וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהוָ֣ה לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי׃
עקידת יצחק
ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. להיות עם בני ישראל אצל אביהם שבשמים בנים גדל ורומם בכל אשר עשה להם במצרים ועל הים ואף אשר קדם להם בלחם ובמים ובשלו. והם פשעו בו על ריבם ועל נסותם על ה'. לאמר היש ה' בקרבנו אם אין. ולא עוד אלא שהרימו יד באלהיהם במה שבקשו לפגוע בשר צבאו נאמן ביתו אשר צעק מהם עוד מעט וסקלוני. היה להם מלחמת עמלק בעת ההיא סכנה נפלאה ועצומה בלי ספק כי על מה יפנו לעזרה כח ידם אין להם כי הידים ידי עשו וה' הסתיר פניו מעדת יעקב כי נתנה עליו בקולה ושנאה על הדרך שפירשנו בסוף שער שקדם. הוא שסמך פרשת עמלק לפרשת מסה ומריבה כמו שהיו סמוכין במאורע כלומר עודם מדברים במרד ובמעל היש ה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק וילחם עם ישראל:
בית אלהים
תפלת משה ברפידים (שמות י"ז) ויצמא שם העם ויצעק משה אל ה', (ספרי) להודיע שבחו של משה שלא אמר הואיל והם מדיינים עמי איני מבקש עליהם רחמים, אלא ויצעק משה אל ה', (תנחומא בשלח) אמר לפני המקום רבונו של עולם בינך ובינם אני הרוג, שאמרת אל תקפיד כנגדן כשאמרתי כי תאמר אלי שאהו בחיקך, וז"ש מה אעשה לעם הזה איני יכול להקפיד כנגדן ועוד מעט וסקלוני, והתפלה לא הוזכרה בכתוב, אלא שצעק והתפלל שלא היה יודע מה לעשות, כי היה רואה שהיו צמאים למים והיה ראוי שיצטערו ולא יתרעמו עליו, ומפני שסבל משה תלונותם, אמר לו האל יתברך עבור לפני העם, כלומר ראוי אתה להיות ראש וקצין עליהם לעבור לפניהם: