כִּ֤י יִגְנֹֽב־אִישׁ֙ שׁ֣וֹר אוֹ־שֶׂ֔ה וּטְבָח֖וֹ א֣וֹ מְכָר֑וֹ חֲמִשָּׁ֣ה בָקָ֗ר יְשַׁלֵּם֙ תַּ֣חַת הַשּׁ֔וֹר וְאַרְבַּע־צֹ֖אן תַּ֥חַת הַשֶּֽׂה׃
הצדק הסוציאלי והצדק המשפטי והמוסרי שלנו
ואת זה אנו רואים עוד באופן יותר בולט בתקופת המלכים והנביאים בישראל. למשל: "וישלח ה' את נתן אל דוד, ויבא אליו, ויאמר לו: שני אנשים היו בעיר אחת, אחד עשיר ואחד ראש. לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד, ולרש אין כל כי אם כבשה אחת קטנה אשר קנה, ויחיה ותגדל עמו ועם בניו יחדו, מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי לו כבת. ויבא הלך לאיש העשיר, ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לאורח הבא לו, ויקח את כבשת האיש הראש, ויעשה לאיש הבא אליו. ויחר אף דוד באיש מאד, ויאמר אל נתן: חי ה' כי בן מות האיש העשה זאת, ואת הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את הדבר הזה, ועל אשר לא חמל" (שמואל ב' יב, א-ו). ואמנם התורה אומרת בזה פסוק קצר וחותך: "כי יגנב איש שור או שה, וטבחו או מכרו, חמשה בקר ישלם תחת השור, וארבע צאן תחת השה" (שמות כא, לז), ולא פלוג כלל בין אם הנגנב הוא עשיר או עני, או אם הגנב הוא עשיר או עני, תמיד לא פחות ולא יותר מ"ארבע צאן תחת השה". ובכל זאת ברי היה להם, גם לדוד וגם לנתן, כי באופן שכזה ש"לרש אין כל, כי אם כבשה אחת קטנה", אז בן מות הוא האיש הגנב, מפני שהצדק המשפטי דן בעיקר על המעשה כמו שהוא, והצדק המוסרי דן ביחוד על העושה, ובשביל כך לפי המושג האחרון, אפשר שמחד גיסא "לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב" (משלי ו, ל), ומאידך גיסא בן מות הוא העשיר שגנב את כבשת הרש.
מורה נבוכים
ומי שהזיק בממון ינזק בממונו כשיעור ההוא בשוה ״אשר ירשיעון אלהים ישלם שנים לרעהו״ – רצונו לומר: הדבר אשר לקח וילקח ממנו כיוצא בו. ודע, כי כל אשר יהיה מן העברה והחטא יותר נמצא ויותר קרוב להעשות ראוי שיהיה ענשו יותר קשה כדי שימנעו ממנו; והענין שאינו נמצא רק מעט – ענשו יותר קל. ומפני זה היו תשלומי גונב צאן כפל תשלומי שאר ה׳מטלטלין׳ – רצוני לומר: ׳תשלומי ארבעה׳ (ובתנאי שהוציאם מתחת ידו במכר או ששחטם) מפני שגנבתם היא על הרוב תמיד להיותם בשדות ואי אפשר לשמרם כמו ששומרים הדברים שבתוך המדינה; ומפני זה מדרך הגונבים אותם שימהרו למכרם עד שלא יודעו אותם, או לשחוט אותם בעבור שתשתנה צורתם. ומפני זה היה עונש הענין הנמצא – יותר גדול. ותשלומי גנבת הבקר הוסיף בו אחד מפני שגנבתם קלה יותר, כי הצאן ירעו מקובצים ואפשר לרועה לשמרם ויותר מה שאפשר לגנבם הוא בלילה; אמנם הבקר ירעו מפוזרים מאד (כבר נזכר בספר העבודה הנבטית) ואי אפשר לרועה לשמרם ותרבה בהם הגנבה.