וַיֵּ֧רֶד מֹשֶׁ֛ה מִן־הָהָ֖ר אֶל־הָעָ֑ם וַיְקַדֵּשׁ֙ אֶת־הָעָ֔ם וַֽיְכַבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃
עקידת יצחק
ובמדרש (ב"ר פ' ס"ח) רבנן פתרי ליה בסיני והנה ס"לם זה סי"ני בגימטריא. מוצב ארצה. דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט:י״ז). וראשו מגיע השמימ' דכתיב וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד׳:י״א). והנה מלאכי אלהים אלו משה ואהרן. עולים ויורדים. דכתיב ויעל משה אל הר סיני (שמות י״ט:י״ד) וירד משה מן ההר אל העם (שם) ועלית אתה ואהרן עמך (שם) והנה ה' נצב עליו דכתיב וירד ה' על הר סיני (שם). הנה אמרו שנגל' אליו שם ענין מעמד הר סיני הצודק בכל חלקי הספור כמו שנזכר לפי שהמעמד ההוא לפי האמת כך הי' הענין בו לכל המזדמנים שם. ואמרו עוד (שמות רבה פי"ב) ששם בטלה הגזירה ונתן רשות לעלות תחתונים למעל' ולרדת עליונים למטה מה שלא הי' נוהג כן ראשונה וגם שם נתבאר' העליה והיריד' על הדרך שאמרנו שנאמר תחלה ומשה עלה אל האלהים ואח"כ וירד משה מן ההר אל העם כמו שיתבאר כלו שם במקומו שער מ"ד ב"ה. ועתה אם היות שכל אלו הן דברים נכונים וקרובים למה שנאמר על זאת המרא' הנורא' מהרבה מהראשונים הנה בהתבונן האדם על מה שנמשך מזה הספור מהתיחד שם בית אל ושער השמים לתפלה ועבוד' ומה הפלא הוא ע"ה יראה באמת שנתגל' אז אליו מה שהי' רחוק בעיני עיונו תחלה והוא היות מקום מיוחד בית זבול לו ומכון לשבתו עולמים כמו שהפליג על זה שלמה ע"ה באומרו כי האמנם ישב אלהים על הארץ וכו' (מלכים א ח׳:כ״ז):
דרשת שבת הגדול
וכן מוכח פירוש זה מדברי חז"ל במדרש*; (משלי ל, ד) "מי עלה שמים וירד", זה הקב"ה, (תהלים מז, ו) "עלה אלקים בתרועה", (שמות יט, כ) "וירד ה' על הר סיני". (משלי שם) "מי אסף רוח בחפניו", (איוב יב, י) "אשר בידו נפש כל חי וגו'". (משלי שם) "מי צרר מים בשמלה", (איוב כו, ח) "צורר מים בעביו". (משלי שם) "מי הקים כל אפסי ארץ", (ש"א ב, ו) "ה' ממית ומחיה". (משלי שם) "מה שמו", "צור" שמו, "ה' צבאות" שמו*, "שדי" שמו. (משלי שם) "ומה שם בנו", (שמות ד, כב) "בני בכורי ישראל". דבר אחר, (משלי שם) "מי עלה שמים וירד*", מי הוא זה שתפלתו עולה לשמים ומורידה* גשמים, זה שמחלק מעשרותיו בחפניו. (משלי שם) "מי צרר מים בשמלה", מי הוא זה שאין תפלתו עולה לשמים ומורידה את הגשמים, זה שאינו מחלק מעשרותיו בחפניו, שהוא עוצר את השמים. דבר אחר, (משלי שם) "מי עלה שמים" זה אליהו, שנאמר (מ"ב ב, א) "ויעל אליהו בסערה השמימה". (משלי שם) "וירד", (מ"ב א, טו) "רד אותו* אל תירא מפניו". (משלי שם) "מי אסף רוח בחפניו", (מ"א יז, א) "אם יהיה השנים האלה טל ומטר". (משלי שם) "מי צרר מים בשמלה", (מ"ב ב, ח) "ויקח אליהו את אדרתו ויגלום ויכה את המים". (משלי שם) "מי הקים כל אפסי ארץ", (מ"א יז, כג) "ראי מי בנך". דבר אחר, (משלי שם) "מי עלה שמים" זה משה, (שמות יט, ג) "ומשה עלה אל האלקים". (משלי שם) "וירד*", (שמות יט, יד) "וירד משה מן ההר אל העם". (משלי שם) "מי אסף רוח בחפניו", (שמות ט, כט) "כצאתי את העיר אפרוש את כפי". (משלי שם) "מי צרר מים בשמלה", (שמות טו, ח) "נצבו כמו נד נוזלים". (משלי שם) "מי הקים כל אפסי ארץ", זה אהל מועד שנתבסס* בו כל העולם כולו. דבר אחר, (משלי שם) "מי אסף" זה אהרן, (משלי שם) "מי צרר" זה אליהו, (משלי שם) "מי הקים" זה אברהם, (משלי שם) "מה שמו" ה' שמו. (משלי שם) "ומה שם בנו", (שמות ד, כב) "בני בכורי ישראל", עד כאן.
דרשות אל עמי
ירידה - "וירד משה מן ההר אל העם" (שמות יט, יד), וכשהוא צריך לדבר אל העם הוא צריך לרדת לפעמים גם מההר הרוחני שלו, אבל אל יסיח את דעתו אף לרגע שירידה זו צורך עליה היא, כדי שאחרי "וירד" יבוא לידי זה "ויקדש את העם" (שם) להעלות את העם גופא לקדושא עילאה.