וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה־אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת־עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי׃
אגרות צפון
והחוקים: כמו עם האדם כן תתנהג עם כל יצור ממך ולמטה; מהאדמה אשר תשא הכל, עד הצמחים ומפלגת הבעלי חיים. גופך וכחות נפשך "האני" שלך, אשר יותר מכלם תכנה בשם "שלי" — הלא הוא, לפעול נגדם במדת הצדק כמו נגד האדם. — המשפט היוצא שם ממושג השווי של העצמים הדומים לך, יצא לנו פה ממושג קנין ה', ה', אשר הוא למגן ומחשה בעד כל הנכנעים תחתך מיצר לבבך. — חובות המשפטים מובנים וברורים לך יותר, יען עפ"י הרוב עליך רק להכיר את עצמותך, למען תרגיש אל נכון את רגשות אחיך האדם, גבר עמיתך, לוא יכולת לחוש ולהרגיש ככה בדברים הנוגעים לכל יצור אחר, לוא הכרת ככה את גופך ורוחך ותנאי הפעולה אשר יפעלו יחד; כי אז גם החוקים היו ברורים ומובנים לך כהמשפטים, המה ידרשו ממך: כבוד היצורים בהיותם קנין ה', אל תשחית דבר מהם! אל תרע ואל תצר למו! אל תעש בם כלה! השתמש בכל דבר בהשכל ודעת. כבד את קיום המינים בהיותם סדר ה', אל תערבם כלאים. כבד את הברואים בהיותם עבדים במערכת הבריאה. כבד רגשות ונטיות הבעלי חיים. כבד גוף האדם גם בצאת נפשו. כבד גופך. והחזקתו בהיותו חומר, ציר וכלי יוצר לרוחך. להגביל ולהכניע גם נטיות לבבך ופעולותיך הארציות תחת חוק ה', למען גם הנה תהיינה קדושות רק על טהרת האנושיות בבנין תכלית האדם הקדושה, — ואל תשפל למדרגת בהמה. כבד רוחך חלק אלקי במזון וכלכלת גופו שהנהו כלי למעשהו, וכי תביא אל תוכו רק מזון כזה, אשר לא ישביתהו מטהרו, למען יוכל להיות ציר אמונים בעד העולם אל הרוח ובעד הרוח אל העולם, ולא יבוא לידי התרפות או מלחמת החושים. לכן עליך לכסות ולהכשיר את חלק הבהמי שלך, לבלי תפריז להעריך את ערכו ולכבדו, עד כי כל צדדי ההתנגדות יבואו בך אל עמק השוה, וגם התשוקה הבהמית תתהפך לתשוקת אדם המעלה בטוב טעם ודעת. ובאחרונה כבד נפשך בדבורך ומוצא שפתיך. —
גבורות השם
ומה שנאמר במכות הברד (שמות ט, כט) "כצאתי את העיר הקולות יחדלון למען תדע כי לה' הארץ", הזכיר שם המיוחד. לפי שקבע שעה מיוחדת, שאמר "בצאתי את העיר הקולות יחדלון", ולכך אמר "למען תדע כי לה' הארץ". ומפני שמשה אמר מעצמו "הקולות יחדלון בצאתי העיר", ופרעה לא קבע השעה, ואפשר לבעל דין לחלוק ולומר בלאו הכי נמי היה פוסק, ומשה ידע זה, ולפיכך לא רצה להזכיר שם המיוחד בהתראה, רק אמר (שמות ט, יג) "ה' אלקי העברים". ומכל מקום כיון שמשה קבע שעה "כצאתי מן העיר וגו'", אמר "למען תדע כי לה' הארץ", והיכולת בידו לעשות כל דבר אשר ירצה ובשעה שירצה, כאשר תתן דעתך על זה.
גבורות השם
ואלו מכות נתן רבי יהודה בהם סימנים; דצ"ך, עד"ש, באח"ב. ויש לדקדק, מה חידש רבי יהודה בסימן הזה, ומה צריך לסימן הזה. ובודאי כאשר ראה רבי יהודה באלו מכות דבר מסודר, נתן לסדר שלהם סדר ראוי. וזה שראה כי היה מכת הדם בהתראה (שמות ז, טז-יז), ומכת צפרדע בהתראה (שמות ז, כו-כז), ומכת כנים בלא התראה (שמות ח, יב). ואחר כך חזר לסדר הראשון; מכת ערוב בהתראה (שמות ח, טז-יז), ומכת דבר בהתראה (שמות ט, ב-ג), ומכת שחין בלא התראה (שמות ט, י). ואחר כך חזר לסדר הראשון; מכת ברד בהתראה (שמות ט, יג-יח), ומכת ארבה בהתראה (שמות י, ג-ד), ומכת חושך בלא התראה (שמות י, כא-כב). ומכה אחרונה, שהוא מכת בכורות, גם כן בהתראה (רש"י שמות יא, ד). ולסדר הזה נתן סימן דצ"ך עד"ש באח"ב.