לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת־זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ יְהוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֙דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת־הֶעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם׃
נתיבות עולם
ומה שזכר כאן אלו שלשה, דהיינו "פוקד עון אבות וגו'" בכלל י"ג מדות של רחמים, הוא דעת המפרשים שהביא הרמב"ן ז"ל בפרשת יתרו (שמות כ, ה), שפירשו "פוקד עון אבות על בנים" היינו שהוא זוכר עון על הבנים, דהיינו אם יולד בן צדיק, הקב"ה מכפר על האב שחטא בשביל בניו. וכן עד רבעים, אם יולד בן צדיק, מכפר על האב החוטא. ואם כלם רשעים, נכרתו כלם ביחד. והנה לפי זה בודאי "פוקד עון אבות על בנים" הוא מדת הרחמים לגמרי. אבל הרמב"ן ז"ל הקשה על פירוש זה, כמו שמבואר בדברי הרמב"ן ז"ל בפרשת יתרו (שם), שאם כן למה אמר הכתוב הזכירה שהיא לטובה, ולא יזכיר הנקמה שתהיה אם לא ישובו מדרכם עד דור רביעי. ובאמת כי בודאי זה קושיא. ועוד, כי הכתוב אומר (שמות כ, ה) "ועל רבעים לשונאי", לא היה לו להזכיר "לשונאי". אבל אם נפרש שבפרשת יתרו (שם) בודאי לא הזכיר רק הפקידה שהיא לרעה בלבד, לפקוד עון האב על הבנים, ולפיכך כתיב שם "לשונאי". ואלו אצל י"ג מדות של רחמים, שהכתוב בא לומר רחמיו* של השם יתברך, ויאמר הכתוב כי פוקד העון על הבנים ועל בני בנים, שאם יש בבנים או בבני בנים עד רבעים בן צדיק, אז השם יתברך מוחל לו. ומלה זאת של "פוקד" משמש לטובה ומשמש לרעה, כמו שאמרו במדרש (ילקו"ש ח"ב רמז פח), ופרשנו דבר זה אצל (שמות ג, טז) "פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם" בחבור גבורת השם (פכ"ו), ואם כן אין כאן קשיא.
גבורות השם
"לך ואספת זקני ישראל" (שמות ג, טז), צוה לאסוף זקני ישראל. בספרי (במדבר יא, טז) בכל מקום חלק כבוד לזקנים.
גבורות השם
"ואמרת אליהם פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם" (שמות ג, טז). בשמות רבה (ג, ח), אמר לו מסורת בידם מיוסף שבלשון זה נגאלים, שנאמר "פקד פקדתי אתכם וגו'", מיד "ושמעו לקולך" (שמות ג, יח), למה, שמסורת גאולה היה בידם שכל גואל אשר יבא ויאמר פקידה כפולה גואל של אמת, עד כאן.