וְאֵ֛לֶּה דִּבְרֵ֥י דָוִ֖ד הָאַֽחֲרֹנִ֑ים נְאֻ֧ם דָּוִ֣ד בֶּן־יִשַׁ֗י וּנְאֻ֤ם הַגֶּ֙בֶר֙ הֻ֣קַם עָ֔ל מְשִׁ֙יחַ֙ אֱלֹהֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב וּנְעִ֖ים זְמִר֥וֹת יִשְׂרָאֵֽל׃
נתיבות עולם
ובפרק קמא דעבודה זרה (ד:), אמר רבי יהושע בן לוי, לא עשו ישראל את העגל אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה, שנאמר (דברים ה, כו) "מי יתן והיה לבבם זה להם* ליראה אותי כל הימים". והיינו דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי, לא היה דוד ראוי לאותו מעשה, דכתיב (תהלים קט, כב) "ולבי חלל בקרבי". ולא ישראל ראוין לאותו מעשה, דכתיב "מי יתן והיה לבבם זה להם וכו'". ולמה עשו, אלא לומר לך שאם חטא יחיד, אומרים לו כלך אצל יחיד שעשה תשובה, אף אתה עשה תשובה. אם חטא* צבור, אומרים לכו אצל צבור שעשו תשובה, אף אתם עשו תשובה. וצריכא, דאי אשמועינן יחיד, משום דלא מפרסם חטאיה, אבל צבור דמפרסם חטאם* אימא לא, צריכא. ואי כתב רחמנא צבור, משום דנפישי ברחמי, אבל יחיד אימא לא, צריכא. והיינו דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, מאי דכתיב (ש"ב כג, א) "נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על", שהקים עולה של תשובה, עד כאן.