שמות ח:כ מחשבת ישראל: גבורות השם

"העתירו אל ה'" (שמות ח, ד). ואף* על גב שכל מכה ומכה היה לה שיעור ז' ימים, שכן דרשו (שמו"ר ט, יב) מפסוק (שמות ז, כה) "וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור". היינו שלא היתה הולכת ומוספת, כי היאור שהיה דם, אין ספק כי היאור אינו עומד, וכל שעה מים אחרים באים. וכל מים שבאו היו לדם עד שבעה ימים, ואחר שבעה לא היה זה. וכן הצפרדעים, שהיה היאור משריץ עוד יותר צפרדעים עד שבעה ימים, ולא יותר. אבל אם לא היה תפלת משה, אותם שבאו על מצרים לא היו הולכים, אלא היו נשארים אף אחר שבעה ימים. וכן הארבה שהיה שם (שמות י, יד), היה נשאר אף אחר שבעה ימים, לכך התפלה (שמות י, יח) להסיר אותם. וכן הערוב אשר היה שם (שמות ח, כ) היו נשארים, ועל ידי התפלה הוסר (שמות ח, כו). והברד גם כן, הברד שהיה כבר באויר ובעננים לא היה פוסק, אם* לא היתה תפלת משה (שמות ט, לג), ותפלת משה גורמת להסיר אף הברד שהיה באויר, שנאמר (שם) "לא נתך ארצה", כך יראה.

וכאשר תעיין תמצא שהמכות היו כפולות לגמרי, שהרי המכה הראשונה מן ה' ראשונות היתה דם (שמות ז, כ), ומכה* ראשונה מן האחרונות היתה שחין (שמות ט, י). שאין השחין רק תוספת דם, ואין חלוק ביניהם, רק שהמכה הראשונה מן ה' ראשונות היא דם בתחתונים, והשחין הוא באדם, שהרי האדם הוא התחלת העליונים, שהרי יש בו הנשמה מן העליונים, ודבר מבואר הוא. המכה השנית מן ה' הראשונות צפרדעים (שמות ח, ב), שרץ הבא מן המים בתחתונים. והמכה השנית מן ה' האחרונות ברד (שמות ט, כג), שהוא מן מים העליונים, שהמטר והברד מן מים עליונים הם*, כדאמרינן בפרק קמא דתענית (ט:) ובבראשית רבה בפרשת בראשית (יג, י) שהמטר מן מים העליונים. וכן הברד בודאי מן מים העליונים הם, שאין חילוק בין מטר ובין ברד, שאין ברד רק מטר שנקפא. מכה שלישית מן הראשונות כנים (שמות ח, יג), והם שרץ הארץ. ומכה שלישית מן האחרונות ארבה* (שמות י, יד), והארבה הוא שרץ העוף, דכתיב (ויקרא יא, כ-כב) "כל שרץ העוף ההולך על ארבע שקץ הוא לכם, אך את זה תאכלו מכל שרץ העוף את הארבה למינו וכו'", הרי כי אף הטהורים נקראים "שרץ העוף", וכל שכן הטמאים שנקראים "שרץ העוף". ואין הבדל ביניהם, רק שהכנים הם שרץ הארץ בארץ למטה, וארבה שרץ העוף למעלה, מעופף בשמים, שאין הארבה משכנו בארץ, אלא מעופף בשמים, שנאמר (בראשית א, כ) "ועוף יעופף על פני רקיע השמים". מכה רביעית מן הראשונות ערוב (שמות ח, כ), מן החיות, והוא למטה, כנגד זה למעלה החושך. וידוע כי החיות הרעות ממשלתם בלילה ובחושך, כדכתיב בקרא (תהלים קד, פסוקים כ, כב) "תשת חושך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער, תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון". ועוד, הערוב נקרא "ערוב" על שם עירוב מן* חיות רעות, והנה החושך גם כן נקרא "ערב" הפך היום שנקרא "בוקר", ופירשו המפרשים כי הלילה נקרא "ערב", לפי שבו מתערב הכל, ואין הבדל בין דבר לדבר. והבקר נקרא "בקר" על שם שיכול לבקר בין דבר לדבר. ולפיכך הערוב למטה מן עירוב חיות הרעות, דומה אל חושך, שהוא עירוב שבא מן שקיעת השמש מלמעלה. המכה החמישית מן הראשונות היה הדֶּבֶר למטה בבהמות (שמות ט, ו), נטילת נשמה. המכה החמישית מן האחרונות היא* מכת בכורות (שמות יב, כט), נטילת נשמת האדם, שהיא מן עליונים.

וכן אותן שלש מכות שהיו בחלל העולם, והם ערוב דֶּבר שחין. ידוע כי הערוב חיות רעות הטורפות בשיניהם, והוא נקרא השחתה, שמשחיתם* חיות רעות. וזה אינו פועל טבעי, שאין מעשה חיה רעה פועל טבעי. ולפיכך נאמר אצל הערוב (שמות ח, כ) "תשחת הארץ מפני הערוב", שהיו החיות הרעות משחיתם, וזה פועל אינו טבעי. אמנם מכת הדֶּבר הפך זה, שהמיתה הוא דבר טבעי לעולם, כי המיתה טבעית לנבראים התחתונים. הרי הערוב בלתי טבעי לגמרי, והדֶּבֶר הוא טבעי לגמרי. אמנם השחין הוא ממוצע, כי הוא אינו ענין טבעי לגמרי, שהרי השחין הוא יוצא מן הטבע, והוא מותר הטבע, ואינו גם כן בלתי טבעי לגמרי, רק הוא מן מותרות הטבע. וזה כמו ממוצע בין דבר שהוא בטבע, ובין דבר שהוא שלא בטבע. כי השחין נעשה מן הטבע, שהרי בדרך הטבע נעשה, יש בו צד טבע*. אמנם במה שהוא אינו ראוי שיהיה נמצא השחין עם* האדם על פי הטבע הישר, יש בו דבר שאינו טבע, לכך הוא ממוצע בין שניהם.