוללות הנה הוא לא שם שם מדרגת האדם שפלה מהנמצאות הנכבדות ההן אלא בבחינת הענינים האינושיים. אמנם שם זכר אנשים אלהיים אשר מאסו בענינים האלה ובחרו להם העיון לחושבם היותם אלהיים ומעולים כאלהים יודעי טוב. עוד בפרק י"א מהמאמר העשירי כתב על מדרגת האדם ושלמותו דברים נאותים מאד זה לשונו: הנה אלה החיים אמנם הם יותר טובים מהחיים אשר הם כפי אשר הוא אדם כי זה לא יהיה כפי אשר הוא אדם כי אם כפי דבר אלהים אשר הוא בו כי אמנם כמה זה נבדל מהמורכב בזה תבדל פעולתו מהפועל אשר הוא כפי המעלה האחרת כי כפי ערך השכל האלהי אל האדם כן הדברים אשר בפי החיים האלהים אל החיים האנושים וכו' עד אומרו אם הוא קטון בשיעור הנה בכח וביקר יותר מאד יתעלה אמנם יראה כי כאשר הוא זה ר"ל השכל כי הוא היותר מייחד והיותר טוב וכו' כל אלו דבריו ועוד האריך ומזה המשיך המליץ הנזכר מה שכתב בתחלת מליצתו (בחינות עולם פרק א') זה חלק אדם מאל וחלק אלוה מעולמו וכו'. לא ידעתי איך יסכימו דבריהם. גם בפרק י"ג מהמאמר ההוא כתב ז"ל. אמנם הפועל כפי השכל ואל זה מזמותיו הנה הוא מוכן נבחר ויראה שהוא אהוב מאד לאל ית' כי אמנם קצת מחשבות האלהיים הוא על דברת בני האדם כמו שהוא נראה באמת היה ראוי שישמחו הם בדבר הנבחר בם ואשר הוא דומה לאל והנה זהו השכל ע"כ. והאריך עוד בענין ההשגחה:
גן נעול
(שמואל ב יד, יג) "ותאמר האשה, ולמה חשבת כזאת על עם האלהים, ומִדבר המלך הדבר הזה כְּאָשֵׁם, לבלתי השיב המלך את נדחו". פירוש, איך עלה על לבבך מחשבת רעה כזאת על עם האלהים? והם השופטים החכמים סגולת העם, המתוארים "אלהים" בתורה. שנאמר (שמות כב, ח) "עד האלהים יבא דבר שניהם", כי הם מומחים ודנים צדק ויושר. שיעשו כדבר הרע הזה להמית את בני, או לגמור דינו ולתת רשות ביד גואל הדם להמיתו? כי היית צריך להשבע לי שלא יעשו עמו רעה. ולולי שאתה חושב כן עליהם, היה לך להשיבני "מפני גואל הדם ובית דין אין לך לירוא כי הם לא יעשו כזאת". ואינו דומה למה שהבטחתני שלא אירא מן הקמים עלי. כי הם אנשים לא ידעו משפט התורה. ואולי בחמתם ובאפם ישלחו יד, ואתה צריך לצַווֹת עליהם. אבל אנשי המשפט עַם האלהים חלילה להם מעשות כדבר הזה! ואולם אחר שדברת כדברים האלה, אות ומופת שאדוני המלך עצמו אשם באשמה הזאת, ובלבבך מושל ציור כזה, ולכן אתה חושב כן על אחרים. כי כדמות הציור המושל בלב האדם כן יבין במחשבת זולתו, כמו שבארנו למעלה (חדר ח' חלון י'). וראינו בך הֶמְשֵׁל הציור הרע הזה, כי אינך משיב את בנך הנדח זה שלש שנים, בעבור מה שעשה לאמנון, ואתה חפץ לדונו במשפט המלוכה. ולא טוב אתה עושה אדוני המלך, כי אינו חייב בדין תורה, גם כפי משפט המלוכה הוא פטור. כי לא גלה דעתו שעשה מה שעשה בזדון הלב לירש המלוכה מאחיו. והדעת נוטה שעשהו בחמתו ובקנאתו על דבר אחותו. ואיך תשפוך דמיו מפני הספק? הלא הוא רע בעיני ה'! והוכיחה האשה שכל זה נגד הכונה העליונה. ואמרה (שמואל ב יד, יד) "כי מות נמות, וכמים הנגרים ארצה אשר לא יאספו. ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח". והפסוק הזה ענינו קשה. ודברי המפרשים ז"ל רחוקים. והרב ר' יצחק אברבנאל ז"ל התאמץ בפירושו, ועשה ארבע טענות בפירוש הכתוב. האחד, "כי מות נמות". כלומר המות פרוסה על כל החיים. ולכן הנהרג אין לו תרעומת רב אחר שסופו היה למות. ובעבור כן אין להרוג הרוצח. השני, "וכמים הנגרים" וגו'. כלומר מי שגנב מחבירו ממון, גזלו או עשקו, יוכל להשיב את הגזילה או העושק. וטוב לחייבו ההשבה לתקן את אשר עִוֵת. אבל השופך דם זולתו, הנה דמו כמים הנגרים אשר לא יאספו ולא תשיב נפש הנרצח אל קרבו בשפיכת דם הרוצח. ומה יועיל אם יהרג המרצח? ואמר הרב ז"ל שהטענות האלו חלושים ודברי נשים. ויפה אמר, כי אם כן בטלו דברי התורה שנאמר (במדבר לה, לג) "ולארץ לא יכופר לדם אשר שוּפך בה כי אם בדם שופכו". ועוד כמה מצות נכתבו בדין הרוצח. אך יפלא בעיני חכם גדול כדוד שיתן לב לדברי רוח ושיחת נשים? כי על פי הדברים האלה חזר מדעתו והשיב את נדחו. הטענה הג', "ולא ישא אלהים נפש". כלומר אף אם בעולם הזה לא יענש הרוצח, ה' לא יסלח לו כי יענש בעולם הנשמות. ולכן אם אין עדים והתראה אין ראוי למלך לדונו. אבל ישים לאֵל משפטו. וגם זאת טענה חלושה כי המלך חייב לשפוט משפט המלוכה, שלא כדין תורה לעשות סייג לתורה. ואם הוא פטור גם ממשפט המלוכה מה לנו אם הוא נשפט בעולם הנשמות? די בזה שאסור לו לשפוך דמו בהיותו פטור. הטענה הד', "וחשב מחשבות" וכו'. כלומר השם ב"ה חושב מחשבות לשלם לאיש כדרכיו בעולם הזה כדי שלא ידח מן העולם הבא. ואמרה זה על אמנון כי מאלהים היתה מסבה שימות על עונותיו. וגם זה טענה חלושה. שא"כ כל רוצח יפטור עצמו בטענה זו. ופירש עוד "וחשב מחשבות" במצות שנתן לישראל. כמו (סנהדרין ב, א) "ושפטו העדה והצילו העדה" וכמו מצות ערי מקלט. כדי למלט את הרוצח מן המות. ופירוש זה אמת. רק המליצה זרה. ולמה לא אמרה "וחשב מחשבות להציל ממות"?
גן נעול
"וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח" (שמואל ב יד, יד). פירוש. המאמר הזה אמרה האשה התקועית לדוד. ובארנוהו בבית השני (חדר יא, חלונות ב-ה). ורק נבאר הצריך לעניננו, והוא שהודיעם שאין נכון לשפוך דם האדם במשפט אם אין הדין מחייב כן על כל פנים, כי השם חפץ חיים, למען יאריך האדם תחת השמש לשוב בתשובה. ולכן הִרְבָּה מצוות ודקדוקים הרבה בדיני נפשות כדי [לחקור]1מלה מטושטשת, וכתבנו לפי ההשערה אם אין המות טוב להם. ולכונה זו צריך שני עדים והתראה וחקירות ודרישות הרבה וכדומה. ואם כפי ארחות החכמה העליונה ימות, יסבב השם ב"ה שיהיו עדים והתראה וכיוצא כדי שיתגלגל הדבר ויומת במשפט. ואם רואה השם שאין המות טוב לו יסבב שלא יהיו עדים מעידים עליו כדין, למען הַצִילוֹ. ועל כן אמרה למלך שלא נכון דרכו להרוג את [אבשלום] או בְנָהּ המכה את אחיו לפי שבדין תורה פטור, וכן מדיני המלוכה כמו שבארנו שם. ולפי שיש סיבות רבות [בענין] לחיים ולמות, ומתהפכות כפי דרכי חכמת השם ב"ה, לכן תארה כולם בשם "מחשבות". והודיעה כי השם ב"ה חשב מחשבות ומסבב הסיבות לבלתי ידח ממנו נדח טרם זמנו. והנה אעפ"י שהם מצווֹת בתורה לא תארום בלשון "עצה" כמו שבארנו בבית זה, לפי שהיתה כונתה להודיע שהמצווֹת הכתובות בתורה בענינים אלו זה לעומת זה כפי המחשבה שחשב השם ב"ה מקדם, כפי דרכי חכמתו. ועל כן במקום אחד ציוה "מות יומת הרוצח" (במדבר לה, טז), ובמקום אחר ציוה "והצילו העדה" (לה, כה). וציוה על ערי המקלט מפני גואל הדם, וציוה "על פי שני עדים וכו' יקום דבר" (דברים יט, טו). וציוה על הדרישה ועל החקירה, וכל זה "לבלתי ידח ממנו נדח".