כִּ֤י יַבְעֶר־אִישׁ֙ שָׂדֶ֣ה אוֹ־כֶ֔רֶם וְשִׁלַּח֙ אֶת־בעירה [בְּעִיר֔וֹ] וּבִעֵ֖ר בִּשְׂדֵ֣ה אַחֵ֑ר מֵיטַ֥ב שָׂדֵ֛הוּ וּמֵיטַ֥ב כַּרְמ֖וֹ יְשַׁלֵּֽם׃ (ס)
גן נעול
"הגידו והגישו אף יִוָעַצוּ יחדו" (ישעיה מה, כא). פירוש. הנביא מנבא על צאת ישראל מגלות בבל, ואמר שיֵצאו ברשיון כורש, כמו שכתוב "כה אמר יי' למשיחו לכורש" (מה, א). והודיע כי הוא יחריב מלכות הכשדים, ויבנה ירושלים וִישַּׁלַח הגלות מבבל. והנה יש בנבואה זאת שני דברים מפליאים. האחד, כי מלכות בבל החזקה תנתן ביד מחריביה, וישראל החלושים בגלותם יגאלו ויבנו העיר והקדש פעם שניה. והשני, כי הודיע זה מראש יותר ממאתים שנה קודם לידת כורש. ודרך המבקש להנקם ממשנאיו להסתיר עצתו שיעץ עליו, למען לא יתכונן להנצל. אבל השם ב"ה מפרסם הגזרה שגוזר על הרשעים, לפי שאין מידו מציל. ולכן הודיע ביד עבדו ישעיהו כי תחרב בבל ביד כורש מלך פרס, כי לא תועיל ההודעה הזאת להבבליים כלום, כי "עצת יי' לעולם תעמוד" (תהלים לג, יא). ואם ה' צוה, מי יפר?1ישעיה יד, כז ועל הראשון אמר "אני יי' ואין עוד, זולתי אין אלהים" (ישעיה מה, ה). ואמר "למען ידעו וגו' כי אפס בלעדי אני יי' ואין עוד" (מה, ו). ואמר "אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, אני ידַי נטו שמים וכל צבאם צויתי" (מה, יב). להודיע שאל יפלא בעיניהם חורבן מלכות בבל וגאולת ישראל מידם, כי הוא ב"ה כל-יכול ולא יפלא ממנו דבר. ועל זה אמר "לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך" (מה, יט), כלומר לא יעצתי הגזרה על בבל בסתר, או במקום ארץ חשך אין רואה. ואין [הַסְתָּרָתִי] הדברים שגזרתי עליהם הגזרה למען לא יקחו עצה להינצל ממנה. אבל "אני יי' דובר צדק מגיד מישרים" (ישעיה מה, יט), כלומר אני מגיד בפניהם מה שאני גוזר בצדק ובמישרים אולי יקחו השומעים מוסר וייטיבו דרכיהם וישובו אלי. ואם אינם שבים לא תועיל להם ידיעת הגזרה, כי אין מידי מציל. ועל זה אמר "הקבצו ובאו התנגשו יחדיו פליטי הגוים. ולא ידעו הנושאים את עץ פסלם ומתפללים אֶל אֵל לא יושיע. הגידו והגישו אף יועצו יחדיו" (מה, כ-כא), כלומר הקבצו ובאו והתנגשו אַתֶּם פליטי הגוים הסכלים. ונשמע מה בפיכם. הנה אין דעת בכם, כי אתם נושאים פסל עץ, ומתפללים אל הפסל. וזה אות כי בוערים2תהלים צד, ח לשון "בעיר", בהמה "ושלח את בעירה" (שמות כב, ד) אתם, אין בכם צורת האדם. ומה תוכלו לדעת בענינים העתידים לבוא? ואמר "הגידו והגישו" (מה, כא), כלומר דבריכם ועוצם טענותיכם. כן אמר במקום אחר "יגישו ויגידו לנו את אשר תקרינה" (ישעיה מא, כב). ואם תדעו העתיד לבוא עליכם, "תִּוָעֲצוּ יחדיו" (מה, כא). כל חכמיכם יִוָעַצוּ מנפשם כדת מה לעשות, במה תבטלו הגזרה ותעמדו כנגדה. הנה אין בכם דעת לדעת העתידות, ואם תִוָדַע לכם הגזרה העתידה לכם, אינכם יכולים להועיל לְבַטְלָהּ ולעמוד כנגדה. ואולם אני ה' לבדי "מגיד מראשית אחרית" (ישעיה מו, י), ומודיע מה שאני גוזר, כי גְזֵרָתִי תחול על כל פנים ולא יבטלנה האדם בעצתו. ועל זה אמר "מי השמיע זאת מִקֶדֶם, מאז הגידה הלא אני יי'" (מה, כא). כלומר אני לבדי המודיע הכל מִקֶדֶם, למען יקחו העמים מוסר וידעו כי אני אֵל וישובו אלי וְיִוָשְׁעוּ בתשועתי, ועל זה אמר "פנו אלי וְהִוָשְׁעוּ כל אפסי ארץ כי אני אֵל ואין עוד" (מה, כב). ואם לא תאבו להטיב מעשיכם, דעו כי לא תועיל לכם, שהודעתי הגזרה. כי אם תִּוָעֲצוּ יחדו לא תנצלו. "עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום" (ישעיה ח, י), כי גְזֵרָתִי שגזרתי תחול עליכם ולא תשוב ריקם. ועל זה אמר "בי נשבעתי, יצא מפי צדקה, דבר ולא ישוב, כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון" (מה, כג). כלומר מה שאני יועץ לעשות, כן יקום וכן יהיה. והשבועה היא העצה ואות שלא נאמרה על תנאי כדרך שבארנו למעלה (חדר ב חלון ו). ובפירוש הראב"ע ז"ל "בי נשבעתי, כל מקום ששם שבועה היא גזרה שנגזרה ולא תבטל" ע"כ. ויפה דִבֶּר. ואמר עוד "מגיד מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשו, אומר עצתי תקום וכל חפצי אעשה" (ישעיה מו, י). כלומר אני מודיע הגזרה טרם בואה, ולא תועיל עצת בן-אדם להנצל ממנה. כי אני גוזר שתקום מה שיעצתי אני, ואני עושה כחפצי.
אגרות צפון
משפטים — אבל כל אלה יש להם ערכם עליך, אם תחיה באמת על פי מושגיך אלה, בעולם ה', בכחות ה' ובתכונת איש ישראל. חובתך הראשונה: "הצדק!" כי תכבד כל יצור מסביב לך ובך, בתור יציר ה' אלהיך, תביט על כל אשר לו, כי מתנת ה' המה לו או כל אשר רכש לו עפ"י מדת הצדק מה', להניח זאת בידו ולתת לו כל דבר, אשר הצדק אתו לקרוא אותו בשם "שלו" — אל תביא קללה בעולם! ראשית חובתך, לחשוב כל אדם כי הוא דומה לך ולכבד את עצמותו הנסתרת בגופו ובחייו. — בגופו המתפשט ע"י מעשה אנוש ותחבולותיו — בקנינו. בזכיותיו, כי קניניך יעברו ברשותו. ושלו תהיינה פעולות כחותיך. במדה ובמנין ובמשורה. — למלאות את החסרון באשר הזיק לו בגופו או בממונו. לכבדו בהיות לו הזכות על האמת. — על החופש, שמחת החיים ומנוחת הנפש. על הכבוד ועל השלום. לעולם אל תוציא לך תועלת ממום ורפיון גופו, רוחו ולבו. לעולם אל תשתמש להרע עם השלטון והמשפט אשר יש לך עליו.
אגרות צפון
והחוקים: כמו עם האדם כן תתנהג עם כל יצור ממך ולמטה; מהאדמה אשר תשא הכל, עד הצמחים ומפלגת הבעלי חיים. גופך וכחות נפשך "האני" שלך, אשר יותר מכלם תכנה בשם "שלי" — הלא הוא, לפעול נגדם במדת הצדק כמו נגד האדם. — המשפט היוצא שם ממושג השווי של העצמים הדומים לך, יצא לנו פה ממושג קנין ה', ה', אשר הוא למגן ומחשה בעד כל הנכנעים תחתך מיצר לבבך. — חובות המשפטים מובנים וברורים לך יותר, יען עפ"י הרוב עליך רק להכיר את עצמותך, למען תרגיש אל נכון את רגשות אחיך האדם, גבר עמיתך, לוא יכולת לחוש ולהרגיש ככה בדברים הנוגעים לכל יצור אחר, לוא הכרת ככה את גופך ורוחך ותנאי הפעולה אשר יפעלו יחד; כי אז גם החוקים היו ברורים ומובנים לך כהמשפטים, המה ידרשו ממך: כבוד היצורים בהיותם קנין ה', אל תשחית דבר מהם! אל תרע ואל תצר למו! אל תעש בם כלה! השתמש בכל דבר בהשכל ודעת. כבד את קיום המינים בהיותם סדר ה', אל תערבם כלאים. כבד את הברואים בהיותם עבדים במערכת הבריאה. כבד רגשות ונטיות הבעלי חיים. כבד גוף האדם גם בצאת נפשו. כבד גופך. והחזקתו בהיותו חומר, ציר וכלי יוצר לרוחך. להגביל ולהכניע גם נטיות לבבך ופעולותיך הארציות תחת חוק ה', למען גם הנה תהיינה קדושות רק על טהרת האנושיות בבנין תכלית האדם הקדושה, — ואל תשפל למדרגת בהמה. כבד רוחך חלק אלקי במזון וכלכלת גופו שהנהו כלי למעשהו, וכי תביא אל תוכו רק מזון כזה, אשר לא ישביתהו מטהרו, למען יוכל להיות ציר אמונים בעד העולם אל הרוח ובעד הרוח אל העולם, ולא יבוא לידי התרפות או מלחמת החושים. לכן עליך לכסות ולהכשיר את חלק הבהמי שלך, לבלי תפריז להעריך את ערכו ולכבדו, עד כי כל צדדי ההתנגדות יבואו בך אל עמק השוה, וגם התשוקה הבהמית תתהפך לתשוקת אדם המעלה בטוב טעם ודעת. ובאחרונה כבד נפשך בדבורך ומוצא שפתיך. —