וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל׃
דרוש
ועוד מה שניתנה בחודש השלישי, וכל הנלוה לנתינתה היה במשולש, הוא להורות על היושר שבה, שכל מצותיה הבאים בה הם ישרים ואמתיים. כי כל שיש בו שלישי יש בו היושר, מצד שהשנים הם שתי קצוות, והשלישי שביניהם הוא היושר, מבלי לנטות אל אחת הקצוות. ולכך ניתנה גם כן לישראל, עם תליתאי, אשר בזה יורגש כי ימצא גם בהם היושר, עד שלכך נקראו "ישורון" על השם היושר. ובפרט יעקב, שהיה שלישי לאבות, נקרא "ישורון" (ישעיה מד, ב), כי השלישי ראוי שימצא בו היושר ביותר. וכן משה היה בו היושר ביותר, עד שלזה התפעל ונתחרה בראותו דבר יוצא מהשווי והיושר במוחש בהרגו את המצרי (שמות ב, יב), וכתיב (דברים לג, כא) "צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל", והוא דבר ידוע. לכן התורה אשר בה היושר, ראויה היתה להנתן למי ועל ידי מי שמיוחדים גם כן לסגולה זאת הנמצאת בשלישי. וכן שניתנה ביום השלישי, הכל מטעם זה, כי אל היושר לא יתחבר רק יושר. וכל מי שהולך בתום דרך ויושר, לא יפגעו בו עקלקלות, ולא יתלווה עמו רק ההולך ביושר גם כן. לכן כל אשר היה מתחבר אל התורה; אם המקבל, אם הסרסור, אם הזמן בחלקיו הוכרח שיהיה בו סגולת השלישי, שהוא היושר, מצד שהיא גם היא "פקודי ה' ישרים" (תהלים יט, ט).
גבורות השם
בשמות רבה (א, כז), שתי יציאות יצא אותו צדיק, וכתבן בתורה זו אחר זו; ביום ראשון יצא, ועשה מעשה שהרג את המצרי (שמות ב, יב). וביום השני יצא ואמר לרשע (שם פסוק יג) "למה תכה רעך". כלומר, שהיה לו להיות מתירא לעשות מעשה ביום השני, ועם כל זה לא נתירא ועשה מעשה, ואמר לרשע "למה תכה רעך".
גבורות השם
"וירא איש מצרי מכה וגו'" (שמות ב, יא). מהו "וירא", אמרו רבותינו ז"ל נוגשים היו מן המצרים ושוטרים מן ישראל וכו', עד וראה מה עתיד לעשות לו בשדה וכו'. אבל בסנהדרין בפרק ארבע מיתות (נח:), אמר רבי חנינא, גוי* שהכה את ישראל חייב מיתה, שנאמר (שמות ב, יב) "ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול". סבירא לן דחייב מיתה אף בבית דין של מטה מחמת הכאה זאת שהכה אותו. והטעם הוא דבר חכמה מאוד, ואין כאן מקומו.