שמות ב:טו מחשבת ישראל: ספר יסודי התורה, גבורות השם, דרשות אל עמי ונצח ישראל

הריליגיאן היתה לבני ישראל למורשה מאבותם אברהם יצחק ויעקב, ולא למדו אותה ממשה, כי הנה משה בבואו אליהם אמר להם. ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם. ומה היתה הריליגיאן ההוא? משה לא הודיע ענינה בפירוש, כי לא הוצרך לבאר אותה לבני דורו, כי כבר ידעוה. אך לתועלת הדורות הבאים שם לפנינו תכונתה בכתבו קורות אברהם יצחק ויעקב ובניו. מתוך ספור קורותיהם אנחנו רואים כי היו מאמינים באל יחיד קונה שמים וארץ, שופט כל הארץ, מגן ליראיו ומשלם להם שכר טוב, ומשיב לעושי הרעה כמעשה ידיהם. משם אנחנו רואים שהיו מאמינים באותות ובמופתים, ובמלאכים, ובנבואה, ושהיו נותנים לבם באיזה מקום יהיו נקברים (נראה מזה שהיו מאמינים בהשארת הנפש ובתחיית המתים). אנחנו רואים אותם מתפללים לאל בעת צרתם, וגם בעד אחרים (אברהם בעד אבימלך). והיו נודרים לו נדרים, ובעת הצלתם היו מודים לו ומקריבים לפניו קרבנות. דרך ה' שהיה אברהם מצוה את בניו ואת ביתו אחריו היא. לעשות צדקה ומשפט (בראשית י"ח י"ט).

"ויצא ביום השני והנה שני עברים נצים" (שמות ב, יג), זה דתן ואבירם (שמו"ר א, כט), הם הם* שאמרו דבר זה, הם הם שהותירו מן המן (שמות טז, כ), הם שאמרו (במדבר יד, ד) "נתנה ראש". דקדקו רז"ל במדרש הזה, כי איך היה על ידי שני עברים דבר גדול כזה, להיות מוסרים למלכות את* משה רבינו עליו השלום הגואל. ואי אפשר שלא היו עושים אלו הרשעים דבר זה בלבד, כי אם לא כן, היה דבר זה מעשה מקרה, שמעשה שלא נעשה רק פעם אחת, מקרה הוא, שאמר הכתוב (איוב לג, כט) "הן כל אלה יפעל אל פַּעֲמַיִם שלש עם גבר". כלומר דבר שהוא בפעם אחת הוא במקרה, ואין בחינה בדבר שהוא במקרה. ואי אפשר לומר שהיה דבר זה במקרה, שהרי מדבר זה בא הגאולה; שעל ידי זה ברח למדין (שמות ב, טו), ונשא בת יתרו (שם פסוק כא), ונגלה לו השכינה (שם ג, ד). ואיך תהיה הגאולה במקרה, שאין דבר יותר חשוב כמו גאולת ישראל, ואיך תהיה על ידי דבר במקרה, זה לא יתכן. ולפיכך אמרו כי אלו שני אנשים העברים הם דתן ואבירם, שהיו מעולם רצועת מרדות למשה וישראל, ונתחזקו פעמים הרבה בזה. ולכך לא בא הדבר הזה על ידי מקרה, רק על ידי מי שהוא מוכן לזה בעצם, הם דתן ואבירם, ועל ידם ראוי לגלגל דבר זה.

"וישמע פרעה" (שמות ב, טו), שעמדו דתן ואבירם והלשינו עליו וכו' (שמו"ר א, לא). דקדקו רז"ל כי מה שנאמר "וישמע פרעה" שהיו דתן ואבירם, לא אחרים, כיון שאלו שניהם תמיד הם מתנגדים למשה. שכבר אמרתי לך שאל תאמר שהיו דברים אלו במקרה, שיהיה* ענין הגאולה במקרה. שאם היה דבר זה, שהיה נשמע על ידי אחר לפרעה, צריך לומר שהיה ענין זה במקרה. אבל כאשר היו דתן ואבירם מתנגדים למשה, לא היה במקרה*. ואם אתה אומר שיהיה גם כן על ידי אחר, שיהיה כמו דתן ואבירם, זה אינו, כי התנגדות משה ואהרן לא היו רק שנים, כי הרע לעמת הטוב שהם משה ואהרן, שהיו שנים.