שמות ט:ט מחשבת ישראל: גבורות השם

ובאחת נשתתפו כלם, כי מכת שחין שהיתה בגוף האדם ובגוף הבהמה (שמות ט, ט), ראוי שישתתף בזה משה ואהרן. כי דבר זה אינו דומה לערוב, גם לדֶבר, שלא היתה מכת הערוב והדֶבר בגוף, רק היה מגרה בהם נפש הערוב, והדֶבר הוא שנטל נפשם מהם בלבד. ולכן באלו לא נשתתף משה ואהרן, רק על ידי הקב"ה היה. אבל השחין שהיה בגוף האדם ובגוף הבהמה, ראוי שישתתף משה ואהרן עם הקב"ה, שודאי עיקר המכה ראוי שתהיה על ידי הקב"ה, כמו שנתבאר למעלה, שהיא באדם ובבהמה, שהם עיקר הנבראים שהם בארץ. מכל מקום נשתתפו בזה משה ואהרן, כי הגוף שהיתה בו המכה הוא מן השמים ומן הארץ. וזה כי האדם נברא מן האדמה (בראשית ב, ז), ואין האדם מן האדמה בלבד, כי האדם הוא מורכב, והרכבתו הוא מן השמים, כי המזג שיש לאדם שהוא מורכב מארבע יסודות הוא פועל השמים כאשר ידוע, ולכך נשתתף משה ואהרן עם הקב"ה.

והנה שלש מכות הראשונות, דם צפרדע כנים הם בתחתונים, שזהו שנהפך היאור לדם (שמות ז, כ), והיאור היה משריץ צפרדעים (שמות ז, כח), והארץ כנים (שמות ח, יג). ומכת ערוב דֶּבר שחין לא היתה בתחתונים כלל, כי אם בשוכנים בחלל העולם. כמו הערוב מן החיות רעות, שוכנים בחלל העולם, לא כמו הצפרדעים וכנים שהם במים ובעפר, אבל הערוב, שהם חיות רעות, ודֶבר בבהמות (שמות ט, ג), ושחין לאדם ולבהמות (שמות ט, ט-י), הכל בבעלי חיים שהם בחלל העולם. ולא כן הראשונים, אין דירתם בחלל, שאין הצפרדעים דירתם רק במים, ואין דירת הכנים רק בעפר, לא בחלל העולם, שאין נקרא שרץ השורץ על הארץ דירתו בחלל העולם, כי אם הבהמה והאדם שאינם שרץ הארץ. ואפילו אם היו הכנים נקראים שהם בחלל העולם, מה שאין הדבר כך כלל וכלל, לא שייך שיהיה נקראת מכת כנים בחלל העולם, שהרי המכה היתה לעפר, כדכתיב (שמות ח, יב) "נטה את מטך והך את עפר הארץ וגו'". ושלש אחרונות הם בשמים; כי הברד מן השמים, כדכתיב בקרא. והארבה הוא עוף יעופף ברקיע השמים. והחושך, שלא ישמש למצרים מאורות השמים. הרי הם שלשה מכות אחרונות בשמים. ואחר כך מכת בכורות, היא על הכל, שהרי היא לנשמת האדם העליונה, שהנשמה יש לה מעלה יותר מן השמים. לפיכך יש סדר מיוחד למכת דם צפרדע כנים, וסדר מיוחד למכת ערוב דבר שחין, וסדר מיוחד למכת ברד ארבה חושך בכורות.