שמואל ב יט:א מחשבת ישראל: זכרון ליום ראשון

וַיִּרְגַּ֣ז הַמֶּ֗לֶךְ וַיַּ֛עַל עַל־עֲלִיַּ֥ת הַשַּׁ֖עַר וַיֵּ֑בְךְּ וְכֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר בְּלֶכְתּ֗וֹ בְּנִ֤י אַבְשָׁלוֹם֙ בְּנִ֣י בְנִ֣י אַבְשָׁל֔וֹם מִֽי־יִתֵּ֤ן מוּתִי֙ אֲנִ֣י תַחְתֶּ֔יךָ אַבְשָׁל֖וֹם בְּנִ֥י בְנִֽי׃

זכרון ליום ראשון

"ויקרֵא אבשלום לפני עבדי דוד, ואבשלום רוכב על הפרד, ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה, ויאחז ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ, והפרד אשר תחתיו עבר". תנא דבי רבי ישמעאל: באותה שעה נבקע שְאוֹל מתחתיו.
"וירגז המלך ויעל על עליית השער ויבך, וכה אמר בלכתו: בני אבשלום, בני בני [אבשלום], מי יתן מותי אני תחתיך אבשלום בני, בני. והמלך לאט את פניו ויזעק המלך קול גדול: בני אבשלום, אבשלום בני בני (שמואל ב יט)". הני תמניא "בני" למה? שבעה דאסקיה משבעה מדורי גיהנם (-שְאוֹל), ואידך, איכא דאמרי דקריב רישיה לגבי גופיה, ואיכא דאמרי דאייתיה לעלמא דאתי.6בבלי סוטה, י, ב.
שאל רבBookmarkShareCopy