וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת־הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל־יְהוָ֑ה וַֽיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹא־נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה׃
גבורות השם
"העתירו אל ה'" (שמות ח, ד). ואף* על גב שכל מכה ומכה היה לה שיעור ז' ימים, שכן דרשו (שמו"ר ט, יב) מפסוק (שמות ז, כה) "וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור". היינו שלא היתה הולכת ומוספת, כי היאור שהיה דם, אין ספק כי היאור אינו עומד, וכל שעה מים אחרים באים. וכל מים שבאו היו לדם עד שבעה ימים, ואחר שבעה לא היה זה. וכן הצפרדעים, שהיה היאור משריץ עוד יותר צפרדעים עד שבעה ימים, ולא יותר. אבל אם לא היה תפלת משה, אותם שבאו על מצרים לא היו הולכים, אלא היו נשארים אף אחר שבעה ימים. וכן הארבה שהיה שם (שמות י, יד), היה נשאר אף אחר שבעה ימים, לכך התפלה (שמות י, יח) להסיר אותם. וכן הערוב אשר היה שם (שמות ח, כ) היו נשארים, ועל ידי התפלה הוסר (שמות ח, כו). והברד גם כן, הברד שהיה כבר באויר ובעננים לא היה פוסק, אם* לא היתה תפלת משה (שמות ט, לג), ותפלת משה גורמת להסיר אף הברד שהיה באויר, שנאמר (שם) "לא נתך ארצה", כך יראה.