שמות ח:יח מחשבת ישראל: בית אלהים, מורה נבוכים וגבורות השם

ונאמר כי הראיה מן המוחש כי מרע"ה הוא רבן של כל הנביאים, מה שראו אבותינו יוצאי מצרים ובאזניהם שמעו וספרו לנו מה שנתפרסם אצלם מן הנסים הגדולים שנעשו על ידי משה רבינו במכות מצרים שידעו וראו המכות במצרים והפלא ה' בינם למצרים שלא נגעו בהם, כי זה היה מופת גדול לגודל הנס ושהיה מאתו ית' כמ"ש במכת ערוב (שמות ח') והפליתי וגו' את ארץ גשן וגו' למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ, להפריש ולהבדיל בין ישראל לביניכם, וכולם היו יודעים כל מכה ומכה שהיה מביא משה על מצרים אימתי יביאנה ואימתי יסירנה מהם ושבהם לא יגע רע.

וכאשר יצא ׳עמודו של עולם׳ והתבאר לו שיש אלוה נפרד לא גוף ולא כח בגוף, ושכל אלו הגלגלים והכוכבים – מעשיו, והבין שקרות ההבלים ההם אשר גדל עליהם התחיל לסתור אמונתם ולזיף דעותם, ופרסם כנגדם וקרא ״בשם יי אל עולם״ – קריאה שכוללת מציאות האלוה והתחדש העולם מאתו.

הספר הגדול בזה – ספר העבודה הנבטית העתקת אבן וחשיה. ואני עתיד להודיעך בפרק יבוא למה שמו הצאבה אמונותיהם כתובות עם עבודת האדמה. וזה הספר מלא שגעונות ׳עובדי עבודה זרה׳ וממה שנפשות ההמון נוטות אליו ונקשרות בו – רצוני לומר: עשית הטליסמאות והורדת הרוחניות והכישוף והשדים והמזיקים השוכנים במדברות; וגולגל גם כן בספר ההוא שגעונות עצומות (ישחקו מהם אנשי השכל) חשבו בהם לדקדק ולטעון במופתים המבוארים אשר ידעו בהם כל אנשי העולם שיש אלוה שופט על כל בני העולם – כמו שאמר ״למען תדע כי ליי הארץ״ ואמר: ״כי אני יי בקרב הארץ״.