שמות כא:טז מחשבת ישראל: מורה נבוכים

אבל ׳מיתת בית דין׳ תמצאה בענינים הגדולים, אם בהפסד אמונה או בחטא גדול – רצוני לומר: ב׳עבודה זרה וגילוי עריות, ושפיכות דמים׳ וכל מה שמביא לזה; וב׳שבת׳ – להיותו מקיים אמונת חידוש העולם; ובנביא השקר, ו׳זקן ממרה׳ – לרוב ההפסד הבא מהם; ו׳מכה אביו ואמו׳ ו׳מקלל אביו ואמו׳ – לרב העזות שיש בו והיותו מפסיד סדר הבית אשר הוא החלק הראשון מן המדינה. אבל ׳בן סורר ומורה׳ הוא בעבור מה שיגיע אליו מענינו מפני שהוא עתיד להרוג על כל פנים; ו׳גונב נפש׳ – מפני שהוא מביא אותו להריגה, וכן ה׳בא במחתרת׳ אמנם הכניס עצמו להרוג – כמו שבארו ׳ז״ל׳. ואלו השלשה – רצוני לומר: ׳בן סורר ומורה׳ ו׳גונב נפש ומכרו׳ ו׳הבא במחתרת׳ – בידוע שהם שופכי דמים׳ בסוף. לא תמצא ׳מיתת בית דין׳ בדבר אחר אלא באלו הדברים הגדולים. ולא כל ה׳עריות׳ ב׳מיתת בית דין׳ אלא מה הוא מהם יותר קל להעשות ויותר נמצא ויותר מגונה ומכוער ומה שהאדם ניסת אליו. יותר; ומה שאינו כן הוא ב׳כרת׳ לבד. ולא כל מיני ׳עבודה זרה׳ גם כן ב׳מיתת בית דין׳ אלא עיקרי עבודתה, כהתפלל לה, ו׳מתנבא בשמה׳ ו׳מעביר באש׳ ו׳אוב וידעוני ומכשף׳.