שמות יז:ז מחשבת ישראל: עקידת יצחק, פור הוא הגורל; דרשות לפורים ודרשות אל עמי

והיה כי יביאך אל הארץ וגומר לפי שפרשת שמע הנזכרת איך שתובן תורה על היותו הוא יתברך לנו לאלהים ואנחנו לו לעם אשר זה ממה שנתחקה בכל התורה והנביאים לענין אישות וקורבה זווגית כי על כן אמר ואהבת את יי' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך כי הוא המחוייב מאהבת נשים על שלשה דברים שאדם חייב לאשתו שאר כסות ועונה (שמות כ"א) כמו שכתבנו הענין יפה אצל מעשה המשכן שאר מ"ח. (ד) ולזה מה שסמך והיה כי יביאך יי' אל הארץ אשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק ליעקב לתת לך ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח וגומר. ירצה שהוא הזמין לפניה מה שראוי שיותן לה בכתובתה ומתנתה ושכבר יתן לפניה הארץ ההיא הטובה והרחבה אשר תשב בה ותאכל ותשבע ותותר כמו שנרמז זה כלו במה שאמר והנה יי' נצב עליו ויאמר וגומר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך (בראשית כ״ח:י״ג) וכמו שכתבנו שם ולכן שלא תשכח את אשר הוציאה מעבדות מצרים להיות מטרונה גדולה בביתו והזהירה על היראה והעבודה וכמו שאמרו אלו מלאכות שהאשה עושה לבעל' ואפי' מכנסת כמה עבדים אינה יושבת בטלה שהבטלה מביאה לידי שעמום (כתובות נ"ט:) וזה במה שאמר את יי' אלהיך תירא ואותו תעבוד (ד) ובשמו תשבע הוא הכבוד כי הוא יהי' דרך כבוד כמו שיתבאר בשער צ"ב ב"ה. והכוונה כי אם אמר בראשונ' ואהבת את יי' אלהיך לא תמנע מהיראה והעבודה והכבוד והזהירה ביותר מהניאוף כמו שאמר לא תלכו אחרי אלהים אחרם וגומר. כי אל קנא יי' אלהיך בקרבך. לא תנסו את יי' וגו' שמור תשמרון וגומר. (ה) לפי שהאשה האהובה בסמכה על אהבת בעלה וחשקו אליה לפעמים תרבה עליו געגועים לנסות הישנו אוהב אותה בכל לבו ובכל נפשו וכבר יהיה הנסיון הזה סכנה ובלבול באהבתם כמו שהיה להם במסה כשאמרו היש יי' בקרבנו אם אין (שמות י״ז:ז׳) רק שמור תשמרון את מצות יי' אלהיכם ועדותיו וחוקיו אשר צוך ועשית הישר והטוב וגומר כלומר עשה אתה מה שעליך לעשות והוא יעשה מה שעליו בלי ספק. כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות וגו'. ואמרת לבנך עבדים וגו'. זאת השאלה יחסו חכמי ההגדה אל הבן החכם (ו) והנה טוב טעמה ותשובתה על ידי הכתובים הנמשכים עד וצדק' תהיה לנו כי נשמור וגומר גם אומרם ז"ל אף אחה אמור לו כהלכות הפסח וכו'. כתבנו יפה בפרשת לקיחת הפסח שער ל"ח: כי יביאך יי' וגומר. ונשל גוים רבים מפניך וגומר. החרם תחרם אותם וגומר. ולא תתחתן בם וגומר. כי יסיר את בנך מאחרי כי אם כה תעשו וגו'. כי עם קדוש אתה וגומר. אחר שהחמיר על אזהרת עצמם צוה אותם שישתדלו בכל עוז להסיר המכשולות מהבנים וזה במה שיחרימו כלה לכל הגוים ההם ולכל אלהיהם ובתי עבודתם וכו'. ולפי שיראה שיש בזה אכזריות גדולה סמך ואמר כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך וגומר. והכוונה שתהיו מופרשים ומובדלים במדותיכם עד שלא יהיה הרחמנות והאכזריות המפורסם לעיני הכל רק אשר יסכים בו הדעת האלהי כמו שנתבאר יפה אצל מעשה שכם שער כ"ז ויבא עוד זכרונו בדין עיר הנדחת וכמו שאמר להלן לא תתגודדו ולא תשימו קרחה וגומר כי עם קדוש אתה ליי' אלהיך ובך בחר וגומר (דברים י״ד:ב׳). והענין בכל זה שלא כרת עם ישראל ברית ולא קרבם אליו להיות להם תכונות ומדות אנושיות כשאר העמים רק על מנת שיבדלו מהם ויתקדשו בם בכל אשר ימשך משם שום דבר בחלוף עבודתו ונתן דוגמת זה במה שאמר לא מרבכם מכל העמים חשק יי' בכם וגו'.(ז) ירצ' הלא תראו שאם היה חשקי כחשק מלכי האדמה לא הייתי חושק רק בעם היותר גדול והיותר עצום מכל העמים ואשר יהיו לו ממלכות רבות ועצומות אשר יתבצר בהם ויתר הדברים אשר יכללו תשוקות המלכים וחמודותם והנה לא עשיתי כן רק אתכם אהבתי עם היותכם המעט אשר על פני האדמה ולא היה לכם חלק ונחלה בארץ כשאר העמים אשר נאחזו בתוכה בכח ידם אלא כי מאהבת יי' אתכם ומשמרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם הוציא יי' אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך מצרים. והנה מזה תדע נאמנה כי יי' אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור בין שתהיינה מצותיו מסכימות אל דעות האנשים ומחשבותיהם ובין שתהיינה בלתי מסכימות והנה מאמר לא מרבבם והסמוך אליו נתבארו גם כן יפה בשער נ"ו עיין עליו. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו וגומר. הנה בזה ירא' שהודיע אותם כלל גדול מדרכי הנהגתו בשלומת רשעים וענשם ואמר שינהג עמם על שני דרכים לפי ענין האנשים החטאים (ח) וזה כי כשיהיו הרשעים הרבה הנה אז יחייבו הסבות הרבות להאריך להם ואם לא בזכותם וכמו שאמרו להודיע כמה ארך אפים לפניו וכו' (אבות פ"ה) וכבר כתבתי טעם האריכות הזה בפירוש בעשרה מאמרות נברא העולם בשער ג' ובספור המבול שער י"ג אמנם כאשר יהיה הרשע ביחיד או יחידים מעטים הנה אז ימהר יחיש פורענותו כי אין לו אותם הסבות על מה שיסמוך ולזה תמצא מפורש שעקר תרעומת האריכות בהם הוא בלשון רבים כמו שאמר המשורר כי קנאתי בהוללים וגו'. כי אין חרצובות למותם וגו'. בעמל אנוש אינימו וגומר. וסוף אמר הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל (תהילים ע״ג:י״ב) וכן אמר הנביא מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו י״ב:א׳). וחבקוק אמר על כן תפוג תורה ולא יצא לנצח משפע כי רשע מכתיר את הצדיק על כן יצא משפע מעוקל. וכן אמר למה תביט בוגדים תחריש כבלע רשע צדיק ממנו (חבקוק א׳:י״ג) כי הנה הוא הפליג התלונה לסבול הצדיק העול ההוא מהרשע אבל לא התלונן מאריכות הרשע ההוא אבל אמר המשורר ראיתי רשע עריץ וגומר ויעבור והנה איננו וגומר (תלים ל"ז) ולפלא אמר שלמה המלך עליו השלום ויש עושה רע מאת ומאריך לו אבל סמוך אמר כי גם יודע אני וגומר וטוב לא יהי' לרשע ולא יאריך וגומר (קהלת ח׳:י״ג). הנה שזה יהיה על הרוב ויחוייב מזה שהנהגתו ית' עם הרבים היא נפלאת מעיננו כי לו לבדו ידועות הסבות אשר בם יתקיימו ואיך ובמה תתמלא סאתם וכמו שביאר המשורר עליו השלום מה גדלו מעשיך יי' מאד עמקו מחשבותיך איש בער וגו'. בפרוח רשעים כמו עשב וגומר (תהילים צ״ב:ו׳-ז׳)אמנם הנהגתו עם היחידים היא יותר גלויה ומפורסמת מצד תכיפות פורענותם לחטאתם על הרוב וכמו שאמר ראיתי רשע עריץ וגומר ויעבור והנה איננו וגו' (שם ל"ז). והוא מה שהודיעם שיתנהג עמם על אלו האופנים כדי שלא יבטחו הרבים על אריכותם ושיפחד היחיד מתכיפות פורענותם והוא כלל גדול לחיים והוא אמרו ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לומר כי כשהשונאים רבים הם משלם להאבידו אותם כאשר יעלה הרצון לפניו או שיראה לפניו שהגיע קץ פורענותם כי הוא נעלם מכל זולתו וכמו שאמר מאד עמקו מחשבותיך (שם צ"ב). אמנם כשיהי' הרשע יחיד הנה לא יאחר לשונאו (ח) כי אל פניו של שונא ולדעתו ואל פני רוב העולם תהיה נכרת שלימות רשעתו. והנה זהו פירוש נכון בשמירת גבולי הלשון ומועיל מאד בידיעת דרכי ההנהגה ידיעה אמתית ונכונה ודרך התרגום הוא ידוע ונכון בתקון הלשון. והנה אחר כן אמר ושמרת את המצוה והחקים והמשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותה שהכל מוטל עליך מחברת הזווג שאמרנו מדרך המוסר. אמנם היות ^*שהענין הזיווגי וכו' ר"ל יחס הזיווג אשר בין בני ישראל ובין הי"ת דרך משל. שהענין הזווגי על הדרך הנזכר יחייב שמירת כל אלה הדברים הנרדפים שנמשכו זה אחר זה אחר פרשת שמע עם כל זה הרבה להתחבר עמה ולהרבות מתן שכרה תחת אהבתה ויראתה ועבודתה אל בעלה המחוייבים אליה ועל דרך שאמר המשורר ולך יי' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו (שם ס"ב). וכי אחר שהאדם חייב לעשות כל מלאכותיו לו ולעבודתו הנה מה שמשלם לאיש שכר טוב כמעשהו היא חסד גמור וכבר בא זה אצל ויחשביה לו צדקה שער י"ז והנה לזה חזר ואמר והיה עקב תשמעון וגומר. ויתכן שכל מה שאמר עד הנה מעבדים היינו לפרעה וגו' הוא תשובת הבן החכם על העדות והחקים לבד כי על החקים אמר ויצונו יי' לעשות את החקים האלה לטוב לנו כל הימים וגומר וצדקה תהיה לנו כי נשמור וגומר: ונמשכו הדברים עד כאן בהסיר המכשולות מלפניהם ופקפוק הבנים אם מטבעם ואם מחמת המונים בהם כמו שאמר על החקים דבר שהשען ואומות עכ"ום ת משיבן עליהם (יומא ם"ז.) ובתת סדר הנהגתו בשכרם ועונשם ועכשיו מסיים הענין בת טעם אל המשפטים ששאל שהוא הספק היותר עצום למה שנרא' החלק הזה מהמשפטים אשר בין העם בעניני הממונות ודיני חבלות וקנסות הוא מותריי בתורה אחר שכל העמים אשר על פני האדמה יש להם חוקים ומשפטים יחיו בהם וכמו שכתבנו בשער הנזכר במקום השאלה ונוסף עוד בפרשת משפטים שער מ"ו: ואמר

ובמדרש (מדבר רבה פ' י"ט) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר לא הוזכר שמו של משה בכאן מפני שנדון על המים ואין אדם מקלס ע"י ספקליטור + שלו ולמה לא נזכר שמו של הקב"ה משל לשלטון שעשה סעודה למלך שאל המלך יש אוהבי לשם אמר לו לאו אמר המלך אם אין איהבי שם אף אני איני הולך לשם כך אמר הקב"ה הואיל ומשה לא נזכר שם אף אני איני נזכר שם. כבר כתבנו למעלה מה שיחוייב שלא יזכרו בכאן השמות הללי לפי פשט הכתוב אמנם חז"ל יראה שכוונו בזה בדרך המדרש למה שהיינו בו עכשיו והוא לתת טעם לחרי האף הגדול הזה אשר לא הועילה בו כל תפלה וכל תחנה אלא שודאי חטאו של משה גרם כי הנה הוא לא היה שם בענין עליית הבאר ההוא בהוייתו אשר נקרא שמו עליו רבן של נביאים ומזה חוייב שלא ימצא אצלו האל יתברך בשמו המיוחד להיות רחום וחנון אבל היה לו לצאת ממדת השם ההוא לקדש שמו ברבים ברוך הוא וברוך שמו אמן. זהו מה שראינוהו יותר נאות בזה המעש' נמשך אל הדעת ואל פשטי הכתובים ויישובן ולמה שכתבו גדולי המפרשי' ז"ל גם לפי מה שהורגלנו עליו מפי המדרשות ואם נמצא בקצתם שייחסו זה החטא למאמר שמעו נא המורים לא כוונו בשיהיה המאמר ההוא עקר החטא אלא שייחסוהו אל תחלת דבריו וזה מבואר מאמרם ג"כ (תנחומא פ' זו) הצאן ובקר ישחט להם (במדבר י"ח) אי זו קשה זו או שמעו נא המורים אלא לפי שזו לא אמרה ברבים חסך עליו הכתוב ולא נפרע ממנו ושל מריבה היתה בגלוי לפיכך פרסמv הכתוב הרי מבואר מה שרצינו משני פנים. האחד במה שפעם יכנהו אל שמעו נא המורים ופעם אל מי מריבה. והשני והוא העקר שמטעם אומרו שמעו נא המורים הוא ידוע שלא היה קשה כהצאן ובקר ולא היה ממינה והוא מבואר. ובכל זאת לא נסור מהאמין כי יש בענין הזה סוד מה שלא הגענו אליו אם מה שכתבו הרמב"ן ז"ל או זולתו שאולי לזה נתכוונו מתקני התפלות לומר על מיתתו של משה רבינו ע"ה בכל שבת ושבת צדקתך להצדיק עלינו שם שמים הנעלם מיענינו ומראותינו כמו שאנו צריכין להודות לפניו תמיד על הנסתרות והנגלות. ובמדרש (במ"ר פ' י"ט) המה מי מריבה מכאן אתה למד שמקדם היה מתוקן שיענש משה על המים. ראה מה כתיב וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש (בראשית י״ד:ז׳) עין משפטו של משה. הנה שהוצרכו לסבב מאמר המה מי מריבה אל ענין רמוז וסבבוהו אל דבר שלא נודע טעמו יפה. ואשר כתבנו יפה על דרך הפשט הוא הנכון שירצ' המה מי מריב' אשר רבו בני ישראל את ה' ואמר להתקדש בהם לעיניהם והמה אשר נתקדש לסוף בם אמנם לפי דבריהם יראה שכוונו להעלם זה הדין שהוא מהענינים שעלו כן במחשב' או שירצו בו מה שאמרנו מקדוש שמו יתברך כי כסא כבודו הוא מהדברים שמנו חז"ל שקדמו לעולם (ב"ר פ"א) והוא שיתקדש ויתכבד שמו ע"י כל הנמצאות כמ"ש הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו' (ישעיהו מ״ג:ז׳). והוא מה שהיה מתוקן מקודם שיענש כיון שבא הצורך כמו שאמרנו. וזה שיעור מה שרצינו אליו בזה הספור החמור. אמנם סמיכתו אחר פרשת פרה אדומ' עם היות בין הענינים קרוב למ' שנה כבר אמרנו שהיה זה להודיע צורך הפרה לפי כוונתה אפילו ליותר שלמים שבמין האנושי כמו שכתבנו בשער הקודם אצל ושרף את הפרה והיא כוונה נכונה וראוי היה לסמוך ולכלול בכאן ספור מיתת אהרן בחטא זה ומה שנמשך לישראל מהרע במיתתו במה שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד וגו' ומשלוח הנחשים בהם כמו שיבא עד שתהיה פרשה זו ממריבת קדש דוגמת אותה מריבה שברפידים שתוף שנאמר על ריב בני ישראל ועל נסותם את יי' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין (שמות י״ז:ז׳-ח׳) נאמר ויבא עמלק וילחם עם ישראל כמו שנתבאר שם אלא שמפני שנתמצע ביניהם ספור וישלח משה מלאכים אל מלך אדום סדרו הכתוב אחריו לכן אעשה גם אני איסד שער בפני עצמו לענין השליחות ההם של מלך אדום ומלך מואב וסיחון מלך האמורי כי כדאי הם להיות נחשבים לעצמם ואסדר הענינים הנזכרים בתוכם על סדר הכתובים כדי לשמור הסדר הבא בתורה כל מה שאפשר ודי עכשיו לפי הכיונה:

ובמדרש (מדבר רבה פ' י"ט) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר לא הוזכר שמו של משה בכאן מפני שנדון על המים ואין אדם מקלס ע"י ספקליטור + שלו ולמה לא נזכר שמו של הקב"ה משל לשלטון שעשה סעודה למלך שאל המלך יש אוהבי לשם אמר לו לאו אמר המלך אם אין איהבי שם אף אני איני הולך לשם כך אמר הקב"ה הואיל ומשה לא נזכר שם אף אני איני נזכר שם. כבר כתבנו למעלה מה שיחוייב שלא יזכרו בכאן השמות הללי לפי פשט הכתוב אמנם חז"ל יראה שכוונו בזה בדרך המדרש למה שהיינו בו עכשיו והוא לתת טעם לחרי האף הגדול הזה אשר לא הועילה בו כל תפלה וכל תחנה אלא שודאי חטאו של משה גרם כי הנה הוא לא היה שם בענין עליית הבאר ההוא בהוייתו אשר נקרא שמו עליו רבן של נביאים ומזה חוייב שלא ימצא אצלו האל יתברך בשמו המיוחד להיות רחום וחנון אבל היה לו לצאת ממדת השם ההוא לקדש שמו ברבים ברוך הוא וברוך שמו אמן. זהו מה שראינוהו יותר נאות בזה המעש' נמשך אל הדעת ואל פשטי הכתובים ויישובן ולמה שכתבו גדולי המפרשי' ז"ל גם לפי מה שהורגלנו עליו מפי המדרשות ואם נמצא בקצתם שייחסו זה החטא למאמר שמעו נא המורים לא כוונו בשיהיה המאמר ההוא עקר החטא אלא שייחסוהו אל תחלת דבריו וזה מבואר מאמרם ג"כ (תנחומא פ' זו) הצאן ובקר ישחט להם (במדבר י"ח) אי זו קשה זו או שמעו נא המורים אלא לפי שזו לא אמרה ברבים חסך עליו הכתוב ולא נפרע ממנו ושל מריבה היתה בגלוי לפיכך פרסמv הכתוב הרי מבואר מה שרצינו משני פנים. האחד במה שפעם יכנהו אל שמעו נא המורים ופעם אל מי מריבה. והשני והוא העקר שמטעם אומרו שמעו נא המורים הוא ידוע שלא היה קשה כהצאן ובקר ולא היה ממינה והוא מבואר. ובכל זאת לא נסור מהאמין כי יש בענין הזה סוד מה שלא הגענו אליו אם מה שכתבו הרמב"ן ז"ל או זולתו שאולי לזה נתכוונו מתקני התפלות לומר על מיתתו של משה רבינו ע"ה בכל שבת ושבת צדקתך להצדיק עלינו שם שמים הנעלם מיענינו ומראותינו כמו שאנו צריכין להודות לפניו תמיד על הנסתרות והנגלות. ובמדרש (במ"ר פ' י"ט) המה מי מריבה מכאן אתה למד שמקדם היה מתוקן שיענש משה על המים. ראה מה כתיב וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש (בראשית י״ד:ז׳) עין משפטו של משה. הנה שהוצרכו לסבב מאמר המה מי מריבה אל ענין רמוז וסבבוהו אל דבר שלא נודע טעמו יפה. ואשר כתבנו יפה על דרך הפשט הוא הנכון שירצ' המה מי מריב' אשר רבו בני ישראל את ה' ואמר להתקדש בהם לעיניהם והמה אשר נתקדש לסוף בם אמנם לפי דבריהם יראה שכוונו להעלם זה הדין שהוא מהענינים שעלו כן במחשב' או שירצו בו מה שאמרנו מקדוש שמו יתברך כי כסא כבודו הוא מהדברים שמנו חז"ל שקדמו לעולם (ב"ר פ"א) והוא שיתקדש ויתכבד שמו ע"י כל הנמצאות כמ"ש הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו' (ישעיהו מ״ג:ז׳). והוא מה שהיה מתוקן מקודם שיענש כיון שבא הצורך כמו שאמרנו. וזה שיעור מה שרצינו אליו בזה הספור החמור. אמנם סמיכתו אחר פרשת פרה אדומ' עם היות בין הענינים קרוב למ' שנה כבר אמרנו שהיה זה להודיע צורך הפרה לפי כוונתה אפילו ליותר שלמים שבמין האנושי כמו שכתבנו בשער הקודם אצל ושרף את הפרה והיא כוונה נכונה וראוי היה לסמוך ולכלול בכאן ספור מיתת אהרן בחטא זה ומה שנמשך לישראל מהרע במיתתו במה שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד וגו' ומשלוח הנחשים בהם כמו שיבא עד שתהיה פרשה זו ממריבת קדש דוגמת אותה מריבה שברפידים שתוף שנאמר על ריב בני ישראל ועל נסותם את יי' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין (שמות י״ז:ז׳-ח׳) נאמר ויבא עמלק וילחם עם ישראל כמו שנתבאר שם אלא שמפני שנתמצע ביניהם ספור וישלח משה מלאכים אל מלך אדום סדרו הכתוב אחריו לכן אעשה גם אני איסד שער בפני עצמו לענין השליחות ההם של מלך אדום ומלך מואב וסיחון מלך האמורי כי כדאי הם להיות נחשבים לעצמם ואסדר הענינים הנזכרים בתוכם על סדר הכתובים כדי לשמור הסדר הבא בתורה כל מה שאפשר ודי עכשיו לפי הכיונה: