שמות יח:כא מחשבת ישראל: גן נעול, עקידת יצחק, אגרות צפון ונפש החיים

ואמר "הֶיֵה אתה לעם מול האלהים" (יח, יט), כלומר אתה תהיה השליח והמליץ בין השם והעם, כי אתה לבדך צריך לקבל החֻקים והתורות בנבואה מאת השם ב"ה. אבל בענין הלימוד לעם להודיע להם אשר דבר השם לא תעשה כאשר עשית עד הנה, שיום יום יבאו אליך כל העם מִקָצֶה לשמוע וללמוד, כי לא תוכל עשוהו לדבר. כי מעתה והלאה "וְהֵבֵאתָ אתה את הדברים אל האלהים", שלפי דעתי מליצת "אל האלהים", כמו "ונקרב בעל הבית אל האלהים" (שמות כב, ז), והם השופטים והראשים המומחים אנשי אלהים. והפירוש מה שאתה מקבל בנבואה מאת השם ב"ה תביא אתה אלה הדברים אל אנשים מובהקים בדעת ובהשכל יְרֵאֵי אלהים הבחירים שֶׁבָּעָם. ואמר "והזהרת אתהם את החֻקים ואת התורות" (יח, כ), לא אמר "והזהרת את העם" כמו שכתוב בכל הפרשה אלא ש"הזהרת אתהם", והם האלהים שזכר, אותם לבדם תזהיר ותודיע את החֻקים ואת התורות, כי הם מתי מספר ובעלי הלבבות, והם ברוחב לבבם יקבלו הדברים באמונה ובמישרים. ואמר "והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון" (יח, כ), כלומר תודיע לכל אחד מהם כפי ממשלתו ועבודתו את הדרך ילך בה ואת המעשה-בפועל עליו לעשות. על דרך משל מקצתן יהיו שופטים ושוטרים, מקצתן יהיו מלמדים תורה וחֻקים ברבים, מקצתן יהיו שרי הצבא ומסדרים עניני העם. ומקצתן יהיו מוכיחים ומבינים את העם גדולת השם וכבודו ורוממותו. וכאשר הודעת לנזכרים האלו משפט כל אחד מהם ומה יעשו אם יהיו הם שופטים בין איש ובין רעהו, והם יודיעו חֻקי אלהים ותורותיו לעם כדרך "ויהונתן דוד דויד יועץ" (דהי"א כז, לב). והם יהיו מגידים לעם משפט אלהיהם, כי יבוא העם אליהם לדרוש את אלהים, ללמוד דרכיו וְהַדַר כבוד מלכותו. והכל בתנאי אם יהיה אלהים עמך בדבר הזה, לפי שאתה צריך לבחור מכל ישראל אנשים נכבדים בעלי הנפשות היקרות שבכחם לשמור החוקים והתורות לעשותם בצדק ובמישרים, הן בענין המשפט, הן בענין החכמה ללמדה לישראל, הן בענין התבונות להבין ביראת ה', והן לענין הנהגת העם במלחמות וכיוצא. וה' לבדו יודע את לבב בני האדם. ולכן אם יהיה ה' עמך ויתן עליך רוחו הטובה שתוכל לדעת מי ומי הם הבחירים שֶׁבָּעָם הראוין למסור בידם הממשלות האלו, אז תצליח אתה וכל העם. ואם לאו, לא תועיל עצתי שהגדתי לך. כי בהיות הנבחרים לא טובים יקלקלו המשפט וִיְעֲוְתוּ משפטי התורות. ועל זה אמר "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת ושונאי בצע. ושמת עליהם שרי אלפים ושרי מאות ושרי חמשים ושרי עשרות" (שמות יח, כא). ומלת "תחזה" על מראה הלב וזה ברוח הקדש. כלומר זה שאמרתי "והבאת אתה את הדברים אל האלהים" (יח, יט). שמא תשאל אנה נמצאו "אנשי האלהים" שאמרת? על זה אמר גם הדבר הזה מוטל עליך, שתחזה ברוח הקדש מכל העם, מי הם ביניהם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע, ותקחם אליך להודיעם את הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשו. ואז תשימם על העם כל אחד כפי ממשלתו הראוי לו. ואמר "ושפטו את העם בכל עת" (יח, כב). כלומר בהיותם רבים ולכל אחד מהם דרך ידוע ומעשה ידוע, והאנשים הנתונים תחתיו יש להם מספר ידוע, הנה ישפטו את העם "בכל עת". ומלת משפט כולל דברי ריבות ודברי החֻקים והתורות והדעות והאמונות,¹שרש לפירוש זה יש בירושלמי (סנהדרין פי"ג ה"ג) שדרשו "כי יהיה לך דבר", דבר "זו אגדה", כלומר להורות בעניני האמונות כדרך "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין, ובין נגע לנגע, דברי ריבות בשעריך" (דברים יז, ח). ויתבאר בעז"ה במקומו.

והנה אחר שהקדים זה הודיעם וגלה את אזנם על הכבוד והמורא שהיו חייבין לנהוג עם בוראם יתברך שמו וזה כי לפי שתחלת דברי פי העקר המכוון מדברי השירה הזאת הוא מה שיתחיל ממאמר הליי' תגמלו זאת. הקדים להם ההודעה כי כאשר יקרא בשם ה' יהיו זריזים להכנע ולחרד אל קול הקריאה לתת גודל וכבוד לאלהינו. וביאור הגודל הזה שיתנו לו כמו שאמר הצור תמים פעלו וגו'. ירצה כאשר אקרא לפניכם השם הזה הנכבד והנורא המורה על עוצם גדולתו ושלמיותו בתכלית השלימות עד שלא יתואר בשום חסרון כלל עד שזה מה שיחייב ידיעתו כל הענינים הנמצאים בין עוברים בין הווים ועתידי' מאי זה מין שיהיו לפי שהבלי ידיעה מדבר שיצא אל המציאות או שיצא הוא ודאי חסרון גמור כמו שכתבנו בפרשת העקידה שער כ"א. ולזה חוייב שיובן מזה השם שהוא יתעלה יודע כל הדברים ההווים והעתידים והמון נסתרות לאין תכלית בלי שישאר שום אפשרות למציאותם רק על האופן עצמו שידעם ועם כל זה אנו חייבים לגדלו ולהודות לפניו על יושר דינו וצדקתו במה שהוא מיעד הענין הגדול הזה אשר יסופר בשירה הזאת הכולל כל תלאות האומה הזאת וקורותיה עד סוף כל הדורות וכל יעודי התורה האלהית בפרט על דרך השכר והעונש המונחי' על יסוד חפשיות הבחירה המוחלטת כאשר אמרנו. והשמרו לכם פן יהיה עם לבבכם דבר בליעל לאמר היכן הוא שלימותו ביושר דינו וצדקתו במה שיעניש אותנו בכל אלה התוכחות והייסורין הרעים אשר יזכרו בשירה הזאת אחר שאין אנו רשאין במעשינו לנטות ימין ושמאל מאשר תגזרהו ידיעתו וכמו שאמרו במדרש ההוא אשר זכרנו ראשונה (ספרי פ' האזינו) עתידה כנסת ישראל שתעמוד לדין לפני המקום ואומרת לפניו רבונו של עולם איני יודעת מי קלקל במי ומי שינה במי אם ישראל קלקלו כו' שכיון שהגידו השמים צדקו ועוצם שלימותו הנה הידיעה השלימה היא בו ית' מחוייבת ועליה אנו סומכים על אמתת חפשיות הבחירה כי לא דבר רק ובטל יוצא מתחת ידו ית' ועם היות שאין דעתנו סובלת חבור שני הענינים האלו ביחד כמו שנתבאר יפה בדברים אשר בשער. והוא עצמו שאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וגו' כי צור העולמים תמים פעלו בלי שום מום וחסרון כלל הנה עם זה יש להודות בהכרח שהוא אל אמונה בכל מה שייעדהו מכל אלו הענינים הנופלים תחת אפשרות הבחירה ולא יפול דבר מכל דברו אשר זה יחייב אמתת הידיעה בכל הדברים ההם בלי ספק שהבלי ידיעה ונפילת דבר מדבריו יהיו חסרון גדול. גם יש להודות ולקיים שאין בו עול להטיל עונשין על הדברים המוכרחים כמו שאמרנו והעול או הבלי יושר הוא חסרון גדול ודאי. ואם תאמר איך יתכן זה. הנה באמת זאת היא סגלת הידיעה הזאת שאמרו שהיא ידיעה סגוליית משארת טבע האפשרות והוא עצמו מה שכוון באומרו צדיק וישר הוא כי הוא ית' מודיע מה שחוייב להמשך מפאת הצדק האלהי ועם כל זה הוא מישיר אותם לזרזם להזהר מהם מצד מה שנשארה בחירת' על חפשיותה המוחלטת. ירצה צדיק מצד ייעודו וישר מצד זירוזו. וכמו שאמר טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך (תהילים כ״ה:ח׳) וכאשר נתבאר בשער ק"א. ובפרשת יתרו שער מ"ג נתבאר מאמר צדיק וישר הוא על אופן אחר קרוב לזה ונאות מאד אל הכוונה שם בדבר המשפט. ואחר שייסד זה אמר. שחת לו לא בניו מומם וגו'. ירצה מעתה התחשבו כי הוא ית' שחת לעמו זה במה שייעד עליו אלו הייעודים הקשים שהם כעין גזירה שאינן יכולין להמלט ממנה עד שתאמרו שאין תמים פעלו אלא שיש מום בפעולותיו שהוא אשר שנה בהם בישראל לא כן כי ודאי הבנים הם מום לעצמם ומידם היתה זאת להם מצד שהם דור עקש ופתלתול כלו ^*כי הנה יעודיו וכו', ר"ל אנו מחויבים להאמין רק שהי"ת יודע כל פעולות אדם הבחיריות העתידות להיות רק בעבור שיצאו אל המציאות אשר לא נסתר מנגד עיניו אבל לא בהפך שיצאו בהכרח בעבור זה אל הפועל בעבור שידע אותם, כי באופן זה לא היו עוד פעולות אדם בחיריות כ"א מוכרחות, ככל הדברים ההכרחיים עפ"י חקי הטבע שלא ישתנו לעולם, ד"מ ירידת האבן הנזרק תמיד למטה, ועליית עשן אש למעלה, אשר הם כן כל ימי העולם רק בעבור שידע ורצה כן הי"ת כבר מתחילה מיום בראו ארץ ושמים, וכל המציאות כלה עם כל חקי הטבע אשר אתה בחוברת. כי הנה ייעודיו אלה וידיעתו ית' בהם שירא' לוקחו ממה שעתיד לצאת מפעולותיהם אל המציאות לא מציאותם מידיעתו הייעודים האלה כלל כמו שהיה הענין בדברים ההכרחיים הקיימים שנמשכה מציאותם אל ידיעתו לא ידיעתו אל מציאותם. אמנם איך יהיה זה כשתהיה זאת בחינת הסגולה שאמרו הראשונים שידיעתו יתברך לוקחה ונמשכה ממציאות פעולותיהם מבלי התלות ידיעתו בהם כלל אמנם לפי מה שכתבנו בשער העקידה אין אנו צריכין לזה סגלה נפלאה שהידיעה באלו הדברים האפשריי' לא נתיחסה לו יתע' מצד שהם דברים מישכלים מצד עצמם שהשגתם ישלימו היודע כלל אבל נתיחסה אליו מצד מציאותם כלומר שלא ליחס לו שום חסרון דעת במה שיפול תחת המציאות בין הווה בין עתיד ושלזה לא יפיל עליהם שם ידיעה על דרך האמת אבל העדר סכלות או שלילתו והנה כאשר תגיע זאת השלילה בתואריו מצד מה שיצא אל הפועל מהמעשים האנושיים אין שום גנאי והוא מבואר מאד כמו שכתבנו שם. סוף דבר כי אחר הודיע אותם את כל זה מעתה אין להם להתלונן על כל מה שישיגם מהרע רק מעצמם כמו שאמר הנביא מי זה אמר ותהי וגו' מפי עליון לא תצא וגו' מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג׳:ל״ט) והראוי שנדע שמה שיש מן הדקות והקושי באלו הענינים הוא אשר כוון בו שיבינוהו הכת אשר ייחס אל השמים כמו שאמר ראשונה הקהילו אלי את כל זקני שבטיכם ושוטריכם. אמנם אם הכת הנמשלת לארץ כוון בפשטי הדברים כמו שהן שיש בה צורך הרבה. והנה כאשר תקע להם היתד הזה ההכרחי במקום נאמן והוא מה שנמשך אל מאמר כי שם ה' אקרא וגו' התחיל עתה בכוונת השירה בעצמה וייעוד העתידות כלם והתחיל בזכרון השם הנכבד והנורא שזכר קריאתו. ואמר. הליי' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם וגו'. ירצה אחר שנתקיים בידכם שאתם רשאין במעשיכם ובחירתכם מסורה בידכם לגמרי אין אונס. היתכן כי ליי' תגמלו זה הגמול הרע אשר תכללהו השירה הזאת שאתם עתידין להכעיסו במחשבותיכם ובמעשה ידיכם הנה באמת תחשב זאת לכם לנבלה וכפירה עצומה לא לחכמה שאין דבר שכל שתסכמו עליו כמו שביארנו כבר. ואם כן אין עוד להתחכם ולומר הגזירה אמת. וכבר נודע שזה התואר רצוני נבל יאמר על הכפירה נאמר אמר נבל בלבו אין אלהים (תהילים י״ד:א׳) ואיוב אמר לאשתו על דבר אשר אמרה ברך אלהים ומות כדבר אחת הנבלות תדברי (איוב ב׳:י׳) או שיהיה מן נבל תבול (שמות י״ח:כ״א) והכוונה שסבלו היגיעה והלאות בלמוד ולא עלה תועלת בידם. והוא מה שכוון אנקלום באומרו עמא דקבילו אוריתא ולא חכימו. ואחר שאמר להם כך דרך כלל פי' להם הבחינות שעליהם קרא את שם יי' בפניהם שעליהם באה התמיהה הליי' תגמלו זאת וגו'. ^*והן ארבעה וכו', ר"ל כי בעבור ארבע בחינות חייב כל אדם לעבוד את בוראו לכבדו ולשמוע בקולו, הא' בעבור שהוא ית' סיבת היותו כאב שהוא סיבת הוית בנו וכאומן שהוא סיבת הבית אשר בנה, הב' בעבור שהוא קנין השם ית' כעבד שהוא קנין כסף מאדוניו כמאמר הכתוב (יחזקאל י״ח:ד׳) "הן כל הנפשות לי הנה" ובזה הוא ית' בבחינתו אל כל אדם יתר מהאב, שאין לו משפט הקנין כזה על בניו (עיין ביאורי למעלה תוכן שער צ"ט) כמו שאין להאומן משפט הקנין והאחוזה על הבית אשר בנה לאיש אחר [ורק בבנים קטנים לבד חשב החוקר שהם כעין קניני של האב (עיין מזה למעלה שער מ"ג וביאורי שם שמות דף פ"ד] הג' כי הי"ת עשה והמציא גם את חומר האדם מאין, תחת כי האב הוא רק סבה להכנת חומר בנו הנוצר כבר במעיו מיד הי"ת עפ"י חקי הטבע ממיץ היותר דק והיותר טוב היוצא והנפרד מהמזון אשר יאכל, והד' כי הי"ת אינו לבד סיבת הוית האדם, כ"א גם סיבת קיומו והתמדת ימי חייו עלי ארץ, תחת כי אין ביכולת האב מבלעדי רצון ועזר הי"ת, לקיים את בנו בחיים אף רגע אחד, ועל כל אלה הארבעה רמז גם הכ' באמרו: "הלוא הוא אביך, קנך, הוא עשך, ויכוננך" כי שורש "כונן" יורה על הקיום כמו "כוננת ארץ ותעמוד" ועל כל אלה הביא הכ' גם המופת באמרו "זכור ימות עולם" ר"ל שים על לבך כי כל יושבי תבל מונים ימי השבוע רק עד מספר שבעה, בעביר שיודו ויאמינו כלם בחידוש העולם בששה ימים והשביתה בשביעי (עיין מזה גם בכוזרי מ"א סימן נ"ז,) אשר מכל זה תתברר לך שהוא אביך הממציא אותך "בינו שנות דור ודור" ר"ל כי אז לא תמצאו מי שקדם הויתו להו"ת, כי אם תראו שהוא לבדו קדמון לכל דבר, אשר ע"כ בשם "קונה שמים וארץ" יקרא (בראשית י״ד:י״ט) וגם אתה בן אדם הלוא קנינו הנך, ועל היותו הוא לבדו עושך אשר ברא גם חמרך מאין, שאל אביך ויגדך" ר"ל יגיד לך בעצמו שהוא סיבת היותך רק דרך מקרה והתעסקות לא בדעת ובכונה, אשר ע"כ אינו תלוי ברצונו, כי אם רק ברצון הי"ת לבדו, היות בנו גדול או קטן יפה תואר או משחת מאיש מראהו, גם כאשר תשאל "זקניך ויאמרו לך" כי סבת קיומם והארכת ימיהם על הארץ יותר מזולתם, תלויה רק מרצון ה"ת לבדו, המקיים כחפצו כל איש ואיש זמן רב או מעט עלי ארץ. והן ארבעה אשר זכרן באומרו הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך. הא' שהוא הממציא והמהוה כאב את הבן או האומן הבית או הכסא לזה אמר אביך ולפי שכבר יהיה האב מוליד אתה בן או האומן עושה הכלי ולא להם יהי' למקנה לעשות בו כרצונו אמר קנך. שכבר יהיו לו במדרגת העבד לאדוניו או הקונה אותו או הבית שעושה בו כרצונו כי כספו הוא. אבל עדין יחסרו בשהאב והאדון שום אחד מהם לא המציא הדבר ההוא מציאות מוחלט עד שיקרא הוא העוש' רק שהאב נמצא אצל הפעולה ההיא ככלי ביד האומן להכין החמר לקבל הצורה גם לאומנות אצל הפעולות המלאכותיות יקרה כן אצל הצור' הנמצא' בשכל האומן כמו שכתבנו בפרשת פרה אדומה שער ע"ט. ולזה אמר הוא עשך כי הוא באמת העוש' המכוין אל הפועל המיוחד ועושה אותו בעצם וראשונה. ועדין חסר ענין הקיום והעמדה המתמדת אשר יתכן למה שהוא סבה אמיתית לדבר שימצא לו זה הכח המעמיד כמו שנתבאר אצל החכמים והביאו הפילוסוף בסוף המאמר השני באלהיות ועל זה אמר ויכוננך על דרך שאמר כוננת ארץ ותעמוד (תהילים קי״ט:צ׳) ואל זה הענין כיון ישעיהו באומרו כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וגומר אתה ה' אבינו גאלנו מעולם שמך (ישעיהו ס״ג:ט״ז) והדבר מובן מעצמו. ואחר שזכר משה אדוננו אלו הדברים הארבעה ביאר הכרחיותן ואמר זכור ימות עולם וגו' והכוונה אם תזכור ימות עולם היותם סובבים תמיד על מספר שבעה ימי השבוע בהסכמת כל האומות והלשונות אשר מזה יתאמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת תדע בלי ספק כי הוא אביך כי הממציא והמהוה סבותיך הוא המציא אותך בלי ספק. ואם תבין בשנות דור ודור לדעת מי הוא זה אשר קדם שטרו לשטרו של יוצר בראשית או שהחזיק בקנינו תחלה תכיר ותרא' כי הוא קנך ואין מערער ומפקפק. ואם תרצה לאמת שהוא לבדו אשר עשאך בעצם וראשונה בכוונה מכוונת הרמוזה אליך ולא אביך זה ילדך שאל אביך ויגדך כי הוא לא כיון בך בעצמך אבל שקרה מקרהו שיצאת אל המציאות ע"י התעסקותו כי אם תשאלהו למה היה בנך יפה או מכוער וכדומה ישיבך כך רצה האל. ועל הרביעי אמר זקניך ויאמרו לך כי הם אשר יעידו ויגידו אליך שאין כח בשום הישרה נמוסית להעמיד ולקיים אותך קיום אמיתי נפשיי כי אם בהישרתו ובהנהגתו אשר עמך אשר בה תוכל לבא לרשת גוים גדולים ועצומים ממך ולשבת בעריהם ובבתיהם במעלה וכבוד קיום תמידי אם לא תהרוס מצבך:

[דברים א, יג] "הבו לכם אנשים חֲכָמִים ונבונים וידועים לשבטיכם". פירוש חכמים הנוהגים במנהגיהם כפי החכמה, כמו שרמזנו בכלל י"ב, כי אדוננו משה באר פה את המאורע הנכתב בספר שמות, העצה שנתן לו יתרו לתת שופטים על העם. ושם נאמר (שמות יח, כא-כב) "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע וגו', ושפטו את העם בכל עת". וכל התוארים הנזכרים הם חֻקוֹת החכמה הנשענים על הכחות הנטועות בנפש, כמו שרמזנו בכלל החמישי. "אנשי חיל" תואר מסתעף מכח הגבורה הנטועה בנפש, "יראי אלהים" מסתעף מכח היראה הנטועה בה, "אנשי אמת" מסתעף מכח האמונה הנטועה בה, "שונאי בצע" מסתעף מכח השנאה הנטועה בה. ויש בכל ענין מהם דבר והפוכו. החכם ישתמש בהן בחכמה, והכסיל ישתמש בהן בכסל. כי החכם משתמש בגבורתו להציל עשוק מיד עושקו, לא יגור מפני איש, כי המשפט לאלהים הוא, וביראתו ישתמש לירוא את השם ב"ה. וכן ישתמש בכח האמת הנטוע בו ולא יחליפנו בשקר. ובשנאתו ישתמש לשנוא בצע ושחד. והכסיל יעשה להפך. ישתמש בגבורתו לאסוף ולכנוס לעשות חיל, וביראתו ישתמש לירוא מבעלי הזרוע ויחנוף הרשעים, יבחר בדרך שקר, ובשנאתו ישתמש לשנוא את הטוב. ולפי שכל אלו הדברים נכללים בחכמה, אמר משה תמורת כל התוארים הללו "אנשים חכמים", כי אין תואר "חכם" נופל אלא על הנוהג במנהגיו כפי החכמה, ובכלל זה הגבורה והיראה והאמת ושנאת הרע וכיוצא בדרכים הישרים והמעלות הנכבדות הצריכות להיות בשופטי ישראל וראשיהן. והנה משה קצר בדבריו ובאר יותר ממה שבאר יתרו בדבריו הרבים, כי ליתרו לא היו נודעים אז חֻקֵי החכמה העליונה, כי היה מִדְיָנִי ובא אל המדבר קודם שנתנה תורה, והוצרך לדבר כפי שקול דעתו, ולכן הזכיר כל התוארים, וכמו שבארנו בכלל י"א שקצת דרכי החכמה נודעו לצדיקי אומות העולם. ומשה רבינו ע"ה לא הוצרך לפרש, שכבר היתה תורת ה' בעולם, שנאמר בה (דברים ד, ו) "כי היא חכמתכם ובינתכם". ולכן הזכיר לבד תאר חכמים, הכולל כל חֻקֵי הצדק והחכמה. ומה שהוסיף תאר "נבונים" לא אוכל לפרש פה, כי יאריכו הדברים, אבל בספר "מעין גנים" שבו יתבארו לשונות של "בינה" יתלבנו הענינים יותר. ולמדנו שתאר "חכם" נופל על הנוהג בכחות נפשו כפי החכמה, ומעתה אין אנו צריכים לדברי ראב"ע ז"ל (על שמות יח, כא) שפירש כנגד יראי אלהים אמר משה "חכמים ונבונים", כי לא יתכן להיות ירא שמים כראוי, רק מי שהוא חכם, וכנגד אנשי חיל אמר משה "אנשים" (שמות יז, ט) "בחר לנו אנשים". וכנגד "שונאי בצע" שהם נודעים ככה למראה עיני האדם אמר משה "וידועים". ודבריו כדמות דרש, ועוד לא מצא בדברי משה תאר כנגד "אנשי אמת". ולא אאריך בתשובות, כי האמת עֵד על עצמו. ובבית השלישי (חדר ד' חלון א') יתבארו דברים רבים בעצת יתרו, ואינן צריכין לעניננו פה.