וַיָּבֹ֥אוּ הָרֹעִ֖ים וַיְגָרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת־צֹאנָֽם׃
גבורות השם
"ולכהן מדין שבע בנות" (שמות ב, טז). נתעוררו רז"ל במדרש רבות (שמו"ר א, לב), והלא הקב"ה שונא את העבודה זרה, ולמה נתן הקב"ה מנוח* לצדיק אצל עובד עבודה זרה. אלא שפירש מעבודה זרה ונדוהו מאצלם, לכך כתב לשון (שמות ב, יז) "ויגרשום", כמו דאת אמרת (בראשית ג, כד) "ויגרש את האדם", מפני הנדוי שהיה האדם בנדוי, וכן "ויגרש" הנאמר כאן. ולפיכך כתוב "ויגרשום" במ'* בלשון זכר, ולא כתיב "ויגרשון", שבא ללמד שלא בשביל שדרך הזכר להיות מושל על הנקבה (בראשית ג, טז) גרשו אותן, אלא אין הפרש בין זכרים ובין נקבות, לעולם היו מגרשין אותן מפני הנדוי שפירש מעבודה זרה. ופירוש חזק הוא.
גבורות השם
"ויקם משה ויושיען" (שמות ב, יז), מלמד שהיה משה יושב עליהם בדין וכו'. דקדקו רז"ל במלת "ויקם", דלא הוי למכתב רק "ויושיען". לכן אמרו כי המלה הזאת מרמז לך שמתוך הדין נתעורר משה, כדיין המתעורר לעשות מעשה כאשר יראה בעיניו העיוות והשקר. ולכך נאמר "ויקם", והוא התעוררות הדין, וזהו הוראה על הנפש השלימה של משה.
מורה נבוכים
המדרגה הראשונה. תחילת מדרגות הנבואה – שילוה לאיש עזר אלהים שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול, כהצלת קהל ישובים מקהל רעים, או הציל חשוב וגדול, או השפיע טוב על אנשים רבים, וימצא מעצמו לזה מניע ומביא לעשות – וזאת תקרא ׳רוח יי׳ והאיש אשר ילוה אליו זה הענין יאמר עליו ש״צלחה עליו רוח יי״ או ״לבשה אותו רוח יי״ או ״נחה עליו רוח יי״ או ״היה יי עמו״ וכיוצא באלו השמות. וזאת היא מדרגת ׳שופטי ישראל׳ כולם אשר נאמר בהם על הכלל: ״וכי הקים יי להם שופטים והיה יי עם השופט והושיעם. וזו היא גם כן מדרגת ׳משיחי ישראל׳ החשובים כולם. והתבאר זה בפרט בקצת ה׳שופטים׳ וה׳מלאכים׳: ״ותהי על יפתח רוח יי״ ונאמר בשמשון ״ותצלח עליו רוח יי״ ונאמר ותצלח רוח אלהים על שאול כשמעו את הדברים״; וכן נאמר בעמשא כאשר הניעתהו ׳רוח הקודש׳ לעזור את דוד: ״ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים לך דויד ועמך בן ישי שלום וגו׳״. ודע, שכמו זה הכח לא נבדל מ׳משה רבינו׳ מעת השיגו לגדר האנשים – ולזה התעורר להרוג את ה׳מצרי׳ ולמנוע הרשע משני הניצים; ומחוזק זה הכוח בו – עד שאחרי פחדו וברחו בהגיעו למדין והוא גר ירא, כאשר ראה מאומה מן העול – לא משל בעצמו מהסירו ולא יכל לסבלו, כמו שאמר ״ויקם משה ויושיען״. וכן נלוה אל דוד כמו זה הכח אחר ש׳נמשח בשמן המשחה׳ כמו שאמר הכתוב בו ״ותצלח רוח יי אל דוד מהיום ההוא ומעלה״ – ולזה התגבר אל ה׳ארי׳ וה׳דוב׳ וה׳פלישתי׳. וכיוצא ב׳רוח יי׳ זאת, לא הביאה אחד מאלו לדבר בדבר, אבל תכלית זה הכח – להעיר זה המחוזק לפועל אחד ולא לאי זה פועל שיזדמן, אלא לעזור עשוק – אם אחד גדול או קהל או למה שמביא לזה. וכמו שאין כל מי שרואה חלום אמיתי – נביא, כן אין כל מי שילוה אליו עזר לדבר אחד – אי זה דבר שנזדמן, כקנות ממון, או הגיע לענין מיוחד בו – יאמר עליו שהתחברה אליו ׳רוח יי׳, או ׳יי עמו׳ ושהוא עשה מה שעשה ב׳רוח הקודש׳. ואמנם נאמר זה המי שעשה טוב גדול מאד, או מה שמביא אליו כ׳הצלחת יוסף בבית המצרי׳ אשר היתה סיבה ראשונה לענינים גדולים התחדשו אחר כן – כמו שהתבאר.