שמות ז:כ מחשבת ישראל: גבורות השם

"ויאמר אליו מזה בידך וגו'" (שמות ד, ב), רז"ל פרשו בשמות רבה (ג, יב) שרמז לו בנחש, כי ראוים ישראל שיהיו נגאלים ממצרים, כי מצרים הם נושכים וממיתים את ישראל כאשר הנחש ממית, וזה אות הנחש. ועוד, כי המצרים טמאים ומטמאים את ישראל כמצורע הזה שהוא מטמא, וישראל קדושים וטהורים, אין ראוי להניח אצלם, כי טמא וטהור אינם ראוים ביחד כלל, ומזה הצד ראוי שתהיה הגאולה, וזה אות הב'. ואחר* זה האות "ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה והיה דם" (שמות ד, ט), האות הזה שהמצרים ראוים לעונש על אשר עשו רע לישראל, ומפני כך ראוי שתהיה ההוצאה, כדי שיקבלו המצרים עונשם. ולכך היה האות הג' במי היאור של המצרים, והיא מכה הראשונה שהביא הקב"ה על המצרים (שמות ז, כ), והרמז שראוי שיהיו נלקים המצרים במכות. כך יש לפרש ענין ג' אותות, שמצד אלו שלשה דברים ראויה ההוצאה; מצד מצרים, אם יניח ישראל ברשותם ימיתו אותם, כמו הנחש הממית. או מצד שאיך ידבק טהור וטמא יחד, ולפיכך ראוי הפרישה. אם מצד השם יתברך, שהוא רוצה לקיים השבועה (בראשית טו, יד) "וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי", כך מוכיח בשמות רבה.

ואין בכל מכות שנוי במתפעל, שאמר דבר זה נעשה בו חדוש, כמו הדם, שנעשה מן המים דם (שמות ז, כ), שהרי הוא בריאה שאינו בדרך הטבע. אבל שאר מכות, שהיו המים שורצים צפרדעים (שמות ח, ב), אין כאן חידוש במתפעל, שהרי כל יאור דרך להשריץ צפרדעים. וכן דרך כל ארץ להשריץ כנים (שמות ח, יג), ואם כן אין זה שנוי במתפעל. וכן הערוב (שמות ח, כב), כבר היו בעולם החיות הדורסות, אלא שצריך להביאם על מצרים. וכן הדֶּבֶר (שמות ט, ו), וכן השחין (שמות ט, י), וכן הברד (שמות ט, כג), וכן הארבה (שמות י, יד). והחושך (שמות י, כב), אף על גב שאין רגיל להיות חושך בעולם, מכל מקום אין החושך רק העדר האור, ולפיכך אין שנוי זה אל המתפעל, רק שצריך סבה שיבא חושך לעולם, דהיינו דבר המבטל האור. ומכל שכן מכת בכורות אינו כלל שנוי במתפעל, רק שצריך סבה פועלת את מיתת הבכורות. לפיכך לא תמצא מכה שתקרא "מופת" רק דם, שהוא שנוי במתפעל, שאין מצד המים שיהיו דם, וכאשר נהפכו הוא שנוי במתפעל. וכאשר תאמר החטה הזאת, עתה בזמן החורב תצמח חטה, וזה בודאי שנוי, אבל אין שנוי זה* במתפעל, שהרי החטה היא מוכנה לצמוח ולגדל חטה. אבל שנוי במתפעל הוא זה שתאמר הנה מן הקטנית תצמח חטה. וזה בודאי אין שנוי בפועל, אבל השנוי הוא במתפעל, שאינו ראוי הקטנית לזה.

וכאשר תעיין תמצא שהמכות היו כפולות לגמרי, שהרי המכה הראשונה מן ה' ראשונות היתה דם (שמות ז, כ), ומכה* ראשונה מן האחרונות היתה שחין (שמות ט, י). שאין השחין רק תוספת דם, ואין חלוק ביניהם, רק שהמכה הראשונה מן ה' ראשונות היא דם בתחתונים, והשחין הוא באדם, שהרי האדם הוא התחלת העליונים, שהרי יש בו הנשמה מן העליונים, ודבר מבואר הוא. המכה השנית מן ה' הראשונות צפרדעים (שמות ח, ב), שרץ הבא מן המים בתחתונים. והמכה השנית מן ה' האחרונות ברד (שמות ט, כג), שהוא מן מים העליונים, שהמטר והברד מן מים עליונים הם*, כדאמרינן בפרק קמא דתענית (ט:) ובבראשית רבה בפרשת בראשית (יג, י) שהמטר מן מים העליונים. וכן הברד בודאי מן מים העליונים הם, שאין חילוק בין מטר ובין ברד, שאין ברד רק מטר שנקפא. מכה שלישית מן הראשונות כנים (שמות ח, יג), והם שרץ הארץ. ומכה שלישית מן האחרונות ארבה* (שמות י, יד), והארבה הוא שרץ העוף, דכתיב (ויקרא יא, כ-כב) "כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם, אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף את הארבה למינו וכו'", הרי כי אף הטהורים נקראים "שרץ העוף", וכל שכן הטמאים שנקראים "שרץ העוף". ואין הבדל ביניהם, רק שהכנים הם שרץ הארץ בארץ למטה, וארבה שרץ העוף למעלה, מעופף בשמים, שאין הארבה משכנו בארץ, אלא מעופף בשמים, שנאמר (בראשית א, כ) "ועוף יעופף על פני רקיע השמים". מכה רביעית מן הראשונות ערוב (שמות ח, כ), מן החיות, והוא למטה, כנגד זה למעלה החושך. וידוע כי החיות הרעות ממשלתם בלילה ובחושך, כדכתיב בקרא (תהלים קד, פסוקים כ, כב) "תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער, תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון". ועוד, הערוב נקרא "ערוב" על שם עירוב מן* חיות רעות, והנה החושך גם כן נקרא "ערב" הפך היום שנקרא "בוקר", ופירשו המפרשים כי הלילה נקרא "ערב", לפי שבו מתערב הכל, ואין הבדל בין דבר לדבר. והבקר נקרא "בקר" על שם שיכול לבקר בין דבר לדבר. ולפיכך הערוב למטה מן עירוב חיות הרעות, דומה אל חושך, שהוא עירוב שבא מן שקיעת השמש מלמעלה. המכה החמישית מן הראשונות היה הדֶּבֶר למטה בבהמות (שמות ט, ו), נטילת נשמה. המכה החמישית מן האחרונות היא* מכת בכורות (שמות יב, כט), נטילת נשמת האדם, שהיא מן עליונים.