שמות ב:י מחשבת ישראל: נצח ישראל וגבורות השם

ואמר ששערו הנחלים שיש בבקעת ידים, שהיו שני חלקים מים ואחד דם. הוא מה שאמרנו, כי כאשר נהפך ונשפך הדם, "כי הדם הוא הנפש", שהוא נחשב צורת האדם, בזה היה מתגבר ההפך, הם המים, שהם מתיחסים אל החמרי. ודבר זה ענין עמוק, בארנו אותו בחבור גבורות ה' (פי"ח) אצל "כי מן המים משיתיהו" (שמות ב, י), וגם בשאר מקומות הרבה, כי המים הם הפך הצורה, כמו שהתבאר שם. לכך הכתוב אומר (דברים יב, כד) "על הארץ תשפכנו כמים". ורוצה לומר, כי הדם אשר הוא הנפש, ואין ראוי שפיכה כלל לנפש. אבל דם של בהמה, אמר עליו תשפוך אותו כמים, שהוא הפך הנפש, לפי שאין לדם בהמה משפט הנפש. ולפיכך כאשר נגזר בחורבן הזה שיהיה הדם - שהוא הנפש - נשפך, בזה התגבר כח המים, שהוא הפכו. ולברייתא שאמרו כי בצרו אומות העולם כרמיהן מדם ישראל, אמרו כי מצד שפיכות דמים בצרו אומות העולם כרמיהן, כי כאשר שפכו הדם בצרו כרמיהן, כי יש בדם כח יין, והבן הדברים האלו:

"ויגדל הילד ותבאהו אל בת פרעה" (שמות ב, י), דרשו במדרש (שמו"ר א, כו) כ"ד חדש [הניקתו], ואת אמרת "ויגדל הילד". אלא מלמד שהיה גדל שלא כדרך כל הארץ. פירוש, דגבי יצחק כתיב (בראשית כא, ח) "ויגדל הילד ויגמל", הכתוב מפרש גידול* זה, שהיה גדול עד שהיה ראוי להגמל. אבל גידול הילד הזה שלא כמנהגו של עולם. והוא דבר נפלא על משה רבינו עליו השלום, להורות מדריגת משה. וזה כי בני אדם אשר נכללים בכלל אחד, מפני שכל אחד חלק מן הכלל, לכך גידול שלו כמו החלק, שאינו בשלימותו, כי החלק במה שהוא חלק אינו* בעצמו דבר שלם. אבל משה רבינו עליו השלום נבדל היה מכל הבריות, לכך לא היה הוא חלק מן הכלל. ובשביל כך היה קומתו שלימה. ואמרו רבותינו ז"ל כי היה קומת משה רבינו עליו השלום י' אמות, כדאיתא בפרק המצניע (שבת צב.), ובפרק מומין אלו* (בכורות מד.), כי מפני שלא היה משה רבינו עליו השלום אדם פרטי, שכל פרטי נכלל תחת הכלל, והוא לא היה נכלל עם הכלל. לכך לא היה קומתו פרטית כשאר בני אדם שהם פרטים, לכך קומתם פרטית. ומספר עשרה הוא מספר כללי. וענין זה שהיה קומתו עשר אמות, אין כאן מקומו לבאר, שכל דבר זה נתבאר בספר באר הגולה, כאשר תראה שעור מופלג יוצא מן השעור. גם יש לך להבין זה ממה שהתבאר למעלה (פי"ב) אצל שהיו יולדים ששים בכרס אחד (שמו"ר א, ח).

"ותבאהו לבת פרעה" (שמות ב, י). נתעוררו רבותינו ז"ל במדרש רבות בפרשת שמות (א, כו) על הסבה שנתגדל משה רבינו עליו השלום בבית פרעה, והיה אפשר שיבא הצלה למשה רבינו עליו השלום על ידי [אחד] אחר מן המצרים, ולא יהיה בבית פרעה. וזהו שאמרו במדרש רבות (שם) "ותבאהו לבת פרעה" היתה בת פרעה וכו'. ואף מלך המשיח שעתיד להפרע מאדום, יושב עמהם במדינה, שנאמר (ישעיה כז, י) "שם ירעה עגל ושם ירבץ וגו'", עד כאן.