שמות ה:כג מחשבת ישראל: עקידת יצחק, תורת העולה, דרשות אל עמי וגבורות השם

במדרש (ש"ר פרש' כ"נ) נופת תטופנה שפתותיך כלה (שיר ד). אמר משה לפני הקב"ה רבון העולמים באותו הדבר שחטאתי אני מקלסך משל למלך שמרד' עליו מדינה אמר המלך לדוכוס שלו נלך ונלחם עמה אמר לו דוכיס אין אתה יכול לה החריש המלך והלך בליל' בעצמו וכבשה ידע דוכוס עשה עטרה והביאה אל המלך א"ל העטרה הזאת למה אמר לו בשביל מה שחטאתי לפניך כך אמר משה אני חטאתי לפניך באז שנא' (שמות ה) ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וגו' לכך אני משבחך באז ישיר משה. בא וראה שהצדיקים במה שהם סורחין הם מתקנין הה"ד נופת תטופנה שפתותיך כלה וכו':

ואמר אחר כך (יומא לג א), כי שני גזרי עצים קודמין לדשון מזבח הפנימי, מטעם שכבר כתבתי לעיל כי הדשון מזבח הפנימי היה מורה על הסרת המדות הפחותות שהן שלימות ראשון, ואחר כך ראוי להקטיר הקטורת שהוא מורה על עשיית המעשים הטובים אשר הם המסילה והמביאה אל תכלית האנושי שהוא השגת שכל העיוני הנמשל בקטורת, וכמו שנתבאר. וכן היה בענין משה רבינו ע"ה בהוציאו את ישראל ממצרים, כי אחר שהראה לו הקדוש ברוך הוא עניני האותות הנזכרים הנרמזים בשני גזרי עצים, הוצרך תחלה לדשן מזבחו ולהסר קצת מדות רעות שיה בו, וזה כי אחר שנאמר לו עניני האותות הנזכרים, חזר ואמר (שמות ד י) בי אדוני, לא איש דברים אנכי וגו', ואחר שאמר לו ה' יתעלה (שמות ד יא), מי שם פה לאדם וגו', חזר ואמר (שמות ד יג) שלח נא ביד תשלח. והנה זה עון אשר חטא, עד שנאמר (שמות ד יד) ויחר אף ה' במשה וגו'. וגם אחר כך נכשל בענין מילת בנו עד שבא המלאך לבלעו, ואחר כך אמר (שמות ה כג) ומאז באתי אל פרעה וגו', והוכיחו ה' על זה באמרו (שמות ו ג) וארא אל אברהם וגו'. ואחר הכל חזר ואמר (שם ו ל) הן אני ערל שפתים וגו', שכל זה מורה שמשה רבינו ע"ה עם כל גדולתו לא היה נשלם בשלמות ראשון, והיה לו קצת מדות פחותות ממדת הפחד על שלזה היה מסרב לילך בשליחותו והוצרל להסירן והוא ענין דשון מזבח הפנימי.

והחטא של משה היה בזה שעמד על נקודת השקפה הראשונה והוציא את האמת מהמציאות, וכשפרעה חדל לתת תבן התרגש כל כך מזה עד שהרהיב לעמוד לפני הקב"ה בטענה "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך" (שמות ה, כג), אבל גם התשובה של משה היה ב"אז", כי הביט על הדברים מנקודת השקפה אחרת להוציא מציאות מהאמת, אמת פיוטית, אמת של שר העולם, שהמציאות נגררת אחריה בין אם תרצה בכך ובין אם לא תרצה בכך, וזה הביאו ל"אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לד'", ו"שר לא נאמר אלא ישיר", כי אמת ממין השני מכוונת יותר אל העתיד מאשר אל ההוה, קולעת אל מה שראוי להיות ולא אל מה שהוא בפועל עכשיו. אמת כזו רואה את האותות למרחוק ומה שהיא גוזרת הקב"ה מקיים, ואם כי כעת אין כלל מה לשיר, כי ס"ס גם אחרי שמת מצרים על שפת הים עוד נשארו במדבר הנורא. אבל "אז ישיר" אמת כזו תביא סוף סוף לשירה, אם בהקדם או באחור מעט.