וַיַּחֲלֹ֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת־עֲמָלֵ֥ק וְאֶת־עַמּ֖וֹ לְפִי־חָֽרֶב׃ (פ)
קול התור
מז) חרב יהושע (שמות י״ז:ט׳) – שהוא חרבו של משיח הראשון הלוחם בעמלק בסוד הכח הגדול של שם ה׳ הצפון במלחמת ה׳ (?) ובשילוב ״יאהדונהי״, הנכלל במלת צ״א הלחם בעמלק.
פור הוא הגורל; דרשות לפורים
"ויחלוש יהושע" (שמות יז, יג). רבותינו אמרו: הפיל עליהן גורלות, כמה דאת אמרת "ומטילין חלשים על הקדשים ביום-טוב" (משנה שבת, כג, ב). ארבעה שמות נקראו לגורל: חלש, פור, גורל, חבל. ובכולם לקו בני עשיו. בחלש לקה עמלק שנאמר "ויחלוש יהושע" (שם). בגורל ובפור לקה המן, שנאמר "הפיל פור הוא הגורל לפני המן".
גבורות השם
ולמאן דאמר ששמע מלחמת עמלק, סבירא ליה כי אין לומר קריעת ים סוף בלבד גורם, במה שישראל נעשו נבדלים משאר האומות, בשביל שיש להם עוד התנגדות, ואין כאן מעלה עליונה לישראל שיהיו גרים דבוקים בהם. ועיקר הגירות והדבוק בישראל מצד שישראל על כל* האומות, ומצד עלוי המעלה יש גירות. וכאשר יש התנגדות, אין כאן מעלה עליונה על כל האומות. ואין התנגדות לישראל מכל האומות רק עמלק, שהוא אויב ושונא לישראל, מתנגד לישראל. ולפיכך לא שמע יתרו, שבא להתגייר ולהתחבר בישראל, רק מלחמת עמלק, שהיו גוברים ישראל על עמלק (שמות יז, יג), ואז בא להתגייר ולהתחבר בישראל, שאז הוסר האויב המתנגד, ונשארו ישראל באחדותם במעלתם העליונה.