וְכִֽי־יִפְתַּ֨ח אִ֜ישׁ בּ֗וֹר א֠וֹ כִּֽי־יִכְרֶ֥ה אִ֛ישׁ בֹּ֖ר וְלֹ֣א יְכַסֶּ֑נּוּ וְנָֽפַל־שָׁ֥מָּה שּׁ֖וֹר א֥וֹ חֲמֽוֹר׃
יסוד מורא וסוד תורה
ויש דרך כלל אחר בעריות יש אסור במין ויש שאיננו מהמין כמשכב זכר באדם ובמין הבהמה גם העוף בכללה כי הכתוב דבר על ההווה יותר כמו (בראשית ח׳:א׳) ויזכור א-להים את נח ואת כל החיה והבהמה כי הם נכבדים שנולדו עמו ביום אחד וכן (שמות כ״א:ל״ג) נפל שמה שור או חמור בהווה שנמצא יותר וככה משפט הסוס והפרד והגמל. גם אסור בנקבה כשאיננו מהמין כמו הבהמה גם איסור במין לעולם באשת האב והאחות והבת גם איסור בחיי אחר כאשת איש והיבמה ואשה אל אחותה גם איסור באשה כאשר איננה מעם השוכב עד שתשוב לתורתו כי ערפה שבה אל עמה ואל אלהיה ורות אמרה (רות א) עמך עמי וא-להיך א-להי והשוכב עמה ואיננה מתקדשת מטומאתה ליחד השם הנכבד נותן מזרעו לע"ז גם יש איסור במוכנת להיות אשתו כבתולה ואלמנה גם יש איסור באשתו כל ימי נדת דותה וימי שבתה בדמי טומאה לזכר ולנקבה:
אמרי בינה
אחד היה מורה בעיר אחת של איסור והיתר ודיני ממונות, ושלח הגאון מהר"י ז"ל לומר לו אין לו רשות להורות כי אינו ראוי לכך, וזה השיב לו אם איני כאחד הגדולים מה בכך הלא אמרו חכמים יפתח בדורו כשמואל בדורו, ושלח לו והגאון ראה הכתוב בפרשת משפטים, תאמר מה כונת הגאון בדבר זה:
אמרי בינה
כונת הגאון שיראה בפרשת משפטים דכתיב וכי יפתח איש בור, ורמז לו תשובה לדבריו שדימה עצמו ליפתח ועשה לו הפסוק הזה בלשון מליצה וכי לשון תימה הוא וכי יפתח היה איש בור ועם הארץ שאתה מדמה עצמך הלא אתה בור ועם הארץ, אבל יפתח היה חכם אבל לא היה חכם כשמואל: