שמות יט:יא מחשבת ישראל: מורה נבוכים וגבורות השם

ואמנם הענין הראשון – רצוני לומר: ענין הנבואה והכיבוד – הרבה ״וירדתי ודיברתי עמך״, ״וירד יי על הר סיני״, ״ירד יי לעיני כל העם״, ״ויעל מעליו אלהים״, ״ויעל אלהים מעל אברהם״.

"ויבא אל הר האלקים חורבה" (שמות ג, א). במדרש (שמו"ר ב, ד) חמשה שמות יש לו; "הר האלקים", "הר בשן" (תהלים סח, טז), "הר גבנונים" (שם), "הר חורב" (שמות לג, ו), "הר סיני" (שמות יט, יא). "הר האלקים", ששם קבלו ישראל מלכותו. "הר בשן", שכל מה שישראל אוכלים בשיניהם בזכות התורה שנתנה בהר, שנאמר (ויקרא כו, ג) "אם בחקתי וגו'". "הר גבנונים", שנקי מכל מום כגבינה. "הר חורב", שממנו נטלו בית דין רשות להרוג בחרב. ורבי שמואל בר נחמן אמר, שמשם נטלו אומות העולם* גזר דין שלהם להיות חריבים, שנאמר (ישעיה ס, יב) "והגוים חרוב יחרבו". "הר סיני", שממנו ירדה שנאה לאומות העולם, עד כאן.

׳אונקלוס הגר׳ שלם מאד בלשון העברית והארמית, וכבר שם השתדלותו בסלוק ההגשמה, וכל תואר יתארהו הכתוב שיביא אל הגשמות יפרשהו כפי ענינו. וכל מה שימצאהו מאלו השמות המורים על מין ממיני התנועה – ישים ענין התנועה – הגלות והראות אור נברא – כלומר: ׳שכינה׳ או השגחה. והנה תרגם ״ירד יי״ – ׳יתגלי יי׳; ״וירד יי״ – ׳ואתגלי יי׳ ולא אמר: ׳ונחת יי׳; ״ארדה נא ואראה״ – ׳אתגלי כען ואדון׳ – וזה נמשך בפרושו.